מַעֲשֵׂי הַשְּׁלִיחִים 4

1 ויהי בדברם אל העם ויקומו עליהם הכהנים ונגיד בית המקדש והצדוקים׃

2 כי חרה להם על אשר למדו את העם והגידו בישוע את תחית המתים׃

3 וישלחו בהם את ידיהם וישימום במשמר עד למחר כי כבר בא הערב׃

4 ורבים מהשמעים את הדבר האמינו ויהי מספר האנשים כחמשת אלפים׃

5 ויהי ממחרת ויקהלו שריהם ראשיהם וזקניהם וסופריהם ירושלים׃

6 וחנן הכהן הגדול וקיפא ויוחנן ואלכסנדרוס וכל אשר ממשפחת הכהן הגדול׃

7 ויעמידו אתם בתוך וישאלום באי זה כח ובאי זה שם עשיתם זאת׃

8 וימלא פטרוס רוח הקדש ויאמר אליהם אתם ראשי העם וזקני ישראל׃

9 אם אנחנו נחקרים היום על הטובה אשר עשינו לאיש חולה ושאלתם במה זה נושע׃

10 יודע לכלכם ולכל עם ישראל כי בשם ישוע המשיח הנצרי אשר צלבתם אותו ואשר האלהים הקימו מן המתים כי בשמו עמד זה לפניכם בריא׃

11 והוא האבן אשר מאסתם אתם הבונים ותהי לראש פנה׃

12 ואין הישועה באחר ואין תחת השמים שם אחר הנתן לבני אדם אשר בו נושע׃

13 ויהי כאשר ראו את בטחון לב של פטרוס ויוחנן והבינו כי הדיוטים ולא בעלי חכמה המה ויתמהו עליהם ויכירום כי התהלכו עם ישוע׃

14 ובראותם את האיש הנרפא עמד אצלם לא מצאו לדבר נגדם דבר׃

15 ויצוו אתם לצאת חוצה מן הסנהדרין ויתיעצו יחדו׃

16 ויאמרו מה נעשה לאנשים האלה הנה אות גלוי נעשה על ידיהם וגם מפרסם לכל ישבי ירושלים ולא נוכל לכחש בו׃

17 אך למען לא ירבה הדבר בעם ויפרץ נזהירה אתם בגערה לבלתי דבר עוד לכל אדם בשם הזה׃

18 ויקראו אתם ויצוום אשר לא ידברו דבר ולא ילמדו בשם ישוע׃

19 ויענו פטרוס ויוחנן ויאמרו אליהם הנכון הוא לפני האלהים שמע לכם יתר משמע לאלהים שפטו אתם׃

20 כי לא נוכל אנחנו לחדל מדבר את אשר ראינו ושמענו׃

21 ויוסיפו לגער בם ויפטרו אתם באשר לא מצאו דבר לענוש אתם מפני העם כי כלם מהללים את האלהים על הנעשה׃

22 כי בן ארבעים שנה ומעלה היה האיש ההוא אשר נעשה עמו אות הרפואה הזאת׃

23 ואחרי הפטרם באו אל אחיהם ויספרו להם את אשר אמרו אליהם הכהנים הגדולים והזקנים׃

24 ויהי כאשר שמעו את זאת וישאו את קולם בלב אחד לאלהים ויאמרו אדני אתה האל העשה את השמים ואת הארץ ואת הים ואת כל אשר בם׃

25 אשר אמרת בפי עבדך דוד למה רגשו גוים ולאמים יהגו ריק׃

26 יתיצבו מלכי ארץ ורוזנים נוסדו יחד על יהוה ועל משיחו׃

27 כי אמנם נוסדו הורדוס ופנטיוס פילטוס עם הגוים ולאמי ישראל על ישוע עבדך הקדוש אשר משחת׃

28 לעשות את אשר ידך ועצתך מקדם גזרה להיות׃

29 ועתה אדני ראה את גערתם ותן לעבדיך לדבר את דברך בכל בטחון לבם׃

30 בנטתך את ידך למרפא ולתת אתות ומופתים בשם ישוע עבדך הקדוש׃

31 ויהי כאשר התפללו וינע המקום אשר היו נקהלים שם וימלאו כלם רוח הקדש וידברו את דבר האלהים בבטחון לבב׃

32 וקהל המאמינים היה להם לב אחד ונפש אחת ואין איש מהם אומר על אשר בידו לי הוא כי הכל היה להם בשתפות׃

33 ובגבורה גדולה יעידו השליחים על תקומת האדון ישוע וחסד גדול נמשך לכלם׃

34 כי לא היה בהם חסר דבר כי כל בעלי שדות ובתים מכרו אתם ויביאו את כסף מחירם׃

35 וישימהו לרגלי השליחים ויתן לכל איש ואיש די מחסרו׃

36 ויוסף אשר כנוהו השליחים בשם בר נבא פרושו בן הנחמה איש לוי אשר נולד בארץ כתים׃

37 גם לו היה שדה וימכרהו ויבא את הכסף וישימהו לרגלי השליחים׃