מַעֲשֵׂי הַשְּׁלִיחִים 12
| בעת ההיא שלח המלך הורדוס את ידו להרע לאנשים מן הקהל׃ | 1 |
Now about that time, King Herod stretched out his hands to oppress some of the assembly.
| וימת את יעקב אחי יוחנן בחרב׃ | 2 |
He killed James, the brother of John, with the sword.
| וירא כי טוב הדבר בעיני היהודים ויוסף לתפש גם את פטרוס והימים ימי חג המצות׃ | 3 |
When he saw that it pleased the Jews, he proceeded to seize Peter also. This was during the days of unleavened bread.
| ויאחז אתו ויתנהו במשמר וימסרהו לארבע מחלקות של ארבעה אנשי צבא לשמרו כי אמר להעלותו אחרי הפסח לפני העם׃ | 4 |
When he had arrested him, he put him in prison and delivered him to four squads of four soldiers each to guard him, intending to bring him out to the people after the Passover.
| פטרוס היה עצור במשמר והקהלה העתירה בעדו בחזקה אל האלהים׃ | 5 |
Peter therefore was kept in the prison, but constant prayer was made by the assembly to God for him.
| ויהי בלילה ההוא אשר אמר הורדוס להביאו מחר לדין ויישן פטרוס בין שני אנשי צבא והוא אסור בשנים זקים ושמרי הפתח שמרים את המשמר׃ | 6 |
The same night when Herod was about to bring him out, Peter was sleeping between two soldiers, bound with two chains. Guards in front of the door kept the prison.
| והנה מלאך יהוה נצב עליו ואור נגה בחדר ויספק על ירך פטרוס ויעירהו לאמר קום מהרה ויפלו מוסרותיו מעל ידיו׃ | 7 |
And behold, an angel of the Lord stood by him, and a light shone in the cell. He struck Peter on the side and woke him up, saying, “Stand up quickly!” His chains fell off his hands.
| ויאמר אליו המלאך חגר מתניך והנעל את רגליך ויעש כן ויאמר אליו עטה מעילך ולך אחרי׃ | 8 |
The angel said to him, “Get dressed and put on your sandals.” He did so. He said to him, “Put on your cloak and follow me.”
| ויצא וילך אחריו ולא ידע אם אמת הוא הנעשה לו על ידי המלאך כי כמראה היה בעיניו׃ | 9 |
And he went out and followed him. He didn’t know that what was being done by the angel was real, but thought he saw a vision.
| ויעברו דרך המשמרת הראשונה והשניה ויבאו עד שער הברזל אשר יצאו בו העירה ויפתח השער לפניהם מאליו ויצאו החוצה וילכו מהלך רחוב אחד והמלאך סר מעליו פתאם׃ | 10 |
When they were past the first and the second guard, they came to the iron gate that leads into the city, which opened to them by itself. They went out and went down one street, and immediately the angel departed from him.
| ויהי בשובו אל דעתו ויאמר פטרוס עתה זה ידעתי באמת כי האלהים שלח את מלאכו ויפלטני מיד הורדוס ומכל מזמת עם היהודים׃ | 11 |
When Peter had come to himself, he said, “Now I truly know that the Lord has sent out his angel and delivered me out of the hand of Herod, and from everything the Jewish people were expecting.”
| הוא חשב כזאת והוא בא עד בית מרים אם יוחנן המכנה מרקוס אשר נקהלו שם רבים והם מתפללים יחד׃ | 12 |
Thinking about that, he came to the house of Mary, the mother of John who was called Mark, where many were gathered together and were praying.
| וידפק על דלת השער ותגש נערה להקשיב ושמה רודי׃ | 13 |
When Peter knocked at the door of the gate, a servant girl named Rhoda came to answer.
| ותכר את קול פטרוס ומשמחתה לא פתחה לו אם דלת השער ותרץ הביתה ותגד להם כי פטרוס עמד על השער׃ | 14 |
When she recognized Peter’s voice, she didn’t open the gate for joy, but ran in and reported that Peter was standing in front of the gate.
| ויאמרו אליה משגעת את והיא מתאמצת כי כן הוא ויאמרו מלאכו הוא׃ | 15 |
They said to her, “You are crazy!” But she insisted that it was so. They said, “It is his angel.”
| ופטרוס הרבה לדפק ויפתחו ויראהו וישתוממו׃ | 16 |
But Peter continued knocking. When they had opened, they saw him and were amazed.
| והוא רמז להם בידו לחשות ויספר להם את אשר הוציאו האדון מן המשמר ויאמר הגידו את זאת ליעקב ולאחים ויצא וילך לו למקום אחר׃ | 17 |
But he, beckoning to them with his hand to be silent, declared to them how the Lord had brought him out of the prison. He said, “Tell these things to James and to the brothers.” Then he departed and went to another place.
| הבקר אור ומבוכה לא קטנה היתה בין אנשי הצבא על פטרוס מה היה לו׃ | 18 |
Now as soon as it was day, there was no small stir among the soldiers about what had become of Peter.
| ויהי כאשר בקש אותו הורדוס ולא מצאו חקר את השמרים ויצו להוציאם למות וירד מיהודה אל קסרין וישב שם׃ | 19 |
When Herod had sought for him and didn’t find him, he examined the guards, then commanded that they should be put to death. He went down from Judea to Caesarea, and stayed there.
| ואיבה היתה בין הורדוס ובין בני צור וצידון ויבאו אליו בלב אחד ויפתו את בלסטוס אשר על חדר המלך ויבקשו שלום יען לקחו מחית ארצותם מארץ המלך׃ | 20 |
Now Herod was very angry with the people of Tyre and Sidon. They came with one accord to him and, having made Blastus, the king’s personal aide, their friend, they asked for peace, because their country depended on the king’s country for food.
| ויהי ביום המועד וילבש הורדוס לבוש מלכות וישב על כסא המשפט ויטף אליהם אמרתו׃ | 21 |
On an appointed day, Herod dressed himself in royal clothing, sat on the throne, and gave a speech to them.
| ויריעו לו העם לאמר קול אלהים הוא ולא קול אדם׃ | 22 |
The people shouted, “The voice of a god, and not of a man!”
| ויכהו מלאך יהוה פתאם עקב אשר לא נתן הכבוד לאלהים ויאכלהו תולעים ויגוע׃ | 23 |
Immediately an angel of the Lord struck him, because he didn’t give God the glory. Then he was eaten by worms and died.
| ודבר אלהים הולך ורב׃ | 24 |
But the word of God grew and multiplied.
| וישובו בר נבא ושאול מירושלים אחרי כלותם את השמוש ויקחו אתם את יוחנן המכנה מרקוס׃ | 25 |
Barnabas and Saul returned to Jerusalem when they had fulfilled their service, also taking with them John who was called Mark.
