שמואל ב 1

1 ויהי אחרי מות שאול ודוד שב מהכות את העמלק וישב דוד בצקלג ימים שנים׃

After the death of Saul, David returned from the slaughter of the Amalekites and stayed in Ziklag two days.

2 ויהי ביום השלישי והנה איש בא מן המחנה מעם שאול ובגדיו קרעים ואדמה על ראשו ויהי בבאו אל דוד ויפל ארצה וישתחו׃

On the third day a man with torn clothes and dust on his head arrived from Saul’s camp. When he came to David, he fell to the ground to pay him homage.

3 ויאמר לו דוד אי מזה תבוא ויאמר אליו ממחנה ישראל נמלטתי׃

“Where have you come from?” David asked. “I have escaped from the Israelite camp,” he replied.

4 ויאמר אליו דוד מה היה הדבר הגד נא לי ויאמר אשר נס העם מן המלחמה וגם הרבה נפל מן העם וימתו וגם שאול ויהונתן בנו מתו׃

“What was the outcome?” David asked. “Please tell me.” “The troops fled from the battle,” he replied. “Many of them fell and died. And Saul and his son Jonathan are also dead.”

5 ויאמר דוד אל הנער המגיד לו איך ידעת כי מת שאול ויהונתן בנו׃

Then David asked the young man who had brought him the report, “How do you know that Saul and his son Jonathan are dead?”

6 ויאמר הנער המגיד לו נקרא נקריתי בהר הגלבע והנה שאול נשען על חניתו והנה הרכב ובעלי הפרשים הדבקהו׃

“I happened to be on Mount Gilboa,” he replied, “and there was Saul, leaning on his spear, with the chariots and the cavalry closing in on him.

7 ויפן אחריו ויראני ויקרא אלי ואמר הנני׃

When he turned around and saw me, he called out and I answered, ‘Here I am!’

8 ויאמר לי מי אתה ויאמר אליו עמלקי אנכי׃

‘Who are you?’ he asked. So I told him, ‘I am an Amalekite.’

9 ויאמר אלי עמד נא עלי ומתתני כי אחזני השבץ כי כל עוד נפשי בי׃

Then he begged me, ‘Stand over me and kill me, for agony has seized me, but my life still lingers.’

10 ואעמד עליו ואמתתהו כי ידעתי כי לא יחיה אחרי נפלו ואקח הנזר אשר על ראשו ואצעדה אשר על זרעו ואביאם אל אדני הנה׃

So I stood over him and killed him, because I knew that after he had fallen he could not survive. And I took the crown that was on his head and the band that was on his arm, and I have brought them here to my lord.”

11 ויחזק דוד בבגדו ויקרעם וגם כל האנשים אשר אתו׃

Then David took hold of his own clothes and tore them, and all the men who were with him did the same.

12 ויספדו ויבכו ויצמו עד הערב על שאול ועל יהונתן בנו ועל עם יהוה ועל בית ישראל כי נפלו בחרב׃

They mourned and wept and fasted until evening for Saul and his son Jonathan, and for the people of the LORD and the house of Israel, because they had fallen by the sword.

13 ויאמר דוד אל הנער המגיד לו אי מזה אתה ויאמר בן איש גר עמלקי אנכי׃

And David inquired of the young man who had brought him the report, “Where are you from?” “I am the son of a foreigner,” he answered. “I am an Amalekite.”

14 ויאמר אליו דוד איך לא יראת לשלח ידך לשחת את משיח יהוה׃

So David asked him, “Why were you not afraid to lift your hand to destroy the LORD’s anointed?”

15 ויקרא דוד לאחד מהנערים ויאמר גש פגע בו ויכהו וימת׃

Then David summoned one of the young men and said, “Go, execute him!” So the young man struck him down, and he died.

16 ויאמר אליו דוד דמיך על ראשך כי פיך ענה בך לאמר אנכי מתתי את משיח יהוה׃

For David had said to the Amalekite, “Your blood be on your own head because your own mouth has testified against you, saying, ‘I killed the LORD’s anointed.’”

17 ויקנן דוד את הקינה הזאת על שאול ועל יהונתן בנו׃

Then David took up this lament for Saul and his son Jonathan,

18 ויאמר ללמד בני יהודה קשת הנה כתובה על ספר הישר׃

and he ordered that the sons of Judah be taught the Song of the Bow. It is written in the Book of Jashar:

19 הצבי ישראל על במותיך חלל איך נפלו גבורים׃

“Your glory, O Israel, lies slain on your heights. How the mighty have fallen!

20 אל תגידו בגת אל תבשרו בחוצת אשקלון פן תשמחנה בנות פלשתים פן תעלזנה בנות הערלים׃

Tell it not in Gath; proclaim it not in the streets of Ashkelon, lest the daughters of the Philistines rejoice, and the daughters of the uncircumcised exult.

21 הרי בגלבע אל טל ואל מטר עליכם ושדי תרומת כי שם נגעל מגן גבורים מגן שאול בלי משיח בשמן׃

O mountains of Gilboa, may you have no dew or rain, no fields yielding offerings of grain. For there the shield of the mighty was defiled, the shield of Saul, no longer anointed with oil.

22 מדם חללים מחלב גבורים קשת יהונתן לא נשוג אחור וחרב שאול לא תשוב ריקם׃

From the blood of the slain, from the fat of the mighty, the bow of Jonathan did not retreat, and the sword of Saul did not return empty.

23 שאול ויהונתן הנאהבים והנעימם בחייהם ובמותם לא נפרדו מנשרים קלו מאריות גברו׃

Saul and Jonathan, beloved and delightful in life, were not divided in death. They were swifter than eagles, they were stronger than lions.

24 בנות ישראל אל שאול בכינה המלבשכם שני עם עדנים המעלה עדי זהב על לבושכן׃

O daughters of Israel, weep for Saul, who clothed you in scarlet and luxury, who decked your garments with ornaments of gold.

25 איך נפלו גברים בתוך המלחמה יהונתן על במותיך חלל׃

How the mighty have fallen in the thick of battle! Jonathan lies slain on your heights.

26 צר לי עליך אחי יהונתן נעמת לי מאד נפלאתה אהבתך לי מאהבת נשים׃

I grieve for you, Jonathan, my brother. You were delightful to me; your love to me was extraordinary, surpassing the love of women.

27 איך נפלו גבורים ויאבדו כלי מלחמה׃

How the mighty have fallen and the weapons of war have perished!”