אסתר 5

1 ויהי ביום השלישי ותלבש אסתר מלכות ותעמד בחצר בית המלך הפנימית נכח בית המלך והמלך יושב על כסא מלכותו בבית המלכות נכח פתח הבית׃

On the third day, Esther put on her regalia and stood in the inner court of the royal palace opposite the king’s house. The king was sitting on his throne in the palace, opposite the entrance.

2 ויהי כראות המלך את אסתר המלכה עמדת בחצר נשאה חן בעיניו ויושט המלך לאסתר את שרביט הזהב אשר בידו ותקרב אסתר ותגע בראש השרביט׃

When he saw Esther the queen standing in the court, she won his favor, and he held out to her the golden sceptre that was in his hand. So Esther approached and touched the top of the sceptre.

3 ויאמר לה המלך מה לך אסתר המלכה ומה בקשתך עד חצי המלכות וינתן לך׃

Then the king said to her, “What is it, Queen Esther? Whatever your request is, it will be granted, even if it is the half of the kingdom.”

4 ותאמר אסתר אם על המלך טוב יבוא המלך והמן היום אל המשתה אשר עשיתי לו׃

“If it seems best to the king,” Esther said, “let the king and Haman come today to the banquet that I have prepared for him.”

5 ויאמר המלך מהרו את המן לעשות את דבר אסתר ויבא המלך והמן אל המשתה אשר עשתה אסתר׃

Then the king ordered, “Bring Haman quickly, so that Esther’s wish may be gratified.” So the king and Haman went to the banquet that Esther had prepared.

6 ויאמר המלך לאסתר במשתה היין מה שאלתך וינתן לך ומה בקשתך עד חצי המלכות ותעש׃

While they were drinking wine, the king said to Esther, “Whatever your petition is, it will be granted. Your request, it will be done – even if it takes half of my kingdom.”

7 ותען אסתר ותאמר שאלתי ובקשתי׃

Esther answered,

8 אם מצאתי חן בעיני המלך ואם על המלך טוב לתת את שאלתי ולעשות את בקשתי יבוא המלך והמן אל המשתה אשר אעשה להם ומחר אעשה כדבר המלך׃

“If I have won the king’s favor and if it seems best to the king to grant my petition and to accede to my request, my petition and my request are that the king and Haman come to the banquet which I will prepare for them. Tomorrow I will answer the king’s question as he wishes.”

9 ויצא המן ביום ההוא שמח וטוב לב וכראות המן את מרדכי בשער המלך ולא קם ולא זע ממנו וימלא המן על מרדכי חמה׃

Haman went out that day joyful and elated, but when he saw Mordecai in the king’s gate and noticed that he neither stood up nor moved for him, he was furiously angry with Mordecai.

10 ויתאפק המן ויבוא אל ביתו וישלח ויבא את אהביו ואת זרש אשתו׃

Nevertheless Haman restrained himself and went home. He called together his friends and Zeresh his wife

11 ויספר להם המן את כבוד עשרו ורב בניו ואת כל אשר גדלו המלך ואת אשר נשאו על השרים ועבדי המלך׃

and recounted to them the greatness of his wealth, how many children he had, and all the ways in which the king had honored him, and how he had promoted him above the officials and the royal courtiers.

12 ויאמר המן אף לא הביאה אסתר המלכה עם המלך אל המשתה אשר עשתה כי אם אותי וגם למחר אני קרוא לה עם המלך׃

“What is more,” Haman said, “Queen Esther brought no one in with the king to the banquet which she had prepared except me, and tomorrow also I am invited by her along with the king.

13 וכל זה איננו שוה לי בכל עת אשר אני ראה את מרדכי היהודי יושב בשער המלך׃

Yet all this does not satisfy me as long as I see Mordecai the Jew sitting at the king’s gate.”

14 ותאמר לו זרש אשתו וכל אהביו יעשו עץ גבה חמשים אמה ובבקר אמר למלך ויתלו את מרדכי עליו ובא עם המלך אל המשתה שמח וייטב הדבר לפני המן ויעש העץ׃

Then Zeresh his wife and all his friends said to him, “Let a gallows seventy-five feet high be erected, and in the morning speak to the king and let Mordecai be hanged on it. Then go merrily with the king to the banquet.” The advice pleased Haman, and so he had the gallows erected.