מַעֲשֵׂי הַשְּׁלִיחִים 26

1 ויאמר אגרפס אל פולוס נתן לך לדבר בעד נפשך אז יצטדק פולוס ויושט את ידו ויאמר׃

And Agrippa said to Paul, Thou art permitted to speak for thyself. Then Paul stretched forth his hand and made his defence:

2 מאשר אני את נפשי המלך אגרפס כי לפניך אצטדק היום על כל אשר שטנים אתי היהודים׃

I think myself happy, king Agrippa, that I am to make my defence this day before thee concerning all things of which I am accused by the Jews;

3 כי אתה ידע היטב כל המנהגים והשאלות אשר בין היהודים ועל כן אשאלה מאתך לשמע אתי כארך רוחך׃

especially as thou art acquainted with all the customs and questions among the Jews. Wherefore I beseech thee to hear me patiently.

4 הנה את דרכי מנעורי אשר התהלכתי בה מאז בתוך עמי ובירושלים ידעים אותה כל היהודים׃

My manner of life, then, from my youth, which was from the beginning among my own nation and at Jerusalem, all Jews know:

5 כי מימים ראשונים ידעוני אם ירצו להעיד כי כפרוש התנהגתי על פי הכת המקפדת ביותר בעבודתנו׃

and they know, if they are willing to testify, that from the first, according to the strictest sect of our religion, I lived a Pharisee.

6 ועתה אני עמד להשפט על תקות ההבטחה אשר הבטיחה האלהים את אבותינו׃

And now I stand on trial for the hope of the promise made by God to the fathers,

7 ואשר שנים עשר שבטינו מיחלים להגיע לה בעבדם את יהוה תמיד יומם ולילה על דבר התקוה הזאת אגרפס המלך שטנים אותי היהודים׃

which our twelve tribes, earnestly serving God day and night, hope to obtain; concerning which hope, O king, I am accused by Jews.

8 מדוע יפלא בעיניכם כי האלהים יחיה מתים׃

Why is it judged incredible with you if God raiseth the dead?

9 הן לפנים אני חשבתי צדקה לצרר את שם ישוע הנצרי עד מאד׃

I indeed thought with myself that I ought to do many things in opposition to the name of Jesus the Nazarene.

10 כאשר עשיתי בירושלים וגם קדושים רבים אני הסגרתי לבתי כלאים ברשיון אשר קבלתי מאת הכהנים הגדולים וכשנהרגו הסכמתי׃

Which I also did in Jerusalem; and many of the saints did I myself shut up in prisons, having received authority from the chief priests; and when they were put to death, I gave my voice against them.

11 ובכל בתי הכנסיות יסרתי אתם פעמים רבות ואנסתים לגדף ואתהוללה בם עד מאד וארדפם עד לערים אשר חוצה לארץ׃

And I punished them often in all the synagogues, and compelled them to blaspheme; and being exceedingly mad against them, I pursued them even to foreign cities.

12 ויהי בלכתי על זאת לדמשק ברשיון הכהנים הגדולים ובמצותם׃

And as I was going to Damascus on this business, with authority and a commission from the chief priests,

13 והנה אדני המלך בצהרים בדרך ראיתי אור צח מזהר השמש אשר משמים נגה עלי מסביב ועל ההלכים אתי׃

at mid-day, on the road, O king, I saw a light from heaven above the brightness of the sun, shining around me and those who were journeying with me.

14 ונפל כלנו ארצה ואשמע קול מדבר אלי בלשון עברית לאמר שאול שאול למה תרדפני קשה לך לבעט בדרבנות׃

And when we had all fallen to the earth, I heard a voice speaking to me, and saying in the Hebrew tongue, Saul, Saul, why persecutest thou me? It is hard for thee to kick against the goads.

15 ואמר מי אתה אדני ויאמר אנכי ישוע אשר אתה רדף׃

And I said, Who art thou, Lord? And the Lord said, I am Jesus, whom thou persecutest.

16 אבל קום ועמד על רגליך כי לבעבור זאת נראיתי אליך לבחר בך למשרת ולעד על אשר ראית ועל אשר אראך׃

But arise and stand upon thy feet; for I have appeared to thee for this purpose, to prepare thee as a minister and a witness both of the things which thou sawest, and of those on account of which I will appear to thee;

17 בהצילי אותך מן העם ומן הגוים אשר אשלחך עתה אליהם׃

delivering thee from the people, and from the gentiles, to whom I send thee,

18 לפקח את עיניהם למען ישובו מחשך לאור ומיד השטן אל האלהים וימצאו באמונתם בי את סליחת החטאים ואת הנחלה בתוך המקדשים׃

to open their eyes that they may turn from darkness to light and from the power of Satan to God, that they may receive forgiveness of sins, and an inheritance among the sanctified, by faith in me.

19 על כן המלך אגרפס לא המריתי את המראה אשר ראיתי מן השמים׃

Wherefore, O king Agrippa, I was not disobedient to the heavenly vision;

20 כי אם קראתי ראשונה לישבי דמשק וירושלים ובכל ארץ יהודה וגם לגוים כי ינחמו וישובו אל האלהים ויעשו מעשים ראוים לתשובה׃

but first to those in Damascus, and Jerusalem, and to all the country of Judaea, and then to the gentiles, I proclaimed that they should repent and turn to God, doing works worthy of repentance.

21 ובגלל הדבר הזה תפשו אתי היהודים במקדש ויבקשו להמיתני׃

For these causes the Jews seized me in the temple, and attempted to kill me.

22 והאלהים היה בעזרי ועד היום הזה עמד אני ומעיד לפני קטן וגדול ואינני מדבר דבר זולתי אשר דברו הנביאים ומשה כי עתידות הנה להיות׃

Having, however, obtained help from God, I continue to this day, witnessing both to small and great, saying nothing except those things which the Prophets and Moses said were to come to pass;

23 כי המשיח מענה הוא וכי ראשון הוא לקמים מן המתים להפיץ אור בעם ובגוים׃

that the Christ should suffer, and that, as first of those raised from the dead, he was to proclaim light both to the people and to the gentiles.

24 ויהי הוא מצטדק כזאת ויען פסטוס בקול גדול לאמר הנך משתגע פולוס רב הלמוד הביאך לידי שגעון׃

And as he was thus speaking in his defence, Festus said with a loud voice, Paul, thou art beside thyself; much learning is making thee mad.

25 ויאמר פולוס אינני משגע פסטוס האדיר כי אם דברי אמת וטעם אביע׃

But he saith, I am not mad, most noble Festus, but utter words of truth and soberness.

26 כי המלך יודע את אלה ועל זאת גם בבטחון אני מדבר אליו יען אשר לא אאמין כי נעלם ממנו דבר מן הדברים האלה כי לא בקרן זוית נעשתה זאת׃

For the king knoweth about these things well; to whom also I speak boldly; for I am persuaded that none of these things is hidden from him: for this was not done in a corner.

27 המלך אגרפס המאמין אתה בנביאים ידעתי כי מאמין אתה׃

King Agrippa, believest thou the Prophets? I know that thou believest.

28 ויאמר אגרפס אל פולוס עוד מעט ופתיתני להיות נצרי׃

Then Agrippa said to Paul, With little effort thou thinkest to persuade me to become a Christian.

29 ויאמר פולוס אבקשה מאלהים אשר אם במעט ואם בהרבה לא אתה לבדך כי גם כל השמעים אותי יהיו כמוני זולתי המוסרות האלה׃

And Paul said, I would to God, that with little effort or with great, not only thou, but also all that hear me this day, might be made such as I am, except these bonds.

30 ויהי בדברו הדבר הזה ויקם המלך וההגמון וברניקה והישבים אתם׃

And the king rose up and the governor and Bernice, and those who sat with them;

31 ויסורו החדרה וידברו איש אל רעהו לאמר האיש הזה לא עשה דבר אשר יהיה עליו חיב מיתה או מוסרות׃

and going aside they talked with each other, saying, This man is doing nothing deserving death, or bonds.

32 ויאמר אגרפס אל פסטוס האיש הזה יוכל להפטר לולא קרא את הקיסר לדינו׃

And Agrippa said to Festus, This man might have been set at liberty, if he had not appealed to Caesar.