מַעֲשֵׂי הַשְּׁלִיחִים 4

1 ויהי בדברם אל העם ויקומו עליהם הכהנים ונגיד בית המקדש והצדוקים׃

And as they are speaking unto the people, there came to them the priests, and the magistrate of the temple, and the Sadducees —

2 כי חרה להם על אשר למדו את העם והגידו בישוע את תחית המתים׃

being grieved because of their teaching the people, and preaching in Jesus the rising again out of the dead —

3 וישלחו בהם את ידיהם וישימום במשמר עד למחר כי כבר בא הערב׃

and they laid hands upon them, and did put them in custody unto the morrow, for it was evening already;

4 ורבים מהשמעים את הדבר האמינו ויהי מספר האנשים כחמשת אלפים׃

and many of those hearing the word did believe, and the number of the men became, as it were, five thousand.

5 ויהי ממחרת ויקהלו שריהם ראשיהם וזקניהם וסופריהם ירושלים׃

And it came to pass upon the morrow, there were gathered together of them the rulers, and elders, and scribes, to Jerusalem,

6 וחנן הכהן הגדול וקיפא ויוחנן ואלכסנדרוס וכל אשר ממשפחת הכהן הגדול׃

and Annas the chief priest, and Caiaphas, and John, and Alexander, and as many as were of the kindred of the chief priest,

7 ויעמידו אתם בתוך וישאלום באי זה כח ובאי זה שם עשיתם זאת׃

and having set them in the midst, they were inquiring, 'In what power, or in what name did ye do this?'

8 וימלא פטרוס רוח הקדש ויאמר אליהם אתם ראשי העם וזקני ישראל׃

Then Peter, having been filled with the Holy Spirit, said unto them: 'Rulers of the people, and elders of Israel,

9 אם אנחנו נחקרים היום על הטובה אשר עשינו לאיש חולה ושאלתם במה זה נושע׃

if we to-day are examined concerning the good deed to the ailing man, by whom he hath been saved,

10 יודע לכלכם ולכל עם ישראל כי בשם ישוע המשיח הנצרי אשר צלבתם אותו ואשר האלהים הקימו מן המתים כי בשמו עמד זה לפניכם בריא׃

be it known to all of you, and to all the people of Israel, that in the name of Jesus Christ of Nazareth, whom ye did crucify, whom God did raise out of the dead, in him hath this one stood by before you whole.

11 והוא האבן אשר מאסתם אתם הבונים ותהי לראש פנה׃

'This is the stone that was set at nought by you — the builders, that became head of a corner;

12 ואין הישועה באחר ואין תחת השמים שם אחר הנתן לבני אדם אשר בו נושע׃

and there is not salvation in any other, for there is no other name under the heaven that hath been given among men, in which it behoveth us to be saved.'

13 ויהי כאשר ראו את בטחון לב של פטרוס ויוחנן והבינו כי הדיוטים ולא בעלי חכמה המה ויתמהו עליהם ויכירום כי התהלכו עם ישוע׃

And beholding the openness of Peter and John, and having perceived that they are men unlettered and plebeian, they were wondering — they were taking knowledge also of them that with Jesus they had been —

14 ובראותם את האיש הנרפא עמד אצלם לא מצאו לדבר נגדם דבר׃

and seeing the man standing with them who hath been healed, they had nothing to say against [it],

15 ויצוו אתם לצאת חוצה מן הסנהדרין ויתיעצו יחדו׃

and having commanded them to go away out of the sanhedrim, they took counsel with one another,

16 ויאמרו מה נעשה לאנשים האלה הנה אות גלוי נעשה על ידיהם וגם מפרסם לכל ישבי ירושלים ולא נוכל לכחש בו׃

saying, 'What shall we do to these men? because that, indeed, a notable sign hath been done through them, to all those dwelling in Jerusalem [is] manifest, and we are not able to deny [it];

17 אך למען לא ירבה הדבר בעם ויפרץ נזהירה אתם בגערה לבלתי דבר עוד לכל אדם בשם הזה׃

but that it may spread no further toward the people, let us strictly threaten them no more to speak in this name to any man.'

18 ויקראו אתם ויצוום אשר לא ידברו דבר ולא ילמדו בשם ישוע׃

And having called them, they charged them not to speak at all, nor to teach, in the name of Jesus,

19 ויענו פטרוס ויוחנן ויאמרו אליהם הנכון הוא לפני האלהים שמע לכם יתר משמע לאלהים שפטו אתם׃

and Peter and John answering unto them said, 'Whether it is righteous before God to hearken to you rather than to God, judge ye;

20 כי לא נוכל אנחנו לחדל מדבר את אשר ראינו ושמענו׃

for we cannot but speak what we did see and hear.'

21 ויוסיפו לגער בם ויפטרו אתם באשר לא מצאו דבר לענוש אתם מפני העם כי כלם מהללים את האלהים על הנעשה׃

And they having further threatened [them], let them go, finding nothing how they may punish them, because of the people, because all were glorifying God for that which hath been done,

22 כי בן ארבעים שנה ומעלה היה האיש ההוא אשר נעשה עמו אות הרפואה הזאת׃

for above forty years of age was the man upon whom had been done this sign of the healing.

23 ואחרי הפטרם באו אל אחיהם ויספרו להם את אשר אמרו אליהם הכהנים הגדולים והזקנים׃

And being let go, they went unto their own friends, and declared whatever the chief priests and the elders said unto them,

24 ויהי כאשר שמעו את זאת וישאו את קולם בלב אחד לאלהים ויאמרו אדני אתה האל העשה את השמים ואת הארץ ואת הים ואת כל אשר בם׃

and they having heard, with one accord did lift up the voice unto God, and said, 'Lord, thou [art] God, who didst make the heaven, and the earth, and the sea, and all that [are] in them,

25 אשר אמרת בפי עבדך דוד למה רגשו גוים ולאמים יהגו ריק׃

who, through the mouth of David thy servant, did say, Why did nations rage, and peoples meditate vain things?

26 יתיצבו מלכי ארץ ורוזנים נוסדו יחד על יהוה ועל משיחו׃

the kings of the earth stood up, and the rulers were gathered together against the Lord and against His Christ;

27 כי אמנם נוסדו הורדוס ופנטיוס פילטוס עם הגוים ולאמי ישראל על ישוע עבדך הקדוש אשר משחת׃

for gathered together of a truth against Thy holy child Jesus, whom Thou didst anoint, were both Herod and Pontius Pilate, with nations and peoples of Israel,

28 לעשות את אשר ידך ועצתך מקדם גזרה להיות׃

to do whatever Thy hand and Thy counsel did determine before to come to pass.

29 ועתה אדני ראה את גערתם ותן לעבדיך לדבר את דברך בכל בטחון לבם׃

'And now, Lord, look upon their threatenings, and grant to Thy servants with all freedom to speak Thy word,

30 בנטתך את ידך למרפא ולתת אתות ומופתים בשם ישוע עבדך הקדוש׃

in the stretching forth of Thy hand, for healing, and signs, and wonders, to come to pass through the name of Thy holy child Jesus.'

31 ויהי כאשר התפללו וינע המקום אשר היו נקהלים שם וימלאו כלם רוח הקדש וידברו את דבר האלהים בבטחון לבב׃

And they having prayed, the place was shaken in which they were gathered together, and they were all filled with the Holy Spirit, and were speaking the word of God with freedom,

32 וקהל המאמינים היה להם לב אחד ונפש אחת ואין איש מהם אומר על אשר בידו לי הוא כי הכל היה להם בשתפות׃

and of the multitude of those who did believe the heart and the soul was one, and not one was saying that anything of the things he had was his own, but all things were to them in common.

33 ובגבורה גדולה יעידו השליחים על תקומת האדון ישוע וחסד גדול נמשך לכלם׃

And with great power were the apostles giving the testimony to the rising again of the Lord Jesus, great grace also was on them all,

34 כי לא היה בהם חסר דבר כי כל בעלי שדות ובתים מכרו אתם ויביאו את כסף מחירם׃

for there was not any one among them who did lack, for as many as were possessors of fields, or houses, selling [them], were bringing the prices of the thing sold,

35 וישימהו לרגלי השליחים ויתן לכל איש ואיש די מחסרו׃

and were laying them at the feet of the apostles, and distribution was being made to each according as any one had need.

36 ויוסף אשר כנוהו השליחים בשם בר נבא פרושו בן הנחמה איש לוי אשר נולד בארץ כתים׃

And Joses, who was surnamed by the apostles Barnabas — which is, having been interpreted, Son of Comfort — a Levite, of Cyprus by birth,

37 גם לו היה שדה וימכרהו ויבא את הכסף וישימהו לרגלי השליחים׃

a field being his, having sold [it], brought the money and laid [it] at the feet of the apostles.