מַעֲשֵׂי הַשְּׁלִיחִים 8

1 ושאול גם הוא היה רצה בהרגתו ותהי ביום ההוא רדיפה גדולה על הקהלה אשר בירושלים ויפצו כלם בערי יהודה ושמרון לבד מן השליחים׃

Saul approved of his being put to death. On that very day a great persecution broke out against the church which was in Jerusalem; and its members, with the exception of the apostles, were all scattered over the districts of Judea and Samaria.

2 וישאו אנשים חסידים את אסטפנוס ויקברהו ויספדו עליו מספד גדול׃

Some religious men buried Stephen, with loud lamentations for him.

3 ושאול החריב את הקהלה וישוטט בבתים ויסחב משם אנשים ונשים ויסגירם לכלא׃

But Saul began to devastate the church; he entered house after house, dragged out men and women alike, and threw them into prison.

4 והנפוצים עברו בארץ ויבשרו את הדבר׃

Now those who were scattered in different directions went from place to place proclaiming the good news.

5 ופילפוס ירד אל עיר שמרון ויכרז להם את המשיח׃

Philip went down to the city of Samaria, and there began to preach the Christ.

6 ויקשב המון העם בלב אחד אל אמרי פילפוס בשמעם ובראותם את האתות אשר עשה׃

The people, one and all, listened attentively to what Philip told them, when they heard of, and saw, the miracles which he was working.

7 כי רבים היו אחוזי רוחות הטמאה והרוחות יצאו מהם צעקות בקול גדול ורבים נכי אברים ופסחים וירפאו׃

For there were many instances of people with foul spirits, where the spirits, with loud screams, came out of them; and many who were paralysed or lame were cured,

8 ותהי שמחה גדולה בעיר ההיא׃

so that there was great rejoicing throughout that city.

9 ואיש אחד ושמו שמעון היה מלפנים בעיר מכשף ומשמים את עם שמרון באמרו על נפשו כי גדול הוא׃

There was staying in the city a man named Simon, who had been practicing magic there and mystifying the Samaritan people, giving himself out to be some great being.

10 ויקשיבו אליו מקטנם ועד גדולם לאמר זה הוא גבורת האלהים הגדולה׃

Everyone, high and low, paid attention to him. “This man,” they used to say, “must be that power of God which people call ‘The Great Power.’”

11 ויקשיבו אליו על היותו משמים אותם בכשפיו ימים רבים׃

And they paid attention to him because they had for a long time been mystified by his magic arts.

12 ויהי כאשר האמינו לפילפוס בבשרו את מלכות האלהים ואת שם ישוע המשיח ויטבלו אנשים ונשים׃

However, when they came to believe Philip, as he told them the good news about the kingdom of God and the name of Jesus Christ, they were baptized, both men and women.

13 ויאמן שמעון גם הוא ויטבל וידבק בפילפוס וירא את האתות והמפתים הגדלים אשר נעשו וישתומם׃

Even Simon believed, and after his baptism attached himself to Philip, and was in his turn mystified at seeing signs and great miracles constantly occurring.

14 וישמעו השליחים אשר בירושלים כי קבלה שמרון את דבר האלהים וישלחו אליהם את פטרוס ואת יוחנן׃

When the apostles at Jerusalem heard that the Samaritans had welcomed God’s message, they sent Peter and John to them;

15 וירדו שמה ויתפללו בעדם אשר יקבלו את רוח הקדש׃

and they, on their arrival, prayed that the Samaritans might receive the Holy Spirit.

16 כי הרוח לא צלחה עד עתה על אחד מהם והם רק נטבלים בשם האדון ישוע׃

(As yet the Spirit had not descended on any of them; they had only been baptized in the name of the Lord Jesus).

17 ויסמכו את ידיהם עליהם ויקבלו את רוח הקדש׃

Then Peter and John placed their hands on them, and they received the Holy Spirit.

18 ויהי בראות שמעון כי בסמיכות ידי השליחים נתן רוח הקדש ויבא לפניהם כסף׃

When Simon saw that it was through the placing of the apostles’ hands on them that the Spirit was given, he brought them a sum of money and said,

19 ויאמר תנו נא גם לי את היכלת הזאת אשר יקבל את רוח הקדש כל אשר אשים עליו את ידי׃

‘Give me also this power of yours, so that, if I place my hands on anyone, he may receive the Holy Spirit.’

20 ויאמר אליו פטרוס כספך יהי אתך לאבדון יען חשבת לקנות במחיר את מתת האלהים׃

‘A curse on you and on your silver,’ Peter exclaimed, ‘for thinking that God’s free gift can be bought with money!

21 אין לך חלק וגורל בדבר הזה כי לבבך איננו ישר לפני האלהים׃

You have no share or part in our message, for your heart is not right with God.

22 ועתה שוב מרעתך זאת והתחנן אל האלהים אולי תסלח לך מזמת לבבך׃

Therefore repent of this wickedness of yours, and pray to the Lord, that, if possible, you may be forgiven for such a thought;

23 כי ראה אנכי כי באת לידי מרורת רוש וחרצבות רשע׃

for I see that you have fallen into the bitterness of envy and the fetters of sin.’

24 ויען שמעון ויאמר העתירו אתם בעדי אל יהוה לבלתי בוא עלי דבר מכל אשר אמריתם׃

‘Pray to the Lord for me, all of you,’ Simon answered, ‘so that none of the things you have spoken of may happen to me.’

25 והמה אחרי אשר העידה ודברו את דבר יהוה שבו ירושלים ויבשרו את הבשורה בכפרים רבים אשר לשמרונים׃

Peter and John, having borne their testimony and delivered the Lord’s message, returned to Jerusalem, telling the good news, as they went, in many Samaritan villages.

26 וידבר מלאך יהוה אל פילפוס לאמר קום לך הנגבה על הדרך הירדת מירושלים עזתה והיא חרבה׃

Meanwhile an angel of the Lord had said to Philip, ‘Set out on a journey southwards, along the road that runs down from Jerusalem to Gaza.’ (It is now deserted).

27 ויקם וילך והנה איש כושי והוא סריס ושליט לקנדק מלכת כוש וממנה על כל גנזיה אשר עלה אל ירושלים להשתחות׃

So Philip set out on a journey; and on his way he came on an official of high rank, in the service of Candace, Queen of the Abyssinians. He was her treasurer, and had been to Jerusalem to worship,

28 ויהי בשובו והוא ישב על מרכבתו וקרא בספר ישעיה הנביא׃

and was now on his way home, sitting in his carriage and reading the prophet Isaiah.

29 ויאמר הרוח אל פילפוס גשה והלוה על המרכבה הזאת׃

The Spirit said to Philip, ‘Go up to the carriage over there and keep close to it.’

30 וירץ פילפוס אליה וישמע אתו קרא בספר ישעיה הנביא ויאמר הגם תבין את אשר אתה קורא׃

So Philip ran up, and he heard the Abyssinian reading the prophet Isaiah. ‘Do you understand what you are reading?’ he asked.

31 ויאמר ואיככה אוכל אם אין איש אשר יורני ויבקש מאת פילפוס לעלות ולשבת אצלו׃

‘How can I,’ the other answered, ‘unless someone will explain it to me?’ and he invited Philip to get up and sit by his side.

32 וענין הכתוב אשר קרא זה הוא כשה לטבח יובל וכרחל לפני גוזזיה נאלמה ולא יפתח פיו׃

The passage of scripture which he was reading was this – “Like a sheep, he was led away to slaughter, and as a lamb is dumb in the hands of its shearer, so he refrains from opening his lips.

33 בעצר משפטו לקח ואת דורו מי ישוחח כי נגזרו מארץ חייו׃

He was humiliated and justice was denied him. Who will tell the story of his generation? For his life is cut off from earth.”

34 ויען הסריס ויאמר אל פילפוס אשאלה ממך על מי הנביא מדבר את זאת על נפשו או על איש אחר׃

‘Now,’ said the Treasurer, addressing Philip, ‘tell me, of whom is the prophet speaking? Of himself, or of someone else?’

35 ויפתח פילפוס את פיו ויחל מן הכתוב הזה ויבשר אותו את ישוע׃

Then Philip began, and, taking this passage as his text, told him the good news about Jesus.

36 ויהי בעברם בדרך ויבאו אל מקום מים ויאמר הסריס הנה מים מה ימנעני מהטבל׃

Presently, as they were going along the road, they came to some water, and the Treasurer exclaimed, ‘Look! Here is water; what is to prevent my being baptized?’

37 ויאמר פילפוס אם מאמין אתה בכל לבבך מתר לך ויען ויאמר אני מאמין כי ישוע המשיח בן האלהים הוא׃

38 ויצו להעמיד את המרכבה וירדו שניהם אל תוך המים פילפוס והסריס ויטבל אותו׃

So he ordered the carriage to stop, and they went down into the water – both Philip and the Treasurer – and Philip baptized him.

39 ויהי כי עלו מן המים וישא רוח יהוה את פילפוס ולא יסף הסריס לראותו כי הלך לדרכו שמח׃

But, when they came up out of the water, the Spirit of the Lord caught Philip away, and the Treasurer saw no more of him; for he continued his journey with a joyful heart.

40 ופילפוס נמצא באשדוד ויעבר ויבשר בכל הערים עד באו לקסרין׃

But Philip was found at Ashdod, and, as he went on his way, he told the good news in all the towns through which he passed, until he came to Caesarea.

The Prophet Isaiah