מַעֲשֵׂי הַשְּׁלִיחִים 27
| וכאשר נגמר הדין כי נעבר באניה אל איטליא מסרו את פולוס ומקצת אסירים אחרים אל שר המאה לגדוד אגוסטוס ושמו יוליוס׃ | 1 |
Now when it was decided that we should sail for Italy, they handed over Paul and a few other prisoners into the custody of Julius, a Captain of the Augustan battalion;
| ונרד אל אניה אדרמטית נכנים לבוא על פני חוף אסיא ונעבר הימה ויהי אתנו ארסטרכוס מוקדון מן תסלוניקי׃ | 2 |
and going on board a ship of Adramyttium which was about to sail to the ports of the province of Asia, we put to sea; Aristarchus, the Macedonian, from Thessalonica, forming one of our party.
| וממחרת הגענו אל צידון ויוליוס עשה עם פולוס חסד וינח לו ללכת אל מידעיו להעזר בידם׃ | 3 |
The next day we put in at Sidon. There Julius treated Paul with thoughtful kindness and allowed him to visit his friends and profit by their generous care.
| ונלך משם ונעבר בסביבות קפרוס כי הרוחות היו לנגדנו׃ | 4 |
Putting to sea again, we sailed under the lee of Cyprus, because the winds were against us;
| ונעבר את הים אשר לפני קיליקיא ופמפוליא ונבא אל מורא אשר בלוקיא׃ | 5 |
and, sailing the whole length of the sea that lies off Cilicia and Pamphylia, we reached Myra in Lycia.
| וימצא שם שר המאה אניה אלכסנדרית באה לאיטליא ויעבירנו לתוכה׃ | 6 |
There Julius found an Alexandrian ship bound for Italy, and put us on board of her.
| והאניה הלכה בכבדות ימים רבים ואחרי אשר יגענו ובאנו אל מול קנידוס לא הניחנו הרוח לחתר אל היבשה ונעבר מצד לקריטי על פני הר סלמוני׃ | 7 |
It took several days of slow sailing for us to come with difficulty off Cnidus; from which point, as the wind did not allow us to get on in the direct course, we ran under the lee of Crete by Salmone.
| ואחרי אשר עברנו בתלאות באנו למקום אחד נקרא קלילמני אשר קרובה לו עיר ושמה לסיא׃ | 8 |
Then, coasting along with difficulty, we reached a place called 'Fair Havens,' near the town of Lasea.
| ויהי מקץ ימים רבים כאשר באה עת הסכנה לירדי הים כי גם הצום כבר עבר ויזהר אתם פולוס׃ | 9 |
Our voyage thus far had occupied a considerable time, and the navigation being now unsafe and the Fast also already over, Paul warned them.
| ויאמר אליהם אנשים ראה אני כי הליכתנו תהיה אך מרי ונזק גדול לא לבד למעמסה ולאניה כי אם גם לנפשותינו׃ | 10 |
"Sirs," he said, "I perceive that before long the voyage will be attended with danger and heavy loss, not only to the cargo and the ship but to our own lives also."
| ושר המאה לא שמע אל דברי פולוס כי אם אל רב החבל ואל בעל האניה׃ | 11 |
But Julius let himself be persuaded by the pilot and by the owner rather than by Paul's arguments;
| ובאשר החוף איננו טוב לעמד בו בימי הסתיו יעצו הרבים לעבר משם לאמר אולי נוכל הגיע לפיניכס וישבנו שם בימי הסתו והוא חוף בקריטי פונה דרך הדרום מערבה ודרך הצפון מערבה׃ | 12 |
and as the harbour was inconvenient for wintering in, the majority were in favour of putting out to sea, to try whether they could get to Phoenix--a harbour on the coast of Crete facing north-east and south-east--to winter there.
| ורוח נשבת לאט מדרום ויחשבו כי תצלח עצתם בידם ויעלו העוגין ויעברו לעמת שפת קריטי׃ | 13 |
And a light breeze from the south sprang up, so that they supposed they were now sure of their purpose. So weighing anchor they ran along the coast of Crete, hugging the shore.
| ויהי כמעט אחרי כן ותפגע בה רוח נחשל הנקראה אוריקלידון׃ | 14 |
But it was not long before a furious north-east wind, coming down from the mountains, burst upon us and carried the ship out of her course.
| ותטרף האניה ולא יכלה לעמד נגד הרוח ונרף ידינו ממנה וננדף׃ | 15 |
She was unable to make headway against the gale; so we gave up and let her drive.
| ותרץ האניה אל עבר אי קטן הנקרא קלודה וכמעט לא יכלנו לאחז העברה׃ | 16 |
Then we ran under the lee of a little island called Cauda, where we managed with great difficulty to secure the boat;
| ואחרי משכם אותה אליהם ויקחו לעזר את כל אשר השיגה ידם ויחשבו את דפני האניה ומיראתם פן יפלו אל בין רכסי החול הורידו את כלי המפרש וכה נדפו׃ | 17 |
and, after hoisting it on board, they used frapping-cables to undergird the ship, and, as they were afraid of being driven on the Syrtis quicksands, they lowered the gear and lay to.
| ויהי הסער הולך וסער עלינו וממחרת הטילו את המעמסה אל הים׃ | 18 |
But, as the storm was still violent, the next day they began to lighten the ship;
| וביום השלישי הטלנו בידינו את כלי האניה אל הים׃ | 19 |
and, on the third day, with their own hands they threw the ship's spare gear overboard.
| ויהי ימים רבים גם השמש גם הכוכבים לא נראו והסערה חזקה עלינו עד מאד ותכרת ממנו כל תקות ישועה׃ | 20 |
Then, when for several days neither sun nor stars were seen and the terrific gale still harassed us, the last ray of hope was now vanishing.
| ופולוס עמד בתוכם אחרי האריכם בצום ויאמר אנשים לו שמעתם אלי ולא יצאתם מקריטי כי אז לא קרנו הנזק הזה במריכם׃ | 21 |
When for a long time they had taken but little food, Paul, standing up among them, said, "Sirs, you ought to have listened to me and not have sailed from Crete. You would then have escaped this suffering and loss.
| ועתה אני אמר אליכם חזקו ואמצו כי לא תאבד נפש מכם בלתי הספינה לבדה׃ | 22 |
But now take courage, for there will be no destruction of life among you, but of the ship only.
| כי בלילה הזה נצב עלי מלאך האלהים אשר לו אנכי ואשר אני עבד אתו׃ | 23 |
For there stood by my side, last night, an angel of the God to whom I belong, and whom also I worship,
| ויאמר אל תירא פולוס עליך עוד לעמד לפני הקיסר ועתה הנה נתן לך האלהים את כל ההלכים אתך באניה׃ | 24 |
and he said, "'Dismiss all fear, Paul, for you must stand before Caesar; and God has granted you the lives of all who are sailing with you.'
| על כן אנשים חזקו ואמצו כי מאמין אני לאלהים כי כן יהיה כאשר נאמר אלי׃ | 25 |
"Therefore, Sirs, take courage; for I believe God, and am convinced that things will happen exactly as I have been told.
| אך השלך נשלך אל אחד האיים׃ | 26 |
But we are to be stranded on a certain island."
| ויהי כבוא ליל ארבעה עשר לטלטולנו בים אדריה כחצות הלילה ויחשבו המלחים כי קרבה להם יבשת׃ | 27 |
It was now the fourteenth night, and we were drifting through the Sea of Adria, when, about midnight, the sailors suspected that land was close at hand.
| ויורידו את האנך וימצאו עמק הים עשרים קומה ויעברו מעט ויוסיפו להוריד את האנך וימצאו קומות חמש עשרה׃ | 28 |
So they hove the lead and found twenty fathoms of water; and after a short time they hove again and found fifteen fathoms.
| וייראו פן יפגעו בשני הסלעים וישליכו מעל אחורי האניה ארבעה עוגינים אל הים ויכספו לאור היום׃ | 29 |
Then for fear of possibly running on rocks, they threw out four anchors from the stern and waited impatiently for daylight.
| והמלחים בקשו לברח מן האניה ויורידו את העברה אל הים באמרם כי יש את נפשם לשלח עוגינים גם מראש האניה׃ | 30 |
The sailors, however, wanted to make their escape from the ship, and had lowered the boat into the sea, pretending that they were going to lay out anchors from the bow.
| ויאמר פולוס אל שר המאה ואל אנשי הצבא לאמר אם אלה לא ישבו אתנו באניה לא תוכלו אתם להושע׃ | 31 |
But Paul, addressing Julius and the soldiers, said, "Your lives will be sacrificed, unless these men remain on board."
| ויקצצו אנשי הצבא את חבלי העברה ויתנוה לנפול׃ | 32 |
Then the soldiers cut the ropes of the ship's boat and let her fall off.
| והבקר טרם יאור ופולוס מבקש מכלם לטעם לחם לאמר היום יום ארבעה עשר אשר חכיתם צמים ולא טעמתם מאומה׃ | 33 |
And continually, up till daybreak, Paul kept urging all on board to take some food. "This is the fourteenth day," he said, "that you have been anxiously waiting for the storm to cease, and have fasted, eating little or nothing.
| על כן קרא אני אתכם לטעם לחם כי הוא למחיתכם כי איש איש מכם לא יפל משערת ראשו ארצה׃ | 34 |
I therefore strongly advise you to take some food. This is essential for your safety. For not a hair will perish from the head of any one of you."
| הוא דבר את הדברים האלה והוא לקח את הלחס ויודה לאלהים לפני כלם ויבצע ויחל לאכל׃ | 35 |
Having said this he took some bread, and, after giving thanks to God for it before them all, he broke it in pieces and began to eat it.
| ויאמץ לב כלם ויטעמו אכל גם המה׃ | 36 |
This raised the spirits of all, and they too took food.
| ואנחנו כל נפש אשר באניה מאתים ושבעים ושש׃ | 37 |
There were 276 of us, crew and passengers, all told.
| ויאכלו לשבעה ויקלו מעל האניה ויטילו את הצדה אל הים׃ | 38 |
After eating a hearty meal they lightened the ship by throwing the wheat overboard.
| הבקר אור ולא הכירו את הארץ אבל ראו כמפרץ וחוף לו ויועצו לנהג אליו את האניה אם יוכלו׃ | 39 |
When daylight came, they tried in vain to recognise the coast. But an inlet with a sandy beach attracted their attention, and now their object was, if possible, to run the ship aground in this inlet.
| ויגדעו את העוגינים ויעזבום לים ויתירו גם את מיתרי המנהיג ויפרשו מפרש התרן אל פני הרוח ויבקשו לבא אל החוף׃ | 40 |
So they cut away the anchors and left them in the sea, unloosing at the same time the bands which secured the paddle-rudders. Then, hoisting the foresail to the wind, they made for the beach.
| ויפגעו במקום אשר הים משני עבריו ותדבק בו האניה ותעמד ראשה לא ינוע ואחוריה נשברו משאון הגלים׃ | 41 |
But coming to a place where two seas met, they stranded the ship, and her bow sticking fast remained immovable, while the stern began to go to pieces under the heavy hammering of the sea.
| ותהי עצת אנשי הצבא להמית את האסירים פן ישחה איש מהם וימלט׃ | 42 |
Now the soldiers recommended that the prisoners should be killed, for fear some one of them might swim ashore and effect his escape.
| ושר המאה חפץ להציל את פולוס וינא את עצתם ויאמר מי ידע לשחות ירד ויעבר ליבשה בראשנה והנשארים אלה על קרשים ואלה על שברי האניה׃ | 43 |
But their Captain, bent on securing Paul's safety, kept them from their purpose and gave orders that those who could swim should first jump overboard and get to land;
| ויהי כן וימלטו כלם אל היבשה׃ | 44 |
and that the rest should follow, some on planks, and others on various things from the ship. In this way they all got safely to land.
