דברים 20

1 כי תצא למלחמה על איביך וראית סוס ורכב עם רב ממך לא תירא מהם כי יהוה אלהיך עמך המעלך מארץ מצרים׃

When thou shalt go out to wage war against thine enemy, and shalt see the horses and chariots of a people more in number than thou, thou shalt not be afraid of them, —for, Yahweh thy God, is with thee, who brought thee up out of the land of Egypt.

2 והיה כקרבכם אל המלחמה ונגש הכהן ודבר אל העם׃

And it shall be, when ye are coming nigh unto the battle, that the priest shall approach and speak unto the people;

3 ואמר אלהם שמע ישראל אתם קרבים היום למלחמה על איביכם אל ירך לבבכם אל תיראו ואל תחפזו ואל תערצו מפניהם׃

and shall say unto them, —Hear, O Israel, ye are coming near to-day, unto battle against your enemies, —let not your heart faint do not fear nor start nor quake because of them.

4 כי יהוה אלהיכם ההלך עמכם להלחם לכם עם איביכם להושיע אתכם׃

For Yahweh your God, is he that is going with you, —to fight for you against your enemies to save you.

5 ודברו השטרים אל העם לאמר מי האיש אשר בנה בית חדש ולא חנכו ילך וישב לביתו פן ימות במלחמה ואיש אחר יחנכנו׃

Then shall the officers speak unto the people saying, Who is the man that hath built a new house and hath not dedicated it? let him go and return unto his house, —lest he die in the battle, and, another man dedicate it.

6 ומי האיש אשר נטע כרם ולא חללו ילך וישב לביתו פן ימות במלחמה ואיש אחר יחללנו׃

And who is the man that hath planted a vineyard and hath not thrown it open? let him go and return unto his house, —lest he die in the battle, and another man, throw it open.

7 ומי האיש אשר ארש אשה ולא לקחה ילך וישב לביתו פן ימות במלחמה ואיש אחר יקחנה׃

And who is the man that hath betrothed a wife and hath not taken her? let him go and return unto his house, —lest he die in the battle, and, another man, take her.

8 ויספו השטרים לדבר אל העם ואמרו מי האיש הירא ורך הלבב ילך וישב לביתו ולא ימס את לבב אחיו כלבבו׃

Then shall the officers further speak unto the people, and say—Who is the man that is fearful and faint-hearted? let him go and return unto his house, —lest his brethren’s heart melt as well as his heart.

9 והיה ככלת השטרים לדבר אל העם ופקדו שרי צבאות בראש העם׃

And it shall be, when the officers have made an end of speaking unto the people, then shall they appoint captains of hosts at the head of the people.

10 כי תקרב אל עיר להלחם עליה וקראת אליה לשלום׃

When thou shalt come nigh unto a city, to fight against it, —then shalt thou proclaim unto it—peace,

11 והיה אם שלום תענך ופתחה לך והיה כל העם הנמצא בה יהיו לך למס ועבדוך׃

and it shall be if peace, be the answer it giveth thee, and it open unto thee, then shall it be, that, all the people that are found therein, shall become thy tributaries and shall serve thee.

12 ואם לא תשלים עמך ועשתה עמך מלחמה וצרת עליה׃

But if it will not make peace with thee, but will make war with thee, then shalt thou lay siege to it;

13 ונתנה יהוה אלהיך בידך והכית את כל זכורה לפי חרב׃

and Yahweh thy God will deliver it into thy hand, —and thou shalt smite every male thereof with the edge of the sword;

14 רק הנשים והטף והבהמה וכל אשר יהיה בעיר כל שללה תבז לך ואכלת את שלל איביך אשר נתן יהוה אלהיך לך׃

but the women and the little ones and the cattle and all that shall be in the city—all the spoil thereof, shalt thou take as thy prey, —so shalt thou eat the spoil of thine enemies, whom Yahweh thy God hath delivered unto thee.

15 כן תעשה לכל הערים הרחקת ממך מאד אשר לא מערי הגוים האלה הנה׃

Thus, shalt thou do unto all the cities that are very far away from thee, —which are not of the cities of those nations.

16 רק מערי העמים האלה אשר יהוה אלהיך נתן לך נחלה לא תחיה כל נשמה׃

But of the cities of these peoples which Yahweh thy God is giving unto thee as an inheritance, shalt thou not save alive, any breathing thing.

17 כי החרם תחרימם החתי והאמרי הכנעני והפרזי החוי והיבוסי כאשר צוך יהוה אלהיך׃

But thou shalt devote them to destruction—the Hittites and the Amorites the Canaanites and the Perizzites, the Hivites, and the Jebusites, —as Yahweh thy God hath commanded thee:

18 למען אשר לא ילמדו אתכם לעשות ככל תועבתם אשר עשו לאלהיהם וחטאתם ליהוה אלהיכם׃

lest they teach you to do, according to all their abominations, which they have done unto their gods, —and so ye sin against Yahweh your God.

19 כי תצור אל עיר ימים רבים להלחם עליה לתפשה לא תשחית את עצה לנדח עליו גרזן כי ממנו תאכל ואתו לא תכרת כי האדם עץ השדה לבא מפניך במצור׃

When thou shalt besiege a city for many days to fight against it, to take it, thou shalt not destroy the trees thereof by wielding against them an axe, when of them, thou mightest eat, them, there-fore shalt thou not cut down, —for, Is the tree of the field, a man, that it should enter, because of thee into the siege?

20 רק עץ אשר תדע כי לא עץ מאכל הוא אתו תשחית וכרת ובנית מצור על העיר אשר הוא עשה עמך מלחמה עד רדתה׃

Nevertheless, the tree of which thou knowest that it is, not a tree yielding food, the same, mayest thou destroy, and cut down, —and so build up a siege-work against the city which is making war with thee, until thou hast subdued it.