הָשֵּׁנִית אֶל־הַקּוֹרִנְתִּיִים 3
| הנחל עוד לשבח עצמנו האם נצטרך כמקצת אנשים לאגרות אליכם או מכם המזכירות אתנו לשבח׃ | 1 |
Are we beginning again to commend ourselves? Or do we need, as do some, letters of commendation to you or from you?
| אתם אגרתנו הכתובה בלבבנו ונודעה ונקראה לכל אדם׃ | 2 |
You are our letter, written in our hearts, known and read by all men,
| כי בידוע שאתם אגרת המשיח ערוכה על ידי שרותנו כתובה לא בדיו כי אם ברוח אלהים חיים ולא על לוחות אבן כי אם על לוחות בשר הלב׃ | 3 |
being revealed that you are a letter of Christ, served by us, written not with ink, but with the Spirit of the living God; not in tablets of stone, but in tablets that are hearts of flesh.
| וכזה בטחוננו באלהים על ידי המשיח׃ | 4 |
Such confidence we have through Christ toward God,
| יען אשר לא נוכל אנחנו לדין דין מעצמנו כי יכלתנו מאת האלהים היא׃ | 5 |
not that we are sufficient of ourselves to account anything as from ourselves; but our sufficiency is from God,
| אשר הכשיר אתנו למשרתי ברית חדשה לא של האותיות אלא של הרוח כי האות ימית והרוח יחיה׃ | 6 |
who also made us sufficient as servants of a new covenant, not of the letter but of the Spirit. For the letter kills, but the Spirit gives life.
| ואם שרות המות החרות באותיות על האבן נראה בכבוד עד שלא יכלו בני ישראל להביט אל פני משה מפני כבוד פניו העמד להבטל׃ | 7 |
But if the service of death, written engraved on stones, came with glory, so that the children of Israel could not look steadfastly on the face of Moses for the glory of his face, which was passing away,
| כמה יגדל כבוד שרות הרוח׃ | 8 |
won’t service of the Spirit be with much more glory?
| כי אם השרות אשר לחיב כבוד הוא כמה יעדף בכבוד השרות אשר לזכות׃ | 9 |
For if the service of condemnation has glory, the service of righteousness exceeds much more in glory.
| כי אף הנכבד איננו נחשב לכבוד לעמת הכבוד הנעלה הזה׃ | 10 |
For most certainly that which has been made glorious has not been made glorious in this respect, by reason of the glory that surpasses.
| כי אם הדבר העמד להבטל יש לו כבוד הדבר הקים על אחת כמה וכמה׃ | 11 |
For if that which passes away was with glory, much more that which remains is in glory.
| על כן בהיות לנו תקוה כזאת פתחון פינו רב הוא׃ | 12 |
Having therefore such a hope, we use great boldness of speech,
| ולא כמשה אשר נתן מסוה על פניו פן יביטו בני ישראל אל סוף העמד להבטל׃ | 13 |
and not as Moses, who put a veil on his face so that the children of Israel wouldn’t look steadfastly on the end of that which was passing away.
| אבל נטמטמו דעותיהם כי עד היום הזה בקראם הברית הישנה נשאר ולא גלה המסוה ההוא אשר לא יוסר כי אם במשיח׃ | 14 |
But their minds were hardened, for until this very day at the reading of the old covenant the same veil remains, because in Christ it passes away.
| אבל עד היום הזה בקראם את משה מונח מסוה על לבם׃ | 15 |
But to this day, when Moses is read, a veil lies on their heart.
| וכשיפנו אל האדון יוסר המסוה׃ | 16 |
But whenever someone turns to the Lord, the veil is taken away.
| והאדון הוא הרוח ובאשר רוח האדון שם החרות׃ | 17 |
Now the Lord is the Spirit; and where the Spirit of the Lord is, there is liberty.
| ואנחנו כלנו בפנים מגלים ראים את כבוד האדון במראה ונחלף אל עצם דמות ההיא מכבוד אל כבוד כהחלף מאת אדון הרוח׃ | 18 |
But we all, with unveiled face seeing the glory of the Lord as in a mirror, are transformed into the same image from glory to glory, even as from the Lord, the Spirit.
