קֹהֶלֶת 1
| דברי קהלת בן דוד מלך בירושלם׃ | 1 |
| הבל הבלים אמר קהלת הבל הבלים הכל הבל׃ | 2 |
| מה יתרון לאדם בכל עמלו שיעמל תחת השמש׃ | 3 |
| דור הלך ודור בא והארץ לעולם עמדת׃ | 4 |
| וזרח השמש ובא השמש ואל מקומו שואף זורח הוא שם׃ | 5 |
| הולך אל דרום וסובב אל צפון סובב סבב הולך הרוח ועל סביבתיו שב הרוח׃ | 6 |
| כל הנחלים הלכים אל הים והים איננו מלא אל מקום שהנחלים הלכים שם הם שבים ללכת׃ | 7 |
| כל הדברים יגעים לא יוכל איש לדבר לא תשבע עין לראות ולא תמלא אזן משמע׃ | 8 |
| מה שהיה הוא שיהיה ומה שנעשה הוא שיעשה ואין כל חדש תחת השמש׃ | 9 |
| יש דבר שיאמר ראה זה חדש הוא כבר היה לעלמים אשר היה מלפננו׃ | 10 |
| אין זכרון לראשנים וגם לאחרנים שיהיו לא יהיה להם זכרון עם שיהיו לאחרנה׃ | 11 |
| אני קהלת הייתי מלך על ישראל בירושלם׃ | 12 |
| ונתתי את לבי לדרוש ולתור בחכמה על כל אשר נעשה תחת השמים הוא ענין רע נתן אלהים לבני האדם לענות בו׃ | 13 |
| ראיתי את כל המעשים שנעשו תחת השמש והנה הכל הבל ורעות רוח׃ | 14 |
| מעות לא יוכל לתקן וחסרון לא יוכל להמנות׃ | 15 |
| דברתי אני עם לבי לאמר אני הנה הגדלתי והוספתי חכמה על כל אשר היה לפני על ירושלם ולבי ראה הרבה חכמה ודעת׃ | 16 |
| ואתנה לבי לדעת חכמה ודעת הוללות ושכלות ידעתי שגם זה הוא רעיון רוח׃ | 17 |
| כי ברב חכמה רב כעס ויוסיף דעת יוסיף מכאוב׃ | 18 |
