הָשֵּׁנִית אֶל־הַקּוֹרִנְתִּיִים 2

1 ואני גמרתי בלבי לבלתי שוב עוד אליכם בעצבת׃

I decided that I would not visit you again in grief;

2 כי אם אני אעציבכם מי אפוא ישמחני בלתי אם הנעצב על ידי׃

for if I cause you grief, who is there to cause me joy except those whom I have grieved?

3 וזאת כתבתי לכם פן יהיה לי בבואי עצב מאלה אשר היה לי לשמח עליהם ובטח אני בכלכם כי שמחתי היא שמחת כלכם׃

And for this very reason I wrote you, that I might not come only to be grieved by those who ought to give me joy; and because I trusted in you all, that my joy is the joy of all of you.

4 כי מרב צרת לבי ומצוקה כתבתי לכם ובדמעות הרבה ולא להעציבכם רק למען תדעו האהבה היתרה אשר אהבתי אתכם׃

For I wrote to you out of much affliction and anguish of heart, through many tears; not to pain you, but to convince you of my love, my abundant love for you.

5 ואם יש איש אשר העציב לא אתי העציב אלא כלכם פן אפריז על המדה העציב למקצת׃

As to him who has been, and now is, causing pain, it is not I whom he has pained, but all of you - at least some of you (not to overstate the case).

6 ודי לאיש כמהו התוכחה ההיא אמת הרבים׃

Sufficient for the offender is the punishment imposed by the majority;

7 ועתה להפך תסלחו ותנחמו כדי שלא יתבלע האיש בגדל העצבון׃

so that now you ought rather to forgive and comfort him, lest he should be overwhelmed by the excess of his grief.

8 על כן אבקשה מכם לגמל עליו גמולת אהבה׃

So I beg you to reinstate him in your love.

9 כי לבעבור זאת גם כתבתי למען אדע את תמתכם אם בכל תשמעון׃

For this very purpose also I wrote you (before), that I might test you, to see if you were obedient in every respect.

10 ואיש אשר תסלחו לו אסלח לו גם אני כי גם אנכי אם סלחתי דבר סלחתי לו למענכם בפני המשיח׃

If you forgive the man, I forgive him, too; for whatever I have forgiven has been forgiven in the presence of Christ,

11 פן יונה אתנו השטן כי לא נעלמו מאתנו מזמותיו׃

for your sakes, that I may not be overreached by Satan, for I am not ignorant of his devices.

12 ואני בבאי לטרואס על דבר בשורת המשיח אף כי נפתח לי פתח באדנינו׃

Now when I came to Troas to preach the gospel of Christ, although a door was opened to me in the Lord,

13 לא היתה רוחה לרוחי על אשר לא מצאתי שם את טיטוס אחי ואני נפטרתי מהם ויצאתי ללכת אל מקדוניא׃

I could get no peace of mind because I failed to find Titus, my brother. So I bade them good-bye and started off for Macedonia.

14 אבל תודות לאלהים הנתן לנו בכל עת נצחון במשיח ומפיץ על ידינו את ריח דעתו בכל מקום׃

But thanks be to God, who in every place is leading me in the train of Christ’s triumph, and is making manifest through me the knowledge of him, an odor of incense everywhere.

15 כי ריח ניחח המשיח אנחנו לאלהים גם בתוך הנושעים וגם בתוך האבדים׃

I am Christ’s fragrance upwafted unto God, among those who are being saved and those who are perishing;

16 לאלה ריח מות למות ולאלה ריח חיים לחיים ומי זה ראוי לכך׃

to these latter an odor of death to death, to the former, of life to life. For such service as this, who is sufficient?

17 כי אנחנו איננו כמו הרבים העשים סחורה בדבר האלהים כי אם מתוך ישר לבב ומאלהים לפני אלהים נדבר במשיח׃

I am; for I am not like most, trafficking in the word of God, but rather from a sincere heart, like a man of God, I speak in Christ, in the very presence of God.