שמות 1

1 ואלה שמות בני ישראל הבאים מצרימה את יעקב איש וביתו באו׃

Now, these, are the names of the Sons of Israel, who came into Egypt, with Jacob, did each man and his household come in: —

2 ראובן שמעון לוי ויהודה׃

Reuben, Simeon, Levi, and Judah;

3 יששכר זבולן ובנימן׃

Issachar, Zebulon, and Benjamin;

4 דן ונפתלי גד ואשר׃

Dan and Naphtali, Gad and Asher.

5 ויהי כל נפש יצאי ירך יעקב שבעים נפש ויוסף היה במצרים׃

And it came to pass that all the persons who were descended from Jacob were seventy souls, —but, Joseph, was already in Egypt.

6 וימת יוסף וכל אחיו וכל הדור ההוא׃

So then Joseph died and all his brethren, and all that generation.

7 ובני ישראל פרו וישרצו וירבו ויעצמו במאד מאד ותמלא הארץ אתם׃

But the sons of Israel, were fruitful and swarmed and multiplied and waxed mighty, with exceeding vigour, —so that the land was filled with them.

8 ויקם מלך חדש על מצרים אשר לא ידע את יוסף׃

Then arose a new king over Egypt, —who had not known Joseph.

9 ויאמר אל עמו הנה עם בני ישראל רב ועצום ממנו׃

So he said, unto his people, Lo! the people of the sons of Israel are too many and mighty for us!

10 הבה נתחכמה לו פן ירבה והיה כי תקראנה מלחמה ונוסף גם הוא על שנאינו ונלחם בנו ועלה מן הארץ׃

Come on! let us shew ourselves wise with regard to them, lest they so multiply that it shall come to pass when war befalleth us, that they also, shall join themselves unto them who hate us, and shall make war upon us. and then go up out of the land.

11 וישימו עליו שרי מסים למען ענתו בסבלתם ויבן ערי מסכנות לפרעה את פתם ואת רעמסס׃

So they set over them chiefs of tribute, to the end they might humiliate them with their burdens, —and they built store-cities for Pharaoh, even Pithom and Raamses.

12 וכאשר יענו אתו כן ירבה וכן יפרץ ויקצו מפני בני ישראל׃

But the more they were humiliating them, the more, were they multiplying, and, the more, were they breaking forth, so they were filled with alarm because of the sons of Israel.

13 ויעבדו מצרים את בני ישראל בפרך׃

And the Egyptians rigorously made the sons of Israel serve;

14 וימררו את חייהם בעבדה קשה בחמר ובלבנים ובכל עבדה בשדה את כל עבדתם אשר עבדו בהם בפרך׃

and embittered their lives with harsh service, in clay and in bricks, and in all manner of service in the field, —all their service, wherein they rigorously made them serve.

15 ויאמר מלך מצרים למילדת העברית אשר שם האחת שפרה ושם השנית פועה׃

Then said the king of Egypt to the Hebrew midwives, —of whom, the name of the one was, Shiphrah, and, the name of the other Puah; —

16 ויאמר בילדכן את העבריות וראיתן על האבנים אם בן הוא והמתן אתו ואם בת היא וחיה׃

then he said—When ye act as midwives unto the Hebrew women, then shall ye look out for the sex, —If it is, a son, then shall ye kill it, But, if it is, a daughter, then shall it live.

17 ותיראן המילדת את האלהים ולא עשו כאשר דבר אליהן מלך מצרים ותחיין את הילדים׃

But the midwives feared God, and did not as the king of Egypt spake unto them, —but suffered the male children to live.

18 ויקרא מלך מצרים למילדת ויאמר להן מדוע עשיתן הדבר הזה ותחיין את הילדים׃

Then called the king of Egypt for the midwives, and said to them—Wherefore have ye done this thing, that ye should let the male children live?

19 ותאמרן המילדת אל פרעה כי לא כנשים המצרית העברית כי חיות הנה בטרם תבוא אלהן המילדת וילדו׃

And the midwives said unto Pharaoh. Because not like the Egyptian women, are the Hebrew women, for they are full of life, ere yet the midwife can come in unto them, they have given birth,

20 וייטב אלהים למילדת וירב העם ויעצמו מאד׃

So then God dealt well with the midwives, —and the people multiplied, and waxed exceeding mighty.

21 ויהי כי יראו המילדת את האלהים ויעש להם בתים׃

And it came to pass, because the midwives feared God, that he made for them households.

22 ויצו פרעה לכל עמו לאמר כל הבן הילוד היארה תשליכהו וכל הבת תחיון׃

Then gave Pharaoh command to all his people saying—Every son that is born to the Hebrews, into the river, shall ye cast him; But every daughter, shall ye suffer to live.