מַעֲשֵׂי הַשְּׁלִיחִים 12
| בעת ההיא שלח המלך הורדוס את ידו להרע לאנשים מן הקהל׃ | 1 |
At that time Herod the king undertook to afflict some of the church.
| וימת את יעקב אחי יוחנן בחרב׃ | 2 |
And he slew with the sword James the brother of John.
| וירא כי טוב הדבר בעיני היהודים ויוסף לתפש גם את פטרוס והימים ימי חג המצות׃ | 3 |
And when he saw that it pleased the Jews, he apprehended Peter also. Those were the days of unleavened bread.
| ויאחז אתו ויתנהו במשמר וימסרהו לארבע מחלקות של ארבעה אנשי צבא לשמרו כי אמר להעלותו אחרי הפסח לפני העם׃ | 4 |
And when he had apprehended him, he put him in prison, and delivered him to four tetrads of soldiers to guard him, intending to bring him out to the people after the passover.
| פטרוס היה עצור במשמר והקהלה העתירה בעדו בחזקה אל האלהים׃ | 5 |
Therefore, Peter was kept in prison; but fervent prayer to God was made for him by the church.
| ויהי בלילה ההוא אשר אמר הורדוס להביאו מחר לדין ויישן פטרוס בין שני אנשי צבא והוא אסור בשנים זקים ושמרי הפתח שמרים את המשמר׃ | 6 |
When Herod was about to bring him out, on that night, Peter was sleeping between two soldiers, bound with two chains; and the keepers before the doors were guarding the prison.
| והנה מלאך יהוה נצב עליו ואור נגה בחדר ויספק על ירך פטרוס ויעירהו לאמר קום מהרה ויפלו מוסרותיו מעל ידיו׃ | 7 |
And behold, an angel of the Lord stood by him, and a light shone in the prison. And he gently struck Peter on the side, and awoke him, saying: Arise quickly; and his chains fell from his hands.
| ויאמר אליו המלאך חגר מתניך והנעל את רגליך ויעש כן ויאמר אליו עטה מעילך ולך אחרי׃ | 8 |
And the angel said to him: Gird yourself, and bind on your sandals; and he did so. And he said to him: Throw your mantle around you, and follow me.
| ויצא וילך אחריו ולא ידע אם אמת הוא הנעשה לו על ידי המלאך כי כמראה היה בעיניו׃ | 9 |
And he went out, and followed him; and he knew not that what was done by the angel was real, but thought that he saw a vision.
| ויעברו דרך המשמרת הראשונה והשניה ויבאו עד שער הברזל אשר יצאו בו העירה ויפתח השער לפניהם מאליו ויצאו החוצה וילכו מהלך רחוב אחד והמלאך סר מעליו פתאם׃ | 10 |
And when they had passed through the first and the second guard, they came to the iron gate that leads to the city, which opened to them of its own accord. And they went out, and passed on through one street; and the angel immediately departed from him.
| ויהי בשובו אל דעתו ויאמר פטרוס עתה זה ידעתי באמת כי האלהים שלח את מלאכו ויפלטני מיד הורדוס ומכל מזמת עם היהודים׃ | 11 |
And when Peter came to himself, he said: Now I know, in truth, that the Lord has sent his angel, and has delivered me from the hand of Herod, and from all that was expected by the Jewish people.
| הוא חשב כזאת והוא בא עד בית מרים אם יוחנן המכנה מרקוס אשר נקהלו שם רבים והם מתפללים יחד׃ | 12 |
And being aware of his condition, he came to the house of Mary the mother of John, who is surnamed Mark, where many had met together, and were praying.
| וידפק על דלת השער ותגש נערה להקשיב ושמה רודי׃ | 13 |
And when he knocked at the door of the entrance, a maid-servant, named Rhoda, came to listen.
| ותכר את קול פטרוס ומשמחתה לא פתחה לו אם דלת השער ותרץ הביתה ותגד להם כי פטרוס עמד על השער׃ | 14 |
And recognizing Peter’s voice, she did not open the entrance for joy, but ran in and told that Peter was standing before the entrance.
| ויאמרו אליה משגעת את והיא מתאמצת כי כן הוא ויאמרו מלאכו הוא׃ | 15 |
And they said to her: You are mad. But she confidently affirmed that it was even so. Then said hey: It is his angel.
| ופטרוס הרבה לדפק ויפתחו ויראהו וישתוממו׃ | 16 |
But Peter continued to knock; and when they had opened the door, they saw him, and were astonished.
| והוא רמז להם בידו לחשות ויספר להם את אשר הוציאו האדון מן המשמר ויאמר הגידו את זאת ליעקב ולאחים ויצא וילך לו למקום אחר׃ | 17 |
But, having made a sign to them with his hand, that they should keep silence, he made known to them how the Lord had brought him out of the prison, and he said: Tell this to James, and to the brethren. And he went out, and departed to another place.
| הבקר אור ומבוכה לא קטנה היתה בין אנשי הצבא על פטרוס מה היה לו׃ | 18 |
And when it was day, there was no little confusion among the soldiers as to what had become of Peter.
| ויהי כאשר בקש אותו הורדוס ולא מצאו חקר את השמרים ויצו להוציאם למות וירד מיהודה אל קסרין וישב שם׃ | 19 |
But Herod, when he had sought for him, and found him not, examined the keepers, and commanded them to be put to death. And he went down from Judea to Cesarean, and there he remained.
| ואיבה היתה בין הורדוס ובין בני צור וצידון ויבאו אליו בלב אחד ויפתו את בלסטוס אשר על חדר המלך ויבקשו שלום יען לקחו מחית ארצותם מארץ המלך׃ | 20 |
And he was intending to make war upon the Tyrians and Sidonians; but they came with one consent to him; and having made Blastus, who had charge of the king’s bed-chamber, their friend, they asked for peace, because their country was supported by that of the king.
| ויהי ביום המועד וילבש הורדוס לבוש מלכות וישב על כסא המשפט ויטף אליהם אמרתו׃ | 21 |
And on an appointed day, Herod, having arrayed himself in royal apparel, and seated himself on his throne, delivered an oration to them.
| ויריעו לו העם לאמר קול אלהים הוא ולא קול אדם׃ | 22 |
And the people shouted: It is the voice of God, and not of man.
| ויכהו מלאך יהוה פתאם עקב אשר לא נתן הכבוד לאלהים ויאכלהו תולעים ויגוע׃ | 23 |
And immediately an angel of the Lord smote him, because he did not give God the glory. And having been eaten by worms, he expired.
| ודבר אלהים הולך ורב׃ | 24 |
But the word of the Lord increased and multiplied.
| וישובו בר נבא ושאול מירושלים אחרי כלותם את השמוש ויקחו אתם את יוחנן המכנה מרקוס׃ | 25 |
And Barnabas and Saul, after they had fulfilled their ministry, returned from Jerusalem, taking with them John, whose surname was Mark.
