קֹהֶלֶת 12

1 וזכר את בוראיך בימי בחורתיך עד אשר לא יבאו ימי הרעה והגיעו שנים אשר תאמר אין לי בהם חפץ׃

Yet remember thy Creator, in the days of thy vigour, —or ever come in, the days of discomfort, and the years arrive, in which thou shalt say—I have, in them, no pleasure;

2 עד אשר לא תחשך השמש והאור והירח והכוכבים ושבו העבים אחר הגשם׃

Or ever be darkened—the sun, and the light, and the moon, and the stars, —and the clouds return after a downpour of rain;

3 ביום שיזעו שמרי הבית והתעותו אנשי החיל ובטלו הטחנות כי מעטו וחשכו הראות בארבות׃

In the day when the keepers of the house shall tremble, and the men of might bow themselves, —and the grinders cease because they are few, and they who look through the windows are darkened;

4 וסגרו דלתים בשוק בשפל קול הטחנה ויקום לקול הצפור וישחו כל בנות השיר׃

And the doors in the street be closed, when the sound of the mill become low, —and one rise at the chirp of a small bird, and low-voiced be all the daughters of song;

5 גם מגבה יראו וחתחתים בדרך וינאץ השקד ויסתבל החגב ותפר האביונה כי הלך האדם אל בית עולמו וסבבו בשוק הספדים׃

Yea, at what is high, they be in fear, and there be, terrors, in the way, and the almond be rejected, and the grasshopper drag itself along, and desire perish, —for man is going to his age-abiding home, when the wailers shall go round in the streets;

6 עד אשר לא ירחק חבל הכסף ותרץ גלת הזהב ותשבר כד על המבוע ונרץ הגלגל אל הבור׃

Or ever the silver cord be loosed, or the golden bowl be broken, —or the bucket by the fountain be shivered, or the wheel at the well be broken;

7 וישב העפר על הארץ כשהיה והרוח תשוב אל האלהים אשר נתנה׃

And the dust return to the earth, as it was, —and, the spirit, return unto God, who gave it.

8 הבל הבלים אמר הקוהלת הכל הבל׃

Vanity of vanities, saith the Proclaimer, all, is vanity.

9 ויתר שהיה קהלת חכם עוד למד דעת את העם ואזן וחקר תקן משלים הרבה׃

Besides that, the Proclaimer being wise, —still further taught knowledge unto the people, and weighed and searched, arranged proverbs in abundance.

10 בקש קהלת למצא דברי חפץ וכתוב ישר דברי אמת׃

The Proclaimer sought to find out words giving delight, and to note down rightly, the words of truth.

11 דברי חכמים כדרבנות וכמשמרות נטועים בעלי אספות נתנו מרעה אחד׃

The words of the wise, are as goads, yea, as driven nails, their well-ordered sayings, —given from one shepherd.

12 ויתר מהמה בני הזהר עשות ספרים הרבה אין קץ ולהג הרבה יגעת בשר׃

And besides, from them, my son, be admonished, —Of making many books, there is no end, and, much study, is a weariness of the flesh.

13 סוף דבר הכל נשמע את האלהים ירא ואת מצותיו שמור כי זה כל האדם׃

The conclusion of the matter—the whole, let us hear, —Towards God, be reverent, and, his commandments, observe, for, this, [concerneth] all mankind.

14 כי את כל מעשה האלהים יבא במשפט על כל נעלם אם טוב ואם רע׃

For, every work, will God bring into judgment, with every hidden thing, —whether good, or evil.