שמואל ב 22
| וידבר דוד ליהוה את דברי השירה הזאת ביום הציל יהוה אתו מכף כל איביו ומכף שאול׃ | 1 |
David sang HERREN denne Sang, dengang HERREN havde frelst ham af alle hans Fjenders og af Sauls Hånd.
| ויאמר יהוה סלעי ומצדתי ומפלטי לי׃ | 2 |
Han sang: "HERRE, min Klippe, min Borg, min Befrier,
| אלהי צורי אחסה בו מגני וקרן ישעי משגבי ומנוסי משעי מחמס תשעני׃ | 3 |
min Gud, mit Bjerg, hvortil jeg tyr, mit Skjold, mit Frelseshorn, mit Værn, min Tilflugt, min Frelser, som frelser mig fra Vold!
| מהלל אקרא יהוה ומאיבי אושע׃ | 4 |
Jeg påkalder HERREN, den Højlovede, og frelses fra mine Fjender.
| כי אפפני משברי מות נחלי בליעל יבעתני׃ | 5 |
Dødens Brændinger omsluttede mig, Ødelæggelsens Strømme forfærdede mig,
| חבלי שאול סבני קדמני מקשי מות׃ (Sheol h7585) | 6 |
Dødsrigets Reb omspændte mig, Dødens Snarer faldt over mig; (Sheol h7585)
| בצר לי אקרא יהוה ואל אלהי אקרא וישמע מהיכלו קולי ושועתי באזניו׃ | 7 |
i min Vånde påkaldte jeg HERREN og råbte til min Gud. Han hørte min Røst fra sin Helligdom, mit Råb fandt ind til hans Ører!
| ותגעש ותרעש הארץ מוסדות השמים ירגזו ויתגעשו כי חרה לו׃ | 8 |
Da rystede Jorden og skjalv, Himlens Grundvolde bæved og rysted, thi hans Vrede blussede op.
| עלה עשן באפו ואש מפיו תאכל גחלים בערו ממנו׃ | 9 |
Røg for ud af hans Næse, fortærende Ild af hans Mund, Gløder gnistrede fra ham.
| ויט שמים וירד וערפל תחת רגליו׃ | 10 |
Han sænkede Himlen, steg ned med Skymulm under sine Fødder;
| וירכב על כרוב ויעף וירא על כנפי רוח׃ | 11 |
båret af Keruber fløj han, svæved på Vindens Vinger;
| וישת חשך סביבתיו סכות חשרת מים עבי שחקים׃ | 12 |
han omgav sig med Mulm som en Bolig, mørke Vandmasser, vandfyldte Skyer.
| מנגה נגדו בערו גחלי אש׃ | 13 |
Fra Glansen foran ham for der Hagl og Ildgløder ud.
| ירעם מן שמים יהוה ועליון יתן קולו׃ | 14 |
HERREN tordned fra Himlen, den Højeste lod høre sin Røst;
| וישלח חצים ויפיצם ברק ויהמם׃ | 15 |
han udslynged Pile, adsplittede dem, lod Lynene funkle og skræmmede dem.
| ויראו אפקי ים יגלו מסדות תבל בגערת יהוה מנשמת רוח אפו׃ | 16 |
Havets Bund kom til Syne, Jordens Grundvolde blottedes ved HERRENs Trusel, for hans Vredes Pust.
| ישלח ממרום יקחני ימשני ממים רבים׃ | 17 |
Han udrakte Hånden fra det høje og greb mig, drog mig op af de vældige Vande,
| יצילני מאיבי עז משנאי כי אמצו ממני׃ | 18 |
frelste mig fra mine mægtige Fjender, fra mine Avindsmænd; de var mig for stærke.
| יקדמני ביום אידי ויהי יהוה משען לי׃ | 19 |
På min Ulykkes Dag faldt de over mig, men HERREN blev mig et Værn.
| ויצא למרחב אתי יחלצני כי חפץ בי׃ | 20 |
Han førte mig ud i åbent Land, han frelste mig, thi han havde Behag i mig.
| יגמלני יהוה כצדקתי כבר ידי ישיב לי׃ | 21 |
HERREN gengældte mig efter min Retfærd, lønned mig efter mine Hænders Uskyld;
| כי שמרתי דרכי יהוה ולא רשעתי מאלהי׃ | 22 |
thi jeg holdt mig til HERRENs Veje, svigted i Gudløshed ikke min Gud;
| כי כל משפטו לנגדי וחקתיו לא אסור ממנה׃ | 23 |
hans Bud stod mig alle for Øje, jeg veg ikke fra hans Love.
| ואהיה תמים לו ואשתמרה מעוני׃ | 24 |
Ustraffelig var jeg for ham og vogtede mig for Brøde.
| וישב יהוה לי כצדקתי כברי לנגד עיניו׃ | 25 |
HERREN lønned mig efter min Retfærd, mine Hænders Uskyld, som var ham for Øje!
| עם חסיד תתחסד עם גבור תמים תתמם׃ | 26 |
Du viser dig from mod den fromme, retsindig mod den retsindige,
| עם נבר תתבר ועם עקש תתפל׃ | 27 |
du viser dig ren mod den rene og vrang mod den svigefulde.
| ואת עם עני תושיע ועיניך על רמים תשפיל׃ | 28 |
De arme giver du Frelse, hovmodiges Øjne Skam!
| כי אתה נירי יהוה ויהוה יגיה חשכי׃ | 29 |
Ja, du er min Lampe, HERRE! HERREN opklarer mit Mørke.
| כי בכה ארוץ גדוד באלהי אדלג שור׃ | 30 |
Thi ved din Hjælp søndrer jeg Mure, ved min Guds Hjælp springer jeg over Volde.
| האל תמים דרכו אמרת יהוה צרופה מגן הוא לכל החסים בו׃ | 31 |
Fuldkommen er Guds Vej, lutret er HERRENs Ord. Han er et Skjold for alle, der sætter deres Lid til ham.
| כי מי אל מבלעדי יהוה ומי צור מבלעדי אלהינו׃ | 32 |
Ja, hvem er Gud uden HERREN, hvem er en Klippe uden vor Gud,
| האל מעוזי חיל ויתר תמים דרכו׃ | 33 |
den Gud, der omgjorded mig med Kraft, jævnede Vejen for mig,
| משוה רגליו כאילות ועל במותי יעמדני׃ | 34 |
gjorde mine Fødder som Hindens og gav mig Fodfæste på Højne,
| מלמד ידי למלחמה ונחת קשת נחושה זרעתי׃ | 35 |
oplærte min Hånd til Krig, så mine Arme spændte Kobberbuen?
| ותתן לי מגן ישעך וענתך תרבני׃ | 36 |
Du gav mig din Frelses Skjold, din Nedladelse gjorde mig stor;
| תרחיב צעדי תחתני ולא מעדו קרסלי׃ | 37 |
du skaffede Plads for mine Skridt, mine Ankler vaklede ikke.
| ארדפה איבי ואשמידם ולא אשוב עד כלותם׃ | 38 |
Jeg jog mine Fjender, indhentede dem, vendte først om, da de var gjort til intet,
| ואכלם ואמחצם ולא יקומון ויפלו תחת רגלי׃ | 39 |
slog dem ned, så de ej kunde rejse sig, men lå faldne under min Fod.
| ותזרני חיל למלחמה תכריע קמי תחתני׃ | 40 |
Du omgjorded mig med Kraft til Kampen, mine Modstandere tvang du i Knæ for mig;
| ואיבי תתה לי ערף משנאי ואצמיתם׃ | 41 |
du slog mine Fjender på Flugt mine Avindsmænd ryddede jeg af Vejen.
| ישעו ואין משיע אל יהוה ולא ענם׃ | 42 |
De råbte, men ingen hjalp, til HERREN, han svared dem ikke.
| ואשחקם כעפר ארץ כטיט חוצות אדקם ארקעם׃ | 43 |
Jeg knuste dem som Jordens Støv, som Gadeskarn tramped jeg på dem.
| ותפלטני מריבי עמי תשמרני לראש גוים עם לא ידעתי יעבדני׃ | 44 |
Du friede mig af Folkekampe, du satte mig til Folkeslags Høvding; nu tjener mig ukendte Folk;
| בני נכר יתכחשו לי לשמוע אזן ישמעו לי׃ | 45 |
Udlandets Sønner kryber for mig; blot de hører om mig, lyder de mig:
| בני נכר יבלו ויחגרו ממסגרותם׃ | 46 |
Udlandets Sønner vansmægter, kommer skælvende frem af deres Skjul.
| חי יהוה וברוך צורי וירם אלהי צור ישעי׃ | 47 |
HERREN lever, højlovet min Klippe, ophøjet være min Frelses Gud,
| האל הנתן נקמת לי ומוריד עמים תחתני׃ | 48 |
den Gud, som giver mig Hævn, lægger Folkeslag under min Fod
| ומוציאי מאיבי ומקמי תרוממני מאיש חמסים תצילני׃ | 49 |
og frier mig fra mine Fjender! Du ophøjer mig over mine Modstandere, fra Voldsmænd frelser du mig.
| על כן אודך יהוה בגוים ולשמך אזמר׃ | 50 |
HERRE, derfor priser jeg dig blandt Folkene og lovsynger dit Navn,
| מגדיל ישועות מלכו ועשה חסד למשיחו לדוד ולזרעו עד עולם׃ | 51 |
du, som kraftig hjælper din Konge og viser din Salvede Miskundhed. David og hans Æt evindelig.
