עמוס 6

1 הוי השאננים בציון והבטחים בהר שמרון נקבי ראשית הגוים ובאו להם בית ישראל׃

Woe to those at ease in Zion and those secure on Mount Samaria, the distinguished ones of the foremost nation, to whom the house of Israel comes.

2 עברו כלנה וראו ולכו משם חמת רבה ורדו גת פלשתים הטובים מן הממלכות האלה אם רב גבולם מגבלכם׃

Cross over to Calneh and see; go from there to the great Hamath; then go down to Gath of the Philistines. Are you better than these kingdoms? Is their territory larger than yours?

3 המנדים ליום רע ותגישון שבת חמס׃

You dismiss the day of calamity and bring near a reign of violence.

4 השכבים על מטות שן וסרחים על ערשותם ואכלים כרים מצאן ועגלים מתוך מרבק׃

You lie on beds inlaid with ivory, and lounge upon your couches. You dine on lambs from the flock and calves from the stall.

5 הפרטים על פי הנבל כדויד חשבו להם כלי שיר׃

You improvise songs on the harp like David and invent your own musical instruments.

6 השתים במזרקי יין וראשית שמנים ימשחו ולא נחלו על שבר יוסף׃

You drink wine by the bowlful and anoint yourselves with the finest oils, but you fail to grieve over the ruin of Joseph.

7 לכן עתה יגלו בראש גלים וסר מרזח סרוחים׃

Therefore, you will now go into exile as the first of the captives, and your feasting and lounging will come to an end.

8 נשבע אדני יהוה בנפשו נאם יהוה אלהי צבאות מתאב אנכי את גאון יעקב וארמנתיו שנאתי והסגרתי עיר ומלאה׃

The Lord GOD has sworn by Himself—the LORD, the God of Hosts, has declared: “I abhor Jacob’s pride and detest his citadels, so I will deliver up the city and everything in it.”

9 והיה אם יותרו עשרה אנשים בבית אחד ומתו׃

And if there are ten men left in one house, they too will die.

10 ונשאו דודו ומסרפו להוציא עצמים מן הבית ואמר לאשר בירכתי הבית העוד עמך ואמר אפס ואמר הס כי לא להזכיר בשם יהוה׃

And when the relative who is to burn the bodies picks them up to remove them from the house, he will call to one inside, “Is anyone else with you?” “None,” that person will answer. “Silence,” the relative will retort, “for the name of the LORD must not be invoked.”

11 כי הנה יהוה מצוה והכה הבית הגדול רסיסים והבית הקטן בקעים׃

For the LORD gives a command: “The great house will be smashed to pieces, and the small house to rubble.”

12 הירצון בסלע סוסים אם יחרוש בבקרים כי הפכתם לראש משפט ופרי צדקה ללענה׃

“Do horses gallop on the cliffs? Does one plow the sea with oxen? But you have turned justice into poison and the fruit of righteousness into wormwood—

13 השמחים ללא דבר האמרים הלוא בחזקנו לקחנו לנו קרנים׃

you who rejoice in Lo-debar and say, ‘Did we not take Karnaim by our own strength?’

14 כי הנני מקים עליכם בית ישראל נאם יהוה אלהי הצבאות גוי ולחצו אתכם מלבוא חמת עד נחל הערבה׃

For behold, I will raise up a nation against you, O house of Israel,” declares the LORD, the God of Hosts, “and they will oppress you from Lebo-hamath to the Brook of the Arabah.”