שמות 15

1 אז ישיר משה ובני ישראל את השירה הזאת ליהוה ויאמרו לאמר אשירה ליהוה כי גאה גאה סוס ורכבו רמה בים׃

Then Moses and the children of Israel sung this canticle to the Lord: and said: Let us sing to the Lord: for he is gloriously magnified, the horse and the rider he hath thrown into the sea.

2 עזי וזמרת יה ויהי לי לישועה זה אלי ואנוהו אלהי אבי וארממנהו׃

The Lord is my strength and my praise, and he is become salvation to me: he is my God and I will glorify him: the God of my father, and I will exalt him.

3 יהוה איש מלחמה יהוה שמו׃

The Lord is as a man of war, Almighty is his name.

4 מרכבת פרעה וחילו ירה בים ומבחר שלשיו טבעו בים סוף׃

Pharao’s chariots and his army he hath cast into the sea: his chosen captains are drowned in the Red Sea.

5 תהמת יכסימו ירדו במצולת כמו אבן׃

The depths have covered them, they are sunk to the bottom like a stone.

6 ימינך יהוה נאדרי בכח ימינך יהוה תרעץ אויב׃

Thy right hand, O Lord, is magnified in strength: thy right hand, O Lord, hath slain the enemy.

7 וברב גאונך תהרס קמיך תשלח חרנך יאכלמו כקש׃

And in the multitude of they glory thou hast put down thy adversaries: thou hast sent thy wrath, which hath devoured them like stubble.

8 וברוח אפיך נערמו מים נצבו כמו נד נזלים קפאו תהמת בלב ים׃

And with the blast of thy anger the waters were gathered together: the flowing water stood, the depth were gathered together in the midst of the sea.

9 אמר אויב ארדף אשיג אחלק שלל תמלאמו נפשי אריק חרבי תורישמו ידי׃

The enemy said: I will pursue and overtake, I will divide the spoils, my soul shall have its fill: I will draw my sword, my hand shall slay them.

10 נשפת ברוחך כסמו ים צללו כעופרת במים אדירים׃

Thy wind blew and the sea covered them: they sunk as lead in the mighty waters.

11 מי כמכה באלם יהוה מי כמכה נאדר בקדש נורא תהלת עשה פלא׃

Who is like to thee, among the strong, O Lord? who is like to thee, glorious in holiness, terrible and praiseworthy, doing wonders?

12 נטית ימינך תבלעמו ארץ׃

Thou stretchedst forth thy hand, and the earth swallowed them.

13 נחית בחסדך עם זו גאלת נהלת בעזך אל נוה קדשך׃

In thy mercy thou hast been a leader to the people which thou hast redeemed: and in thy strength thou hast carried them to thy holy habitation.

14 שמעו עמים ירגזון חיל אחז ישבי פלשת׃

Nations rose up, and were angry: sorrows took hold on the inhabitants of Philisthiim.

15 אז נבהלו אלופי אדום אילי מואב יאחזמו רעד נמגו כל ישבי כנען׃

Then were the princes of Edom troubled, trembling seized on the stout men of Moab: all the inhabitants of Chanaan became stiff.

16 תפל עליהם אימתה ופחד בגדל זרועך ידמו כאבן עד יעבר עמך יהוה עד יעבר עם זו קנית׃

Let fear and dread fall upon them, in the greatness of thy arm: let them become unmoveable as a stone, until thy people, O Lord, pass by: until this thy people pass by, which thou hast possessed.

17 תבאמו ותטעמו בהר נחלתך מכון לשבתך פעלת יהוה מקדש אדני כוננו ידיך׃

Thou shalt bring them in, and plant them in the mountain of thy inheritance, in thy most firm habitation which thou hast made, O Lord; thy sanctuary, O Lord, which thy hands have established.

18 יהוה ימלך לעלם ועד׃

The Lord shall reign for ever and ever.

19 כי בא סוס פרעה ברכבו ובפרשיו בים וישב יהוה עלהם את מי הים ובני ישראל הלכו ביבשה בתוך הים׃

For Pharao went in on horseback with his chariots and horsemen into the sea: and the Lord brought back upon them the waters of the sea: but the children of Israel walked on dry ground in the midst thereof.

20 ותקח מרים הנביאה אחות אהרן את התף בידה ותצאן כל הנשים אחריה בתפים ובמחלת׃

So Mary the prophetess, the sister of Aaron, took a timbrel in her hand: and all the women went forth after her with timbrels and with dances:

21 ותען להם מרים שירו ליהוה כי גאה גאה סוס ורכבו רמה בים׃

And she began the song to them, saying: Let us sing to the Lord, for he is gloriously magnified, the horse and his rider he hath thrown into the sea.

22 ויסע משה את ישראל מים סוף ויצאו אל מדבר שור וילכו שלשת ימים במדבר ולא מצאו מים׃

And Moses brought Israel from the Red Sea, and they went forth into the wilderness of Sur: and they marched three days through the wilderness, and found no water.

23 ויבאו מרתה ולא יכלו לשתת מים ממרה כי מרים הם על כן קרא שמה מרה׃

And they came into Mara, and they could not drink the waters of Mara, because they were bitter: whereupon he gave a name also agreeable to the place, calling it Mara, that is, bitterness.

24 וילנו העם על משה לאמר מה נשתה׃

And the people murmured against Moses, saying: What shall we drink?

25 ויצעק אל יהוה ויורהו יהוה עץ וישלך אל המים וימתקו המים שם שם לו חק ומשפט ושם נסהו׃

But he cried to the Lord, and he shewed him a tree, which when he had cast into the waters, they were turned into sweetness. There he appointed him ordinances, and judgments, and there he proved him,

26 ויאמר אם שמוע תשמע לקול יהוה אלהיך והישר בעיניו תעשה והאזנת למצותיו ושמרת כל חקיו כל המחלה אשר שמתי במצרים לא אשים עליך כי אני יהוה רפאך׃

Saying: If thou wilt hear the voice of the Lord thy God, and do what is right before him, and obey his commandments, and keep all his precepts, none of the evils that I laid upon Egypt, will I bring upon thee: for I am the Lord thy healer.

27 ויבאו אילמה ושם שתים עשרה עינת מים ושבעים תמרים ויחנו שם על המים׃

And the children of Israel came into Elim, where there were twelve fountains of water, and seventy palm trees: and they encamped by the waters.