מַעֲשֵׂי הַשְּׁלִיחִים 4

1 ויהי בדברם אל העם ויקומו עליהם הכהנים ונגיד בית המקדש והצדוקים׃

While they were speaking to the people, the priests, and the captain of the temple, and the Sadducees came upon them,

2 כי חרה להם על אשר למדו את העם והגידו בישוע את תחית המתים׃

being vexed because they taught the people, and preached through Jesus the resurrection from the dead.

3 וישלחו בהם את ידיהם וישימום במשמר עד למחר כי כבר בא הערב׃

And they laid hands on them, and put them in prison till the next day, for it was already evening.

4 ורבים מהשמעים את הדבר האמינו ויהי מספר האנשים כחמשת אלפים׃

But many of those who heard the word, believed: and the number of the men was about five thousand.

5 ויהי ממחרת ויקהלו שריהם ראשיהם וזקניהם וסופריהם ירושלים׃

And it came to pass, on the next day, that their rulers and elders and scribes,

6 וחנן הכהן הגדול וקיפא ויוחנן ואלכסנדרוס וכל אשר ממשפחת הכהן הגדול׃

and Annas the chief priest, and Caiaphas and John and Alexander, and as many as were of the family of the chief priest, met together in Jerusalem.

7 ויעמידו אתם בתוך וישאלום באי זה כח ובאי זה שם עשיתם זאת׃

And when they had made them stand in the midst, they asked: By what power, or by what name have you done this?

8 וימלא פטרוס רוח הקדש ויאמר אליהם אתם ראשי העם וזקני ישראל׃

Then Peter, filled with the Holy Spirit, said to them: Rulers of the people, and elders of Israel,

9 אם אנחנו נחקרים היום על הטובה אשר עשינו לאיש חולה ושאלתם במה זה נושע׃

if we are this day examined with respect unto the good deed done to the infirm man, by what means he has been saved,

10 יודע לכלכם ולכל עם ישראל כי בשם ישוע המשיח הנצרי אשר צלבתם אותו ואשר האלהים הקימו מן המתים כי בשמו עמד זה לפניכם בריא׃

be it known to you all, and to all the people of Israel, that by the name of Jesus Christ the Nazarene, whom you crucified, whom God raised from the dead, by him does this man stand before you in health.

11 והוא האבן אשר מאסתם אתם הבונים ותהי לראש פנה׃

This is the stone that was rejected with contempt by you builders, which has become the head of the corner.

12 ואין הישועה באחר ואין תחת השמים שם אחר הנתן לבני אדם אשר בו נושע׃

And there is salvation in no other; nor, indeed, is there another name under heaven, given among men, by which we must be saved.

13 ויהי כאשר ראו את בטחון לב של פטרוס ויוחנן והבינו כי הדיוטים ולא בעלי חכמה המה ויתמהו עליהם ויכירום כי התהלכו עם ישוע׃

Now, when they saw the boldness of Peter and John, and perceived that they were unlearned and plain men, they were astonished; and they also recognized them, that they had been with Jesus;

14 ובראותם את האיש הנרפא עמד אצלם לא מצאו לדבר נגדם דבר׃

and, seeing the man who had been cured standing with them, they had nothing to say in reply.

15 ויצוו אתם לצאת חוצה מן הסנהדרין ויתיעצו יחדו׃

But, having commanded them to go aside out of the Sanhedrim, they consulted with one another,

16 ויאמרו מה נעשה לאנשים האלה הנה אות גלוי נעשה על ידיהם וגם מפרסם לכל ישבי ירושלים ולא נוכל לכחש בו׃

saying: What shall we do with these men? For that an evident sign has been done by them, is manifest to all that dwell in Jerusalem, and we can not deny it.

17 אך למען לא ירבה הדבר בעם ויפרץ נזהירה אתם בגערה לבלתי דבר עוד לכל אדם בשם הזה׃

But that it may spread no further among the people, let us severely threaten them, so that they speak no more to any man in this name.

18 ויקראו אתם ויצוום אשר לא ידברו דבר ולא ילמדו בשם ישוע׃

And they called them in, and commanded them to speak no more at all, nor to teach, in the name of Jesus.

19 ויענו פטרוס ויוחנן ויאמרו אליהם הנכון הוא לפני האלהים שמע לכם יתר משמע לאלהים שפטו אתם׃

But Peter and John answering them, said: Whether it is right in the sight of God to obey you rather than God, judge you.

20 כי לא נוכל אנחנו לחדל מדבר את אשר ראינו ושמענו׃

For we can not but speak the things that we have seen and heard.

21 ויוסיפו לגער בם ויפטרו אתם באשר לא מצאו דבר לענוש אתם מפני העם כי כלם מהללים את האלהים על הנעשה׃

And when they had further threatened them, they let them go, finding nothing for which they could punish them, because of the people; for they all glorified God on account of that which had been done;

22 כי בן ארבעים שנה ומעלה היה האיש ההוא אשר נעשה עמו אות הרפואה הזאת׃

for the man on whom this sign of healing had been performed was more than forty years old.

23 ואחרי הפטרם באו אל אחיהם ויספרו להם את אשר אמרו אליהם הכהנים הגדולים והזקנים׃

And having been released, they went to their own, and told all that the chief priests and elders had said to them.

24 ויהי כאשר שמעו את זאת וישאו את קולם בלב אחד לאלהים ויאמרו אדני אתה האל העשה את השמים ואת הארץ ואת הים ואת כל אשר בם׃

And when they heard it, they lifted up their voice with one consent to God, and said: Lord, thou art God, who didst make the heaven and the earth and the sea, and all things that are in them; who, by the mouth of David thy servant, didst say,

25 אשר אמרת בפי עבדך דוד למה רגשו גוים ולאמים יהגו ריק׃

Why did the heathen rage, and the people devise vain things?

26 יתיצבו מלכי ארץ ורוזנים נוסדו יחד על יהוה ועל משיחו׃

The kings of the land stood up, and the rulers met together against the Lord and against his anointed.

27 כי אמנם נוסדו הורדוס ופנטיוס פילטוס עם הגוים ולאמי ישראל על ישוע עבדך הקדוש אשר משחת׃

For, in truth, against thy holy child Jesus, whom thou didst anoint, both Herod and Pontius Pilate, with the Gentiles and the people of Israel, did meet together,

28 לעשות את אשר ידך ועצתך מקדם גזרה להיות׃

to do whatever thy hand and thy counsel determined to be done.

29 ועתה אדני ראה את גערתם ותן לעבדיך לדבר את דברך בכל בטחון לבם׃

And now, Lord, look upon their threatenings, and grant to thy servants that they may speak thy word with all boldness,

30 בנטתך את ידך למרפא ולתת אתות ומופתים בשם ישוע עבדך הקדוש׃

by stretching out thy hand to heal, that both signs and wonders may be done through the name of thy holy child Jesus.

31 ויהי כאשר התפללו וינע המקום אשר היו נקהלים שם וימלאו כלם רוח הקדש וידברו את דבר האלהים בבטחון לבב׃

And when they had prayed, the place in which they were assembled was shaken; and they were all filled with the Holy Spirit, and spoke the word of God with boldness.

32 וקהל המאמינים היה להם לב אחד ונפש אחת ואין איש מהם אומר על אשר בידו לי הוא כי הכל היה להם בשתפות׃

And the multitude of believers were of one heart and of one soul; and no one said that any part of his possessions was his own; but they had all things in common.

33 ובגבורה גדולה יעידו השליחים על תקומת האדון ישוע וחסד גדול נמשך לכלם׃

And with great power did the apostles bear testimony to the resurrection of the Lord Jesus, and great grace was on them all.

34 כי לא היה בהם חסר דבר כי כל בעלי שדות ובתים מכרו אתם ויביאו את כסף מחירם׃

Nor, indeed, was there any needy person among them; for as many as were owners of lands or houses, sold them, and brought the prices of what had been sold,

35 וישימהו לרגלי השליחים ויתן לכל איש ואיש די מחסרו׃

and laid them down at the feet of the apostles; and distribution was made to every one as he had need.

36 ויוסף אשר כנוהו השליחים בשם בר נבא פרושו בן הנחמה איש לוי אשר נולד בארץ כתים׃

And Joses, who, by the apostles, was surnamed Barnabas, (which name, when translated, is, Son of consolation, ) a Levite, by birth a Cyprian,

37 גם לו היה שדה וימכרהו ויבא את הכסף וישימהו לרגלי השליחים׃

having land, sold it, and brought the money and laid it at the feet of the apostles.