קֹהֶלֶת 3

1 לכל זמן ועת לכל חפץ תחת השמים׃

To everything there is a season, and a time for every purpose under heaven:

2 עת ללדת ועת למות עת לטעת ועת לעקור נטוע׃

a time to be born and a time to die, a time to plant and a time to uproot,

3 עת להרוג ועת לרפוא עת לפרוץ ועת לבנות׃

a time to kill and a time to heal, a time to break down and a time to build,

4 עת לבכות ועת לשחוק עת ספוד ועת רקוד׃

a time to weep and a time to laugh, a time to mourn and a time to dance,

5 עת להשליך אבנים ועת כנוס אבנים עת לחבוק ועת לרחק מחבק׃

a time to cast away stones and a time to gather stones together, a time to embrace and a time to refrain from embracing,

6 עת לבקש ועת לאבד עת לשמור ועת להשליך׃

a time to search and a time to count as lost, a time to keep and a time to discard,

7 עת לקרוע ועת לתפור עת לחשות ועת לדבר׃

a time to tear and a time to mend, a time to be silent and a time to speak,

8 עת לאהב ועת לשנא עת מלחמה ועת שלום׃

a time to love and a time to hate, a time for war and a time for peace.

9 מה יתרון העושה באשר הוא עמל׃

What does the worker gain from his toil?

10 ראיתי את הענין אשר נתן אלהים לבני האדם לענות בו׃

I have seen the burden that God has laid upon the sons of men to occupy them.

11 את הכל עשה יפה בעתו גם את העלם נתן בלבם מבלי אשר לא ימצא האדם את המעשה אשר עשה האלהים מראש ועד סוף׃

He has made everything beautiful in its time. He has also set eternity in the hearts of men, yet they cannot fathom the work that God has done from beginning to end.

12 ידעתי כי אין טוב בם כי אם לשמוח ולעשות טוב בחייו׃

I know that there is nothing better for them than to rejoice and do good while they live,

13 וגם כל האדם שיאכל ושתה וראה טוב בכל עמלו מתת אלהים היא׃

and also that every man should eat and drink and find satisfaction in all his labor—this is the gift of God.

14 ידעתי כי כל אשר יעשה האלהים הוא יהיה לעולם עליו אין להוסיף וממנו אין לגרע והאלהים עשה שיראו מלפניו׃

I know that everything God does endures forever; nothing can be added to it or taken from it. God does it so that they should fear Him.

15 מה שהיה כבר הוא ואשר להיות כבר היה והאלהים יבקש את נרדף׃

What exists has already been, and what will be has already been, for God will call to account what has passed.

16 ועוד ראיתי תחת השמש מקום המשפט שמה הרשע ומקום הצדק שמה הרשע׃

Furthermore, I saw under the sun that in the place of judgment there is wickedness, and in the place of righteousness there is wickedness.

17 אמרתי אני בלבי את הצדיק ואת הרשע ישפט האלהים כי עת לכל חפץ ועל כל המעשה שם׃

I said in my heart, “God will judge the righteous and the wicked, since there is a time for every activity and every deed.”

18 אמרתי אני בלבי על דברת בני האדם לברם האלהים ולראות שהם בהמה המה להם׃

I said to myself, “As for the sons of men, God tests them so that they may see for themselves that they are but beasts.”

19 כי מקרה בני האדם ומקרה הבהמה ומקרה אחד להם כמות זה כן מות זה ורוח אחד לכל ומותר האדם מן הבהמה אין כי הכל הבל׃

For the fates of both men and beasts are the same: As one dies, so dies the other—they all have the same breath. Man has no advantage over the animals, since everything is futile.

20 הכל הולך אל מקום אחד הכל היה מן העפר והכל שב אל העפר׃

All go to one place; all come from dust, and all return to dust.

21 מי יודע רוח בני האדם העלה היא למעלה ורוח הבהמה הירדת היא למטה לארץ׃

Who knows if the spirit of man rises upward and the spirit of the animal descends into the earth?

22 וראיתי כי אין טוב מאשר ישמח האדם במעשיו כי הוא חלקו כי מי יביאנו לראות במה שיהיה אחריו׃

I have seen that there is nothing better for a man than to enjoy his work, because that is his lot. For who can bring him to see what will come after him?