עמוס 6
| הוי השאננים בציון והבטחים בהר שמרון נקבי ראשית הגוים ובאו להם בית ישראל׃ | 1 |
Alas for the careless in Zion, and for them who put confidence in the mountain of Samaria, —the distinguished among the first group of nations, to whom came in the house of Israel.
| עברו כלנה וראו ולכו משם חמת רבה ורדו גת פלשתים הטובים מן הממלכות האלה אם רב גבולם מגבלכם׃ | 2 |
Pass ye over to Calneh, and see, and go on from thence to Hamath the great, —and go down to Gath of the Philistines, are they better than these kingdoms? or their boundary larger than your boundary?
| המנדים ליום רע ותגישון שבת חמס׃ | 3 |
Ye who are putting far away the day of calamity, —but bringing near the abode of violence:
| השכבים על מטות שן וסרחים על ערשותם ואכלים כרים מצאן ועגלים מתוך מרבק׃ | 4 |
Who are lying on beds of ivory, and sprawling on their couch of pleasure, —and eating the well-fed of the flock, and the fatted calves out of the midst of the stalls:
| הפרטים על פי הנבל כדויד חשבו להם כלי שיר׃ | 5 |
Who are bawling at the bidding of the harp, —like David, have they invented for themselves instruments of song:
| השתים במזרקי יין וראשית שמנים ימשחו ולא נחלו על שבר יוסף׃ | 6 |
Who are quaffing bowls of wine, and, with the best of oils, anointing themselves, —and are not afflicted for the injury of Joseph: —
| לכן עתה יגלו בראש גלים וסר מרזח סרוחים׃ | 7 |
Therefore, at once, shall they go into exile among the first of the exiles, —so shall be disturbed the revelry of sprawlers.
| נשבע אדני יהוה בנפשו נאם יהוה אלהי צבאות מתאב אנכי את גאון יעקב וארמנתיו שנאתי והסגרתי עיר ומלאה׃ | 8 |
Sworn hath the Lord, Yahweh, by his own life, Declareth Yahweh, God of hosts, abhorring am I, the grandeur of Jacob, and, his palaces, I hate, —therefore will I cast off the city and the fulness thereof.
| והיה אם יותרו עשרה אנשים בבית אחד ומתו׃ | 9 |
And it shall come to pass, though there be left remaining ten men in one house, yet shall they die;
| ונשאו דודו ומסרפו להוציא עצמים מן הבית ואמר לאשר בירכתי הבית העוד עמך ואמר אפס ואמר הס כי לא להזכיר בשם יהוה׃ | 10 |
And a man’s near of kin, even he who is about to burn the bones, shall carry him out of the house, when he shall say to him that is in the hinder parts of the house—Are there yet any with thee? and he shall say—No one. Then shall he say—Hush! for we must not invoke the name of Yahweh.
| כי הנה יהוה מצוה והכה הבית הגדול רסיסים והבית הקטן בקעים׃ | 11 |
For lo! Yahweh, is giving command, and will smite the great house into ruins, —and the little house with clefts.
| הירצון בסלע סוסים אם יחרוש בבקרים כי הפכתם לראש משפט ופרי צדקה ללענה׃ | 12 |
Shall horses run upon crag? or will a man plough [there] with oxen? For ye have turned to poison the sentence of justice, and the fruit of righteousness, to wormwood:
| השמחים ללא דבר האמרים הלוא בחזקנו לקחנו לנו קרנים׃ | 13 |
Who rejoice in a thing of nought, —who say, Have we not by our own strength, taken to ourselves horns?
| כי הנני מקים עליכם בית ישראל נאם יהוה אלהי הצבאות גוי ולחצו אתכם מלבוא חמת עד נחל הערבה׃ | 14 |
For behold me! raising up against you, O house of Israel, Declareth Yahweh, the God of hosts—a nation! And they shall crush you, from the entering in of Hamath, unto the torrent-bed of the waste plain.
