מַעֲשֵׂי הַשְּׁלִיחִים 20

1 ואחרי אשר שקטה המהומה קרא פולוס לתלמידים ויברכם ויצא ללכת אל מקדוניא׃

And after the ceasing of the tumult, Paul having called near the disciples, and having embraced [them], went forth to go on to Macedonia;

2 ויעבר במדינות ההן ויזהר אתם בדברים רבים ויבא אל ארץ יון׃

and having gone through those parts, and having exhorted them with many words, he came to Greece;

3 וישב שם שלשה חדשים ויהי באמרו ללכת אל סוריא ויארבו לו היהודים ויגמר בלבו לשוב דרך מקדוניא׃

having made also three months' [stay] — a counsel of the Jews having been against him — being about to set forth to Syria, there came [to him] a resolution of returning through Macedonia.

4 וילכו אתו עד לאסיא סופטרוס הברואי ומן התסלוניקים ארסטרכוס וסקונדוס וגיוס הדרבי וטימותיוס ומן אסיא טוכיקוס וטרופימוס׃

And there were accompanying him unto Asia, Sopater of Berea, and of Thessalonians Aristarchus and Secundus, and Gaius of Derbe, and Timotheus, and of Asiatics Tychicus and Trophimus;

5 ואלה הלכו לפנינו ויוחילו לנו בטרואס׃

these, having gone before, did remain for us in Troas,

6 ואנחנו יצאנו מן פילפי אחרי ימי חג המצות ומקץ חמשה ימים באנו באניה אליהם אל טרואס ונשב שם שבעת ימים׃

and we sailed, after the days of the unleavened food, from Philippi, and came unto them to Troas in five days, where we abode seven days.

7 ויהי באחד בשבת כאשר נאספו התלמידים לבצע הלחם וידבר אתם פולוס כי אמר ללכת משם למחרת היום ויארך הדבר עד חצות הלילה׃

And on the first of the week, the disciples having been gathered together to break bread, Paul was discoursing to them, about to depart on the morrow, he was also continuing the discourse till midnight,

8 ונרות רבים היו בעליה אשר נאספנו שם׃

and there were many lamps in the upper chamber where they were gathered together,

9 ובחור אחד שמו אבטוכוס ישב בחלון וירדם בהאריך פולוס את אמרתו ותגבר עליו שנתו ויפל מהמדור השלישי למטה וישאהו מת׃

and there was sitting a certain youth, by name Eutychus, upon the window — being borne down by a deep sleep, Paul discoursing long — he having sunk down from the sleep, fell down from the third story, and was lifted up dead.

10 וירד פולוס ויגהר עליו ויחבקהו ויאמר אל תבהלו כי נשמתו בו׃

And Paul, having gone down, fell upon him, and having embraced [him], said, 'Make no tumult, for his life is in him;'

11 ואחר עלה ויבצע הלחם ויטעם וירב לשיח אתם עד אור הבקר ויצא ללכת לדרכו׃

and having come up, and having broken bread, and having tasted, for a long time also having talked — till daylight, so he went forth,

12 והם הביאו את הנער חי וינחמו עד מאד׃

and they brought up the lad alive, and were comforted in no ordinary measure.

13 ואנחנו קדמנו לרדת באניה ונעבר אסוסה למען נקח שם אתנו את פולוס כי כן צוה והוא חשב בלבו ללכת שמה ברגליו׃

And we having gone before unto the ship, did sail to Assos, thence intending to take in Paul, for so he had arranged, intending himself to go on foot;

14 ויפגש אתנו באסוס ונקח אתו ונבא אל מיטוליני׃

and when he met with us at Assos, having taken him up, we came to Mitylene,

15 ומשם יצאנו באניה ונפגע ממחרת אל מול כיוס וביום השלישי עברנו אל סמוס ונלן בטרוגוליון ולמחרתו באנו אל מיליטוס׃

and thence having sailed, on the morrow we came over-against Chios, and the next day we arrived at Samos, and having remained in Trogyllium, on the following day we came to Miletus,

16 כי פולוס אמר לעבר מעל פני אפסוס פן יצטרך להתמהמה באסיא כי אץ לבוא אם יוכל עד חג השבועות ירושלים׃

for Paul decided to sail past Ephesus, that there may not be to him a loss of time in Asia, for he hasted, if it were possible for him, on the day of the Pentecost to be at Jerusalem.

17 וממיליטוס שלח אל אפסוס ויקרא את זקני הקהלה׃

And from Miletus, having sent to Ephesus, he called for the elders of the assembly,

18 ויבאו אליו ויאמר להם אתם ידעתם איך הייתי עמכם בכל עת מן היום הראשון אשר דרכה רגלי באסיא׃

and when they were come unto him, he said to them, 'Ye — ye know from the first day in which I came to Asia, how, with you at all times I was;

19 אשר עבדתי את האדון בכל ענוה ובדמעות הרבה ובמסות המצאות אתי בנכלי היהודים׃

serving the Lord with all humility, and many tears, and temptations, that befell me in the counsels of the Jews against [me];

20 איך לא כחדתי מכם כל דבר תועלת והגדתיו לכם ולמדתי אתכם ברבים ובכל בית ובית׃

how nothing I did keep back of what things are profitable, not to declare to you, and to teach you publicly, and in every house,

21 ואעיד ליהודים וליונים את התשובה לאלהים ואת האמונה באדנינו ישוע המשיח׃

testifying fully both to Jews and Greeks, toward God reformation, and faith toward our Lord Jesus Christ.

22 ועתה הנני אסיר הרוח ללכת ירושלים ואינני יודע מה יקרני שם׃

'And now, lo, I — bound in the Spirit — go on to Jerusalem, the things that shall befall me in it not knowing,

23 אפס כי רוח הקדש מעיד בכל עיר ועיר לאמר כי מוסרות וצרות נכונו לי׃

save that the Holy Spirit in every city doth testify fully, saying, that for me bonds and tribulations remain;

24 אבל לא אחוש לאחת מהנה וגם נפשי לא יקרה בעיני למען אשלים בשמחה את מרוצתי ואת השרות אשר קבלתי מאת האדון ישוע להעיד על בשורת חסד אליהם׃

but I make account of none of these, neither do I count my life precious to myself, so that I finish my course with joy, and the ministration that I received from the Lord Jesus, to testify fully the good news of the grace of God.

25 ועתה הנה ידע אנכי כי אתם כלכם אשר התהלכתי בקרבכם הלוך והשמע את מלכות יהוה כי לא תוסיפו עוד ראות פני׃

'And now, lo, I have known that no more shall ye see my face, — ye all among whom I did go preaching the reign of God;

26 על כן מעיד אני בכם היום הזה כי נקי אנכי מדמי כלכם׃

wherefore I take you to witness this day, that I [am] clear from the blood of all,

27 כי לא כחדתי מהגיד לכם את עצת האלהים כלה׃

for I did not keep back from declaring to you all the counsel of God.

28 לכן שמרו את נפשותיכם ואת כל העדר אשר הקים אתכם רוח הקדש לפקידים בו לרעות את עדת האלהים אשר קנה לו בדם נפשו׃

'Take heed, therefore, to yourselves, and to all the flock, among which the Holy Spirit made you overseers, to feed the assembly of God that He acquired through His own blood,

29 כי ידע אני אשר אחרי צאתי יבואו בתוככם זאבים עזים אשר לא יחוסו על העדר׃

for I have known this, that there shall enter in, after my departing, grievous wolves unto you, not sparing the flock,

30 וגם מקרבכם יקומו אנשים דברי תהפכות להטות אחריהם את התלמידים׃

and of your own selves there shall arise men, speaking perverse things, to draw away the disciples after them.

31 על כן שקדו וזכרו כי שלש שנים יומם ולילה לא חדלתי לדבר על לב כל אחד מכם בדמעות׃

'Therefore, watch, remembering that three years, night and day, I did not cease with tears warning each one;

32 ועתה אחי אני מסר אתכם לאלהים ולדבר חסדו אשר לו היכלת לבנות אתכם ולתת לכם נחלה בקרב כל המקדשים׃

and now, I commend you, brethren, to God, and to the word of His grace, that is able to build up, and to give you an inheritance among all those sanctified.

33 לא חמדתי כסף איש או זהבו או לבושו׃

'The silver or gold or garments of no one did I covet;

34 ואתם ידעתם כי ידי אלה עבדו בעד צרכי ובעד צרכי ההלכים אתי׃

and ye yourselves know that to my necessities, and to those who were with me, minister did these hands;

35 ובכל הראיתי אתכם כי כן עלינו לעמל ולתמך את החלשים ולזכר את דברי האדון ישוע כי הוא אמר טוב אשר תתן משתקח׃

all things I did shew you, that, thus labouring, it behoveth [us] to partake with the ailing, to be mindful also of the words of the Lord Jesus, that he himself said, It is more blessed to give than to receive.'

36 ואחרי דברו את הדברים האלה כרע על ברכיו ויתפלל עם כלם׃

And these things having said, having bowed his knees, with them all, he did pray,

37 ויבכו כלם בכי גדול ויפלו על צוארי פולוס וינשקו לו׃

and there came a great weeping to all, and having fallen upon the neck of Paul, they were kissing him,

38 וביותר התעצבו על הדבר אשר דבר כי לא יוסיפו עוד לראות פניו וילוהו אל האניה׃

sorrowing most of all for the word that he had said — that they are about no more to see his face; and they were accompanying him to the ship.