שמות 16
| ויסעו מאילם ויבאו כל עדת בני ישראל אל מדבר סין אשר בין אילם ובין סיני בחמשה עשר יום לחדש השני לצאתם מארץ מצרים׃ | 1 |
On the fifteenth day of the second month after they had left the land of Egypt, the whole congregation of Israel set out from Elim and came to the Desert of Sin, which is between Elim and Sinai.
| וילינו כל עדת בני ישראל על משה ועל אהרן במדבר׃ | 2 |
And there in the desert they all grumbled against Moses and Aaron.
| ויאמרו אלהם בני ישראל מי יתן מותנו ביד יהוה בארץ מצרים בשבתנו על סיר הבשר באכלנו לחם לשבע כי הוצאתם אתנו אל המדבר הזה להמית את כל הקהל הזה ברעב׃ | 3 |
“If only we had died by the LORD’s hand in the land of Egypt!” they said. “There we sat by pots of meat and ate our fill of bread, but you have brought us into this desert to starve this whole assembly to death!”
| ויאמר יהוה אל משה הנני ממטיר לכם לחם מן השמים ויצא העם ולקטו דבר יום ביומו למען אנסנו הילך בתורתי אם לא׃ | 4 |
Then the LORD said to Moses, “Behold, I will rain down bread from heaven for you. Each day the people are to go out and gather enough for that day. In this way I will test whether or not they will follow My instructions.
| והיה ביום הששי והכינו את אשר יביאו והיה משנה על אשר ילקטו יום יום׃ | 5 |
Then on the sixth day, when they prepare what they bring in, it will be twice as much as they gather on the other days.”
| ויאמר משה ואהרן אל כל בני ישראל ערב וידעתם כי יהוה הוציא אתכם מארץ מצרים׃ | 6 |
So Moses and Aaron said to all the Israelites, “This evening you will know that it was the LORD who brought you out of the land of Egypt,
| ובקר וראיתם את כבוד יהוה בשמעו את תלנתיכם על יהוה ונחנו מה כי תלונו עלינו׃ | 7 |
and in the morning you will see the LORD’s glory, because He has heard your grumbling against Him. For who are we that you should grumble against us?”
| ויאמר משה בתת יהוה לכם בערב בשר לאכל ולחם בבקר לשבע בשמע יהוה את תלנתיכם אשר אתם מלינם עליו ונחנו מה לא עלינו תלנתיכם כי על יהוה׃ | 8 |
And Moses added, “The LORD will give you meat to eat this evening and bread to fill you in the morning, for He has heard your grumbling against Him. Who are we? Your grumblings are not against us but against the LORD.”
| ויאמר משה אל אהרן אמר אל כל עדת בני ישראל קרבו לפני יהוה כי שמע את תלנתיכם׃ | 9 |
Then Moses said to Aaron, “Tell the whole congregation of Israel, ‘Come before the LORD, for He has heard your grumbling.’”
| ויהי כדבר אהרן אל כל עדת בני ישראל ויפנו אל המדבר והנה כבוד יהוה נראה בענן׃ | 10 |
And as Aaron was speaking to the whole congregation of Israel, they looked toward the desert, and there in a cloud the glory of the LORD appeared.
| וידבר יהוה אל משה לאמר׃ | 11 |
Then the LORD said to Moses,
| שמעתי את תלונת בני ישראל דבר אלהם לאמר בין הערבים תאכלו בשר ובבקר תשבעו לחם וידעתם כי אני יהוה אלהיכם׃ | 12 |
“I have heard the grumbling of the Israelites. Tell them, ‘At twilight you will eat meat, and in the morning you will be filled with bread. Then you will know that I am the LORD your God.’”
| ויהי בערב ותעל השלו ותכס את המחנה ובבקר היתה שכבת הטל סביב למחנה׃ | 13 |
That evening quail came and covered the camp, and in the morning there was a layer of dew around the camp.
| ותעל שכבת הטל והנה על פני המדבר דק מחספס דק ככפר על הארץ׃ | 14 |
When the layer of dew had evaporated, there were thin flakes on the desert floor, as fine as frost on the ground.
| ויראו בני ישראל ויאמרו איש אל אחיו מן הוא כי לא ידעו מה הוא ויאמר משה אלהם הוא הלחם אשר נתן יהוה לכם לאכלה׃ | 15 |
When the Israelites saw it, they asked one another, “What is it?” For they did not know what it was. So Moses told them, “It is the bread that the LORD has given you to eat.
| זה הדבר אשר צוה יהוה לקטו ממנו איש לפי אכלו עמר לגלגלת מספר נפשתיכם איש לאשר באהלו תקחו׃ | 16 |
This is what the LORD has commanded: ‘Each one is to gather as much as he needs. You may take an omer for each person in your tent.’”
| ויעשו כן בני ישראל וילקטו המרבה והממעיט׃ | 17 |
So the Israelites did this. Some gathered more, and some less.
| וימדו בעמר ולא העדיף המרבה והממעיט לא החסיר איש לפי אכלו לקטו׃ | 18 |
When they measured it by the omer, he who gathered much had no excess, and he who gathered little had no shortfall. Each one gathered as much as he needed to eat.
| ויאמר משה אלהם איש אל יותר ממנו עד בקר׃ | 19 |
Then Moses said to them, “No one may keep any of it until morning.”
| ולא שמעו אל משה ויותרו אנשים ממנו עד בקר וירם תולעים ויבאש ויקצף עלהם משה׃ | 20 |
But they did not listen to Moses; some people left part of it until morning, and it became infested with maggots and began to smell. So Moses was angry with them.
| וילקטו אתו בבקר בבקר איש כפי אכלו וחם השמש ונמס׃ | 21 |
Every morning each one gathered as much as was needed, and when the sun grew hot, it melted away.
| ויהי ביום הששי לקטו לחם משנה שני העמר לאחד ויבאו כל נשיאי העדה ויגידו למשה׃ | 22 |
On the sixth day, they gathered twice as much food—two omers per person —and all the leaders of the congregation came and reported this to Moses.
| ויאמר אלהם הוא אשר דבר יהוה שבתון שבת קדש ליהוה מחר את אשר תאפו אפו ואת אשר תבשלו בשלו ואת כל העדף הניחו לכם למשמרת עד הבקר׃ | 23 |
He told them, “This is what the LORD has said: ‘Tomorrow is to be a day of complete rest, a holy Sabbath to the LORD. So bake what you want to bake, and boil what you want to boil. Then set aside whatever remains and keep it until morning.’”
| ויניחו אתו עד הבקר כאשר צוה משה ולא הבאיש ורמה לא היתה בו׃ | 24 |
So they set it aside until morning as Moses had commanded, and it did not smell or contain any maggots.
| ויאמר משה אכלהו היום כי שבת היום ליהוה היום לא תמצאהו בשדה׃ | 25 |
“Eat it today,” Moses said, “because today is a Sabbath to the LORD. Today you will not find anything in the field.
| ששת ימים תלקטהו וביום השביעי שבת לא יהיה בו׃ | 26 |
For six days you may gather, but on the seventh day, the Sabbath, it will not be there.”
| ויהי ביום השביעי יצאו מן העם ללקט ולא מצאו׃ | 27 |
Yet on the seventh day some of the people went out to gather, but they did not find anything.
| ויאמר יהוה אל משה עד אנה מאנתם לשמר מצותי ותורתי׃ | 28 |
Then the LORD said to Moses, “How long will you refuse to keep My commandments and instructions?
| ראו כי יהוה נתן לכם השבת על כן הוא נתן לכם ביום הששי לחם יומים שבו איש תחתיו אל יצא איש ממקמו ביום השביעי׃ | 29 |
Understand that the LORD has given you the Sabbath; that is why on the sixth day He will give you bread for two days. On the seventh day, everyone must stay where he is; no one may leave his place.”
| וישבתו העם ביום השבעי׃ | 30 |
So the people rested on the seventh day.
| ויקראו בית ישראל את שמו מן והוא כזרע גד לבן וטעמו כצפיחת בדבש׃ | 31 |
Now the house of Israel called the bread manna. It was white like coriander seed and tasted like wafers made with honey.
| ויאמר משה זה הדבר אשר צוה יהוה מלא העמר ממנו למשמרת לדרתיכם למען יראו את הלחם אשר האכלתי אתכם במדבר בהוציאי אתכם מארץ מצרים׃ | 32 |
Moses said, “This is what the LORD has commanded: ‘Keep an omer of manna for the generations to come, so that they may see the bread I fed you in the wilderness when I brought you out of the land of Egypt.’”
| ויאמר משה אל אהרן קח צנצנת אחת ותן שמה מלא העמר מן והנח אתו לפני יהוה למשמרת לדרתיכם׃ | 33 |
So Moses told Aaron, “Take a jar and fill it with an omer of manna. Then place it before the LORD to be preserved for the generations to come.”
| כאשר צוה יהוה אל משה ויניחהו אהרן לפני העדת למשמרת׃ | 34 |
And Aaron placed it in front of the Testimony, to be preserved just as the LORD had commanded Moses.
| ובני ישראל אכלו את המן ארבעים שנה עד באם אל ארץ נושבת את המן אכלו עד באם אל קצה ארץ כנען׃ | 35 |
The Israelites ate manna forty years, until they came to a land where they could settle; they ate manna until they reached the border of Canaan.
| והעמר עשרית האיפה הוא׃ | 36 |
(Now an omer is a tenth of an ephah.)
