מַעֲשֵׂי הַשְּׁלִיחִים 27
| וכאשר נגמר הדין כי נעבר באניה אל איטליא מסרו את פולוס ומקצת אסירים אחרים אל שר המאה לגדוד אגוסטוס ושמו יוליוס׃ | 1 |
When it was determined that we should sail for Italy, they delivered Paul and certain other prisoners to a centurion named Julius, of the Augustan band.
| ונרד אל אניה אדרמטית נכנים לבוא על פני חוף אסיא ונעבר הימה ויהי אתנו ארסטרכוס מוקדון מן תסלוניקי׃ | 2 |
Embarking in a ship from Adramyttium, which was about to sail to places on the coast of Asia, we put to sea; Aristarchus, a Macedonian of Thessalonica, being with us.
| וממחרת הגענו אל צידון ויוליוס עשה עם פולוס חסד וינח לו ללכת אל מידעיו להעזר בידם׃ | 3 |
The next day, we landed at Sidon. Julius treated Paul kindly, and gave him permission to go to his friends and refresh himself.
| ונלך משם ונעבר בסביבות קפרוס כי הרוחות היו לנגדנו׃ | 4 |
Putting to sea from there, we sailed under the lee of Cyprus, because the winds were contrary.
| ונעבר את הים אשר לפני קיליקיא ופמפוליא ונבא אל מורא אשר בלוקיא׃ | 5 |
When we had sailed across the sea which is off Cilicia and Pamphylia, we came to Myra, a city of Lycia.
| וימצא שם שר המאה אניה אלכסנדרית באה לאיטליא ויעבירנו לתוכה׃ | 6 |
There the centurion found a ship of Alexandria sailing for Italy, and he put us on board.
| והאניה הלכה בכבדות ימים רבים ואחרי אשר יגענו ובאנו אל מול קנידוס לא הניחנו הרוח לחתר אל היבשה ונעבר מצד לקריטי על פני הר סלמוני׃ | 7 |
When we had sailed slowly many days, and had come with difficulty opposite Cnidus, the wind not allowing us further, we sailed under the lee of Crete, opposite Salmone.
| ואחרי אשר עברנו בתלאות באנו למקום אחד נקרא קלילמני אשר קרובה לו עיר ושמה לסיא׃ | 8 |
With difficulty sailing along it we came to a certain place called Fair Havens, near the city of Lasea.
| ויהי מקץ ימים רבים כאשר באה עת הסכנה לירדי הים כי גם הצום כבר עבר ויזהר אתם פולוס׃ | 9 |
When much time had passed and the voyage was now dangerous, because the Fast had now already gone by, Paul admonished them,
| ויאמר אליהם אנשים ראה אני כי הליכתנו תהיה אך מרי ונזק גדול לא לבד למעמסה ולאניה כי אם גם לנפשותינו׃ | 10 |
and said to them, "Sirs, I perceive that the voyage will be with injury and much loss, not only of the cargo and the ship, but also of our lives."
| ושר המאה לא שמע אל דברי פולוס כי אם אל רב החבל ואל בעל האניה׃ | 11 |
But the centurion gave more heed to the master and to the owner of the ship than to those things which were spoken by Paul.
| ובאשר החוף איננו טוב לעמד בו בימי הסתיו יעצו הרבים לעבר משם לאמר אולי נוכל הגיע לפיניכס וישבנו שם בימי הסתו והוא חוף בקריטי פונה דרך הדרום מערבה ודרך הצפון מערבה׃ | 12 |
Because the haven was not suitable to winter in, the majority advised going to sea from there, if by any means they could reach Phoenix, and winter there, which is a port of Crete, looking northeast and southeast.
| ורוח נשבת לאט מדרום ויחשבו כי תצלח עצתם בידם ויעלו העוגין ויעברו לעמת שפת קריטי׃ | 13 |
When the south wind blew softly, supposing that they had obtained their purpose, they weighed anchor and sailed along Crete, close to shore.
| ויהי כמעט אחרי כן ותפגע בה רוח נחשל הנקראה אוריקלידון׃ | 14 |
But before long, a stormy wind beat down from shore, which is called Euraquilo.
| ותטרף האניה ולא יכלה לעמד נגד הרוח ונרף ידינו ממנה וננדף׃ | 15 |
When the ship was caught, and could not face the wind, we gave way to it, and were driven along.
| ותרץ האניה אל עבר אי קטן הנקרא קלודה וכמעט לא יכלנו לאחז העברה׃ | 16 |
Running under the lee of a small island called Cauda, we were able, with difficulty, to secure the boat.
| ואחרי משכם אותה אליהם ויקחו לעזר את כל אשר השיגה ידם ויחשבו את דפני האניה ומיראתם פן יפלו אל בין רכסי החול הורידו את כלי המפרש וכה נדפו׃ | 17 |
After they had hoisted it up, they used cables to help reinforce the ship. Fearing that they would run aground on the Syrtis, they lowered the sea anchor, and so were driven along.
| ויהי הסער הולך וסער עלינו וממחרת הטילו את המעמסה אל הים׃ | 18 |
As we labored exceedingly with the storm, the next day they began to throw things overboard.
| וביום השלישי הטלנו בידינו את כלי האניה אל הים׃ | 19 |
On the third day, they threw out the ship's tackle with their own hands.
| ויהי ימים רבים גם השמש גם הכוכבים לא נראו והסערה חזקה עלינו עד מאד ותכרת ממנו כל תקות ישועה׃ | 20 |
When neither sun nor stars shone on us for many days, and no small storm pressed on us, all hope that we would be saved was now taken away.
| ופולוס עמד בתוכם אחרי האריכם בצום ויאמר אנשים לו שמעתם אלי ולא יצאתם מקריטי כי אז לא קרנו הנזק הזה במריכם׃ | 21 |
When they had been long without food, Paul stood up in the middle of them, and said, "Sirs, you should have listened to me, and not have set sail from Crete, and have gotten this injury and loss.
| ועתה אני אמר אליכם חזקו ואמצו כי לא תאבד נפש מכם בלתי הספינה לבדה׃ | 22 |
Now I exhort you to cheer up, for there will be no loss of life among you, but only of the ship.
| כי בלילה הזה נצב עלי מלאך האלהים אשר לו אנכי ואשר אני עבד אתו׃ | 23 |
For there stood by me this night an angel, belonging to the God whose I am and whom I serve,
| ויאמר אל תירא פולוס עליך עוד לעמד לפני הקיסר ועתה הנה נתן לך האלהים את כל ההלכים אתך באניה׃ | 24 |
saying, 'Do not be afraid, Paul. You must stand before Caesar. And look, God has granted you all those who sail with you.'
| על כן אנשים חזקו ואמצו כי מאמין אני לאלהים כי כן יהיה כאשר נאמר אלי׃ | 25 |
Therefore, sirs, cheer up. For I believe God, that it will be just as it has been spoken to me.
| אך השלך נשלך אל אחד האיים׃ | 26 |
But we must run aground on a certain island."
| ויהי כבוא ליל ארבעה עשר לטלטולנו בים אדריה כחצות הלילה ויחשבו המלחים כי קרבה להם יבשת׃ | 27 |
But when the fourteenth night had come, as we were driven back and forth in the Adriatic Sea, about midnight the sailors surmised that they were drawing near to some land.
| ויורידו את האנך וימצאו עמק הים עשרים קומה ויעברו מעט ויוסיפו להוריד את האנך וימצאו קומות חמש עשרה׃ | 28 |
They took soundings, and found twenty fathoms. After a little while, they took soundings again, and found fifteen fathoms.
| וייראו פן יפגעו בשני הסלעים וישליכו מעל אחורי האניה ארבעה עוגינים אל הים ויכספו לאור היום׃ | 29 |
Fearing that we would run aground on rocky ground, they let go four anchors from the stern, and wished for daylight.
| והמלחים בקשו לברח מן האניה ויורידו את העברה אל הים באמרם כי יש את נפשם לשלח עוגינים גם מראש האניה׃ | 30 |
As the sailors were trying to flee out of the ship, and had lowered the boat into the sea, pretending that they would lay out anchors from the bow,
| ויאמר פולוס אל שר המאה ואל אנשי הצבא לאמר אם אלה לא ישבו אתנו באניה לא תוכלו אתם להושע׃ | 31 |
Paul said to the centurion and to the soldiers, "Unless these stay in the ship, you cannot be saved."
| ויקצצו אנשי הצבא את חבלי העברה ויתנוה לנפול׃ | 32 |
Then the soldiers cut away the ropes of the boat, and let it fall off.
| והבקר טרם יאור ופולוס מבקש מכלם לטעם לחם לאמר היום יום ארבעה עשר אשר חכיתם צמים ולא טעמתם מאומה׃ | 33 |
While the day was coming on, Paul urged them all to take some food, saying, "This day is the fourteenth day that you wait and continue fasting, having taken nothing.
| על כן קרא אני אתכם לטעם לחם כי הוא למחיתכם כי איש איש מכם לא יפל משערת ראשו ארצה׃ | 34 |
Therefore I urge you to take some food, for this is for your preservation; for not a hair will perish from any of your heads."
| הוא דבר את הדברים האלה והוא לקח את הלחס ויודה לאלהים לפני כלם ויבצע ויחל לאכל׃ | 35 |
When he had said this, and had taken bread, he gave thanks to God in the presence of all, and he broke it, and began to eat.
| ויאמץ לב כלם ויטעמו אכל גם המה׃ | 36 |
Then they all cheered up, and they also took food.
| ואנחנו כל נפש אשר באניה מאתים ושבעים ושש׃ | 37 |
In all, we were two hundred seventy-six souls on the ship.
| ויאכלו לשבעה ויקלו מעל האניה ויטילו את הצדה אל הים׃ | 38 |
When they had eaten enough, they lightened the ship, throwing out the wheat into the sea.
| הבקר אור ולא הכירו את הארץ אבל ראו כמפרץ וחוף לו ויועצו לנהג אליו את האניה אם יוכלו׃ | 39 |
When it was day, they did not recognize the land, but they noticed a certain bay with a beach, and they decided to try to drive the ship onto it.
| ויגדעו את העוגינים ויעזבום לים ויתירו גם את מיתרי המנהיג ויפרשו מפרש התרן אל פני הרוח ויבקשו לבא אל החוף׃ | 40 |
Casting off the anchors, they left them in the sea, at the same time untying the rudder ropes. Hoisting up the foresail to the wind, they made for the beach.
| ויפגעו במקום אשר הים משני עבריו ותדבק בו האניה ותעמד ראשה לא ינוע ואחוריה נשברו משאון הגלים׃ | 41 |
But coming to a place where two seas met, they ran the vessel aground. The bow struck and remained immovable, but the stern began to break up by the violence of the waves.
| ותהי עצת אנשי הצבא להמית את האסירים פן ישחה איש מהם וימלט׃ | 42 |
The soldiers' counsel was to kill the prisoners, so that none of them would swim out and escape.
| ושר המאה חפץ להציל את פולוס וינא את עצתם ויאמר מי ידע לשחות ירד ויעבר ליבשה בראשנה והנשארים אלה על קרשים ואלה על שברי האניה׃ | 43 |
But the centurion, desiring to save Paul, stopped them from their purpose, and commanded that those who could swim should throw themselves overboard first to go toward the land;
| ויהי כן וימלטו כלם אל היבשה׃ | 44 |
and the rest should follow, some on planks, and some on other things from the ship. So it happened that they all escaped safely to the land.
