דברים 32
| האזינו השמים ואדברה ותשמע הארץ אמרי פי׃ | 1 |
Give ear, O ye heavens, and I will speak; and hear, O earth, the words of my mouth.
| יערף כמטר לקחי תזל כטל אמרתי כשעירם עלי דשא וכרביבים עלי עשב׃ | 2 |
My doctrine shall drop as the rain, my speech shall distill as the dew, as the small rain upon the tender herb, and as the showers upon the grass:
| כי שם יהוה אקרא הבו גדל לאלהינו׃ | 3 |
Because I will publish the name of the LORD: ascribe ye greatness to our God.
| הצור תמים פעלו כי כל דרכיו משפט אל אמונה ואין עול צדיק וישר הוא׃ | 4 |
[He is] the Rock, his work [is] perfect: for all his ways [are] judgment: a God of truth and without iniquity: just and right [is] he.
| שחת לו לא בניו מומם דור עקש ופתלתל׃ | 5 |
They have corrupted themselves, their spot [is] not [the spot] of his children: [they are] a perverse and crooked generation.
| ה ליהוה תגמלו זאת עם נבל ולא חכם הלוא הוא אביך קנך הוא עשך ויכננך׃ | 6 |
Do ye thus requite the LORD, O foolish people and unwise? [is] not he thy father [that] hath bought thee? hath he not made thee, and established thee?
| זכר ימות עולם בינו שנות דור ודור שאל אביך ויגדך זקניך ויאמרו לך׃ | 7 |
Remember the days of old, consider the years of many generations: ask thy father, and he will show thee; thy elders, and they will tell thee.
| בהנחל עליון גוים בהפרידו בני אדם יצב גבלת עמים למספר בני ישראל׃ | 8 |
When the Most High divided to the nations their inheritance, when he separated the sons of Adam, he set the bounds of the people according to the number of the children of Israel.
| כי חלק יהוה עמו יעקב חבל נחלתו׃ | 9 |
For the LORD'S portion [is] his people; Jacob [is] the lot of his inheritance.
| ימצאהו בארץ מדבר ובתהו ילל ישמן יסבבנהו יבוננהו יצרנהו כאישון עינו׃ | 10 |
He found him in a desert land, and in the waste howling wilderness; he led him about, he instructed him, he kept him as the apple of his eye.
| כנשר יעיר קנו על גוזליו ירחף יפרש כנפיו יקחהו ישאהו על אברתו׃ | 11 |
As an eagle stirreth up her nest, fluttereth over her young, spreadeth abroad her wings, taketh them, beareth them on her wings;
| יהוה בדד ינחנו ואין עמו אל נכר׃ | 12 |
[So] the LORD alone did lead him, and [there was] no strange God with him.
| ירכבהו על במותי ארץ ויאכל תנובת שדי וינקהו דבש מסלע ושמן מחלמיש צור׃ | 13 |
He made him ride on the high places of the earth, that he might eat the increase of the fields; and he made him to suck honey out of the rock, and oil out of the flinty rock;
| חמאת בקר וחלב צאן עם חלב כרים ואילים בני בשן ועתודים עם חלב כליות חטה ודם ענב תשתה חמר׃ | 14 |
Butter of cows, and milk of sheep, with fat of lambs, and rams of the breed of Bashan, and goats, with the fat of kidneys of wheat; and thou didst drink the pure blood of the grape.
| וישמן ישרון ויבעט שמנת עבית כשית ויטש אלוה עשהו וינבל צור ישעתו׃ | 15 |
But Jeshurun waxed fat, and kicked: thou hast waxed fat, thou art grown thick, thou art covered [with fatness]; then he forsook God [who] made him, and lightly esteemed the Rock of his salvation.
| יקנאהו בזרים בתועבת יכעיסהו׃ | 16 |
They provoked him to jealousy with strange [gods], with abominations they provoked him to anger.
| יזבחו לשדים לא אלה אלהים לא ידעום חדשים מקרב באו לא שערום אבתיכם׃ | 17 |
They sacrificed to devils, not to God; to gods which they knew not, to new [gods that] came newly up, whom your fathers feared not.
| צור ילדך תשי ותשכח אל מחללך׃ | 18 |
Of the Rock [that] begat thee thou art unmindful, and hast forgotten God that formed thee.
| וירא יהוה וינאץ מכעס בניו ובנתיו׃ | 19 |
And when the LORD saw [it], he abhorred [them], because of the provoking of his sons, and of his daughters.
| ויאמר אסתירה פני מהם אראה מה אחריתם כי דור תהפכת המה בנים לא אמן בם׃ | 20 |
And he said, I will hide my face from them, I will see what their end [will be]: for they [are] a very froward generation, children in whom [is] no faith.
| הם קנאוני בלא אל כעסוני בהבליהם ואני אקניאם בלא עם בגוי נבל אכעיסם׃ | 21 |
They have moved me to jealousy with [that which is] not God; they have provoked me to anger with their vanities: and I will move them to jealousy with [those who are] not a people; I will provoke them to anger with a foolish nation.
| כי אש קדחה באפי ותיקד עד שאול תחתית ותאכל ארץ ויבלה ותלהט מוסדי הרים׃ (Sheol h7585) | 22 |
For a fire is kindled in my anger, and shall burn to the lowest hell, and shall consume the earth with her increase, and set on fire the foundations of the mountains. (Sheol h7585)
| אספה עלימו רעות חצי אכלה בם׃ | 23 |
I will heap mischiefs upon them; I will spend my arrows upon them.
| מזי רעב ולחמי רשף וקטב מרירי ושן בהמות אשלח בם עם חמת זחלי עפר׃ | 24 |
[They shall be] burnt with hunger, and devoured with burning heat, and with bitter destruction: I will also send the teeth of beasts upon them, with the poison of serpents of the dust.
| מחוץ תשכל חרב ומחדרים אימה גם בחור גם בתולה יונק עם איש שיבה׃ | 25 |
The sword without, and terror within, shall destroy both the young man and the virgin, the suckling [also] with the man of gray hairs.
| אמרתי אפאיהם אשביתה מאנוש זכרם׃ | 26 |
I said, I would scatter them into corners, I would make the remembrance of them to cease from among men;
| לולי כעס אויב אגור פן ינכרו צרימו פן יאמרו ידינו רמה ולא יהוה פעל כל זאת׃ | 27 |
Were it not that I feared the wrath of the enemy, lest their adversaries should behave themselves strangely, [and] lest they should say, Our hand [is] high, and the LORD hath not done all this.
| כי גוי אבד עצות המה ואין בהם תבונה׃ | 28 |
For they [are] a nation void of counsel, neither [is there any] understanding in them.
| לו חכמו ישכילו זאת יבינו לאחריתם׃ | 29 |
O that they were wise, [that] they understood this, [that] they would consider their latter end!
| איכה ירדף אחד אלף ושנים יניסו רבבה אם לא כי צורם מכרם ויהוה הסגירם׃ | 30 |
How should one chase a thousand, and two put ten thousand to flight, except their Rock had sold them, and the LORD had shut them up?
| כי לא כצורנו צורם ואיבינו פלילים׃ | 31 |
For their rock [is] not as our Rock, even our enemies themselves [being] judges:
| כי מגפן סדם גפנם ומשדמת עמרה ענבמו ענבי רוש אשכלת מררת למו׃ | 32 |
For their vine [is] of the vine of Sodom, and of the fields of Gomorrah: their grapes [are] grapes of gall, their clusters [are] bitter:
| חמת תנינם יינם וראש פתנים אכזר׃ | 33 |
Their wine [is] the poison of dragons, and the cruel venom of asps.
| הלא הוא כמס עמדי חתם באוצרתי׃ | 34 |
[Is] not this laid up in store with me, [and] sealed up among my treasures?
| לי נקם ושלם לעת תמוט רגלם כי קרוב יום אידם וחש עתדת למו׃ | 35 |
To me [belongeth] vengeance, and recompense; their foot shall slide in [due] time: for the day of their calamity [is] at hand, and the things that shall come upon them make haste.
| כי ידין יהוה עמו ועל עבדיו יתנחם כי יראה כי אזלת יד ואפס עצור ועזוב׃ | 36 |
For the LORD shall judge his people, and repent for his servants: when he seeth that [their] power is gone, and [there is] none shut up, or left.
| ואמר אי אלהימו צור חסיו בו׃ | 37 |
And he shall say, Where [are] their gods, [their] rock in whom they trusted,
| אשר חלב זבחימו יאכלו ישתו יין נסיכם יקומו ויעזרכם יהי עליכם סתרה׃ | 38 |
Which ate the fat of their sacrifices, [and] drank the wine of their drink-offerings? let them rise up and help you, [and] be your protection.
| ראו עתה כי אני אני הוא ואין אלהים עמדי אני אמית ואחיה מחצתי ואני ארפא ואין מידי מציל׃ | 39 |
See now that I, [even] I [am] he, and [there is] no god with me: I kill, and I make alive; I wound, and I heal: neither [is there any] that can deliver out of my hand.
| כי אשא אל שמים ידי ואמרתי חי אנכי לעלם׃ | 40 |
For I lift up my hand to heaven, and say, I live for ever.
| אם שנותי ברק חרבי ותאחז במשפט ידי אשיב נקם לצרי ולמשנאי אשלם׃ | 41 |
If I shall whet my glittering sword, and my hand take hold on judgment; I will render vengeance to my enemies, and will reward them that hate me.
| אשכיר חצי מדם וחרבי תאכל בשר מדם חלל ושביה מראש פרעות אויב׃ | 42 |
I will make my arrows drunk with blood, and my sword shall devour flesh; [and that] with the blood of the slain and of the captives from the beginning of revenges upon the enemy.
| הרנינו גוים עמו כי דם עבדיו יקום ונקם ישיב לצריו וכפר אדמתו עמו׃ | 43 |
Rejoice, O ye nations, [with] his people: for he will avenge the blood of his servants, and will render vengeance to his adversaries, and will be merciful to his land, [and] to his people.
| ויבא משה וידבר את כל דברי השירה הזאת באזני העם הוא והושע בן נון׃ | 44 |
And Moses came and spoke all the words of this song in the ears of the people, he and Hoshea the son of Nun.
| ויכל משה לדבר את כל הדברים האלה אל כל ישראל׃ | 45 |
And Moses made an end of speaking all these words to all Israel;
| ויאמר אלהם שימו לבבכם לכל הדברים אשר אנכי מעיד בכם היום אשר תצום את בניכם לשמר לעשות את כל דברי התורה הזאת׃ | 46 |
And he said to them, Set your hearts to all the words which I testify among you this day, which ye shall command your children to observe to do, all the words of this law.
| כי לא דבר רק הוא מכם כי הוא חייכם ובדבר הזה תאריכו ימים על האדמה אשר אתם עברים את הירדן שמה לרשתה׃ | 47 |
For it [is] not a vain thing for you: because it [is] your life; and through this thing ye shall prolong [your] days in the land whither ye go over Jordan to possess it.
| וידבר יהוה אל משה בעצם היום הזה לאמר׃ | 48 |
And the LORD spoke to Moses that same day, saying,
| עלה אל הר העברים הזה הר נבו אשר בארץ מואב אשר על פני ירחו וראה את ארץ כנען אשר אני נתן לבני ישראל לאחזה׃ | 49 |
Ascend this mountain Abarim, [to] mount Nebo, which [is] in the land of Moab, that [is] over against Jericho; and behold the land of Canaan which I give to the children of Israel for a Possession:
| ומת בהר אשר אתה עלה שמה והאסף אל עמיך כאשר מת אהרן אחיך בהר ההר ויאסף אל עמיו׃ | 50 |
And die in the mount whither thou goest, and be gathered to thy people; as Aaron thy brother died in mount Hor, and was gathered to his people:
| על אשר מעלתם בי בתוך בני ישראל במי מריבת קדש מדבר צן על אשר לא קדשתם אותי בתוך בני ישראל׃ | 51 |
Because ye trespassed against me among the children of Israel at the waters of Meribah-Kadesh, in the wilderness of Zin; because ye sanctified me not in the midst of the children of Israel.
| כי מנגד תראה את הארץ ושמה לא תבוא אל הארץ אשר אני נתן לבני ישראל׃ | 52 |
Yet thou shalt see the land before [thee], but thou shalt not go thither to the land which I give the children of Israel.
