< מַעֲשֵׂי הַשְּׁלִיחִים 23 >

ויבט פולוס אל הסנהדרין ויאמר אנשים אחים בכל תמת לבבי התהלכתי לפני אלהים עד היום הזה׃ 1
Paul fixed his eyes on the Council, and began: ‘Brothers, for my part, I have always ordered my life before God, with a clear conscience, up to this very day.’
ויצו חנניה הכהן הגדול את העמדים עליו להכותו על פיו׃ 2
At this, the high priest Ananias ordered the men standing near to strike him on the mouth;
ויאמר אליו פולוס יככה אלהים הקיר המסיד האמנם ישב אתה לדין אתי כתורה ואתה מצוה להכותי שלא כתורה׃ 3
Paul turned to him and said: ‘God will strike you, you whitewashed wall! Are you sitting there to try me in accordance with law, and yet, in defiance of law, order me to be struck?’
ויאמרו העמדים שם את הכהן הגדול לאלהים תחרף׃ 4
The people standing near said to Paul, ‘Do you know that you are insulting God’s high priest?’
ויאמר פולוס אחי לא ידעתי אשר הוא הכהן הגדול כי כתוב נשיא בעמך לא תאר׃ 5
‘I did not know, brothers, that it was the high priest,’ said Paul, ‘for scripture says – “Of the ruler of your people you should speak no ill”.’
ופולוס ידע כי מקצתם צדוקים ומקצתם פרושים ויצעק בתוך הסנהדרין אנשים אחים פרוש בן פרוש אנכי ועל תקות המתים ותחיתם אני נדין׃ 6
Noticing that some of those present were Sadducees and others Pharisees, Paul called out in the Council, ‘Brothers, I am a Pharisee and a son of Pharisees. It is on the question of hope for the dead and of their resurrection that I am on my trial.’
ובדברו הדבר הזה היה ריב בין הצדוקים ובין הפרושים ויחלק ההמון׃ 7
As soon as he said this, a dispute arose between the Pharisees and the Sadducees; and there was a sharp division of opinion among those present.
כי הצדוקים אמרים אין תחיה ואין מלאך ורוח והפרושים מודים בשניהם׃ 8
(For Sadducees say there is no such thing as a resurrection, and that there is neither angel nor spirit, while Pharisees believe in both.)
ותהי המלה גדולה ויקומו הסופרים אשר מכת הפרושים ויתוכחו לאמר לא מצאנו דבר רע באיש הזה ואם רוח דבר אליו או מלאך אל נלחמה באלהים׃ 9
So a great uproar ensued, and some of the Teachers of the Law belonging to the Pharisees’ party stood up and hotly protested, ‘We find nothing whatever wrong in this man. Suppose a spirit did speak to him, or an angel…’
והריב הולך וחזק ושר האלף דאג פן ישסעו את פולוס ויצו את אנשי הצבא לרדת ולחטף אתו מתוכם ולהכיאו אל המצד׃ 10
The dispute was becoming so violent, that the commanding officer, fearing that Paul would be torn in pieces between them, ordered the Guard to go down and rescue him from them, and take him into the Fort.
ובלילה ההוא נצב עליו האדון ויאמר חזק פולוס כי כאשר העידות לי בירושלים כן העד תעיד ברומי׃ 11
That night the Lord came and stood by Paul, and said, ‘Courage! You have borne witness for me in Jerusalem and you must bear witness in Rome also.’
ויהי לפנות הבקר ויתחברו היהודים ויאסרו אסר על נפשם לאמר כי לא יאכלו ולא ישתו עד אם יהרגו את פולוס׃ 12
In the morning some Jewish men combined together, and took an oath that they would not eat or drink until they had killed Paul.
ומספר הבאים באלה הזאת היה יותר מארבעים׃ 13
There were more than forty in the plot;
ויגשו לא ראשי הכהנים ואל הזקנים לאמר אסר אסרנו על נפשנו לבלתי טעם מאומה עד אם הרגנו את פולוס׃ 14
and they went to the chief priests and the elders, and said, ‘We have taken a solemn oath not to touch food until we have killed Paul.
ועתה הודיעו אתם והסנהדרין את שר האלף ויורידהו מחר אליכם כאלו תחפצו לדרש היטב את ענינו ואנחנו נכונים להמיתו בטרם יקרב אליכם׃ 15
So we want you now, with the consent of the Council, to suggest to the commanding officer that he should bring Paul down before you, as though you intended to go more fully into his case; but, before he comes here, we will be ready to make away with him.’
וישמע בן אחות פולוס את ארבם וילך ויבא אל המצד ויגד לפולוס׃ 16
However, the son of Paul’s sister, hearing of the plot, went to the Fort, and on being admitted, told Paul about it.
ויקרא פולוס לאחד משרי המאות ויאמר אליו הולך את הבחור הזה אל שר האלף כי דבר לו להודיעו׃ 17
Paul called one of the garrison centurion and asked him to take the lad to the commanding officer, as he had something to tell him.
ויקחהו ויוליכהו אל שר האלף ויאמר פולוס האסיר קראני אליו ויבקש ממני להוליך אליך את הבחור הזה כי דבר לו להגיד לך׃ 18
The centurion went with the lad to the commanding officer, and said, ‘The prisoner Paul called me and asked me to bring this lad to you, as he has something to tell you.’
ויאחז שר האלף בידו ויסר עמו לבדו וישאלהו מה הוא זה אשר לך להודיעני׃ 19
The commanding officer took the lad by the hand, and, stepping aside, asked what it was he had to tell him.
ויאמר כי נועצו היהודים יחדו לבקש ממך כי מחר תוריד את פולוס לפני הסנהדרין והמה כאלו חפצים לדעת היטב את ענינו׃ 20
‘Some men have agreed,’ answered the lad, ‘to ask you to bring Paul down before the Council tomorrow, on the plea of your making further inquiry into his case.
ואתה אל תשמע להם כי ארבים לו מהם יותר מארבעים איש אשר אסרו אסר על נפשם לבלתי אכל ושתות בטרם יהרגוהו והמה עתה עמדים ומחכים להבטחתך׃ 21
But do not let them persuade you, for more than forty of them are lying in wait for him, who have taken an oath that they will not eat or drink, until they have made away with him; and they are at this very moment in readiness, counting on your promise.’
וישלח שר האלף את הבחור ויצוהו לבלתי אמר לאיש כי גלה לו את הדבר הזה׃ 22
The commanding officer then dismissed the lad, cautioning him not to mention to anybody that he had given him that information.
ויקרא לשני שרי מאות ויאמר החלצו מאתכם אנשי צבא מאתים ללכת לקסרין ופרשים שבעים ומשכי קשת מאתים מן השעה השלישית בלילה׃ 23
Then he called two Captains, and ordered them to have two hundred soldiers ready to go to Caesarea, as well as seventy troopers and two hundred lancers, by nine o’clock that night,
ובהמות יכינו להרכיב את פולוס למען הביאו שלם אל פיליכס ההגמון׃ 24
and to have horses ready for Paul to ride, so that they might take him safely to Felix, the Governor.
ויכתב אגרת וזה תכן דבריה׃ 25
He also wrote a letter along these lines:
קלודיוס לוסיאס אל פיליכס ההגמון האדיר שלום׃ 26
“Claudius Lysias sends his compliments to His Excellency Felix the Governor.
את האיש הזה תפשו היהודים ויבקשו המיתו ואבא עם אנשי הצבא ואפלטהו מתוכם בשמעי כי רומי הוא׃ 27
The man whom I send with this had been seized by some Jews, and was on the point of being killed by them, when I came upon them with the force under my command, and rescued him, as I learned that he was a Roman citizen.
ובאשר חפצתי לדעת על מה שמנו אתו הורדתיו אל הסנהדרין שלהם׃ 28
Wanting to know exactly the ground of the charges they made against him, I brought him before their Council,
ואמצא כי שטנו אתו על דברי שאלות דתם ולא על דבר אשר יהיה עליו חיב מיתה או מוסרות׃ 29
when I found that their charges were connected with questions of their own Law, and that there was nothing alleged involving either death or imprisonment.
ועתה הנה הגד לי שהיהודים מתנכלים באיש הזה ואשלחהו אליך מיד וגם את שטניו צויתי לבוא ולהגיש שטנתם לפניך ואתה שלום׃ 30
Having, however, information of a plot against the man, which was about to be put into execution, I am sending him to you at once, and I have also directed his accusers to prosecute him before you.”
ויקחו אנשי הצבא את פולוס כאשר צוו ויביאהו לילה אל אנטפטריס׃ 31
The soldiers, in accordance with their orders, took charge of Paul and conducted him by night to Antipatris;
וממחרת הניחו את הפרשים ללכת אתו וישובו למצד׃ 32
and on the next day, leaving the troopers to go on with him, they returned to the Fort.
והמה באו אל קסרין ויתנו את האגרת בידי ההגמון ויעמידו לפניו גם את פולוס׃ 33
On arriving at Caesarea, the troopers delivered the letter to the Governor, and brought Paul before him.
ויהי כקרא ההגמון את האגרת וישאל מאי זה מדינה הוא ויהי כשמעו כי הוא מקיליקיא ויאמר׃ 34
As soon as Felix had read the letter, he enquired to what province Paul belonged, and, learning that he came from Cilicia, he said,
אשמע את דבריך בבוא גם שטניך הנה ויצו לשמרו בבית המשפט אשר להורדוס׃ 35
‘I will hear all you have to say as soon as your accusers have arrived.’ And he ordered Paul to be kept under guard in Herod’s Government house.

< מַעֲשֵׂי הַשְּׁלִיחִים 23 >