הָשֵּׁנִית אֶל־הַקּוֹרִנְתִּיִים 2

1 ואני גמרתי בלבי לבלתי שוב עוד אליכם בעצבת׃

2 כי אם אני אעציבכם מי אפוא ישמחני בלתי אם הנעצב על ידי׃

3 וזאת כתבתי לכם פן יהיה לי בבואי עצב מאלה אשר היה לי לשמח עליהם ובטח אני בכלכם כי שמחתי היא שמחת כלכם׃

4 כי מרב צרת לבי ומצוקה כתבתי לכם ובדמעות הרבה ולא להעציבכם רק למען תדעו האהבה היתרה אשר אהבתי אתכם׃

5 ואם יש איש אשר העציב לא אתי העציב אלא כלכם פן אפריז על המדה העציב למקצת׃

6 ודי לאיש כמהו התוכחה ההיא אמת הרבים׃

7 ועתה להפך תסלחו ותנחמו כדי שלא יתבלע האיש בגדל העצבון׃

8 על כן אבקשה מכם לגמל עליו גמולת אהבה׃

9 כי לבעבור זאת גם כתבתי למען אדע את תמתכם אם בכל תשמעון׃

10 ואיש אשר תסלחו לו אסלח לו גם אני כי גם אנכי אם סלחתי דבר סלחתי לו למענכם בפני המשיח׃

11 פן יונה אתנו השטן כי לא נעלמו מאתנו מזמותיו׃

12 ואני בבאי לטרואס על דבר בשורת המשיח אף כי נפתח לי פתח באדנינו׃

13 לא היתה רוחה לרוחי על אשר לא מצאתי שם את טיטוס אחי ואני נפטרתי מהם ויצאתי ללכת אל מקדוניא׃

14 אבל תודות לאלהים הנתן לנו בכל עת נצחון במשיח ומפיץ על ידינו את ריח דעתו בכל מקום׃

15 כי ריח ניחח המשיח אנחנו לאלהים גם בתוך הנושעים וגם בתוך האבדים׃

16 לאלה ריח מות למות ולאלה ריח חיים לחיים ומי זה ראוי לכך׃

17 כי אנחנו איננו כמו הרבים העשים סחורה בדבר האלהים כי אם מתוך ישר לבב ומאלהים לפני אלהים נדבר במשיח׃