שמואל א 24
| ויהי כאשר שב שאול מאחרי פלשתים ויגדו לו לאמר הנה דוד במדבר עין גדי׃ | 1 |
And it came to pass, when Saul was returned from following the Philistines, that it was told him, saying, Behold, David is in the wilderness of En-gedi.
| ויקח שאול שלשת אלפים איש בחור מכל ישראל וילך לבקש את דוד ואנשיו על פני צורי היעלים׃ | 2 |
Then Saul took three thousand chosen men out of all Israel, and went to seek David and his men upon the rocks of the wild goats.
| ויבא אל גדרות הצאן על הדרך ושם מערה ויבא שאול להסך את רגליו ודוד ואנשיו בירכתי המערה ישבים׃ | 3 |
And he came to the sheepcotes by the way, where was a cave, and Saul went in to cover his feet. Now David and his men were abiding in the innermost parts of the cave.
| ויאמרו אנשי דוד אליו הנה היום אשר אמר יהוה אליך הנה אנכי נתן את איביך בידך ועשית לו כאשר יטב בעיניך ויקם דוד ויכרת את כנף המעיל אשר לשאול בלט׃ | 4 |
And the men of David said to him, Behold, the day of which Jehovah said to thee, Behold, I will deliver thine enemy into thy hand, and thou shall do to him as it shall seem good to thee. Then David arose, and cut off the skirt of Saul's robe secretly.
| ויהי אחרי כן ויך לב דוד אתו על אשר כרת את כנף אשר לשאול׃ | 5 |
And it came to pass afterward, that David's heart smote him, because he had cut off Saul's skirt.
| ויאמר לאנשיו חלילה לי מיהוה אם אעשה את הדבר הזה לאדני למשיח יהוה לשלח ידי בו כי משיח יהוה הוא׃ | 6 |
And he said to his men, Jehovah forbid that I should do this thing to my lord, Jehovah's anointed, to put forth my hand against him, since he is Jehovah's anointed.
| וישסע דוד את אנשיו בדברים ולא נתנם לקום אל שאול ושאול קם מהמערה וילך בדרך׃ | 7 |
So David restrained his men with these words, and did not allow them to rise against Saul. And Saul rose up out of the cave, and went on his way.
| ויקם דוד אחרי כן ויצא מן המערה ויקרא אחרי שאול לאמר אדני המלך ויבט שאול אחריו ויקד דוד אפים ארצה וישתחו׃ | 8 |
David also arose afterward, and went out of the cave, and cried after Saul, saying, My lord the king. And when Saul looked behind him, David bowed with his face to the earth, and did obeisance.
| ויאמר דוד לשאול למה תשמע את דברי אדם לאמר הנה דוד מבקש רעתך׃ | 9 |
And David said to Saul, Why do thou hearken to men's words, saying, Behold, David seeks thy hurt?
| הנה היום הזה ראו עיניך את אשר נתנך יהוה היום בידי במערה ואמר להרגך ותחס עליך ואמר לא אשלח ידי באדני כי משיח יהוה הוא׃ | 10 |
Behold, this day thine eyes have seen how that Jehovah had delivered thee today into my hand in the cave. And some bade me kill thee, but I spared thee. And I said, I will not put forth my hand against my lord, for he is Jehovah's anointed.
| ואבי ראה גם ראה את כנף מעילך בידי כי בכרתי את כנף מעילך ולא הרגתיך דע וראה כי אין בידי רעה ופשע ולא חטאתי לך ואתה צדה את נפשי לקחתה׃ | 11 |
Moreover, my father, see, yea, see the skirt of thy robe in my hand, for in that I cut off the skirt of thy robe, and killed thee not. Know thou and see that there is neither evil nor transgression in my hand, and I have not sinned against thee, though thou hunt after my life to take it.
| ישפט יהוה ביני ובינך ונקמני יהוה ממך וידי לא תהיה בך׃ | 12 |
Jehovah judge between me and thee, and Jehovah avenge me of thee, but my hand shall not be upon thee.
| כאשר יאמר משל הקדמני מרשעים יצא רשע וידי לא תהיה בך׃ | 13 |
As says the proverb of the ancients, Out of the wicked comes forth wickedness, but my hand shall not be upon thee.
| אחרי מי יצא מלך ישראל אחרי מי אתה רדף אחרי כלב מת אחרי פרעש אחד׃ | 14 |
After whom is the king of Israel come out? After whom do thou pursue? After a dead dog, after a flea.
| והיה יהוה לדין ושפט ביני ובינך וירא וירב את ריבי וישפטני מידך׃ | 15 |
Jehovah therefore be judge, and give sentence between me and thee, and see, and plead my cause, and deliver me out of thy hand.
| ויהי ככלות דוד לדבר את הדברים האלה אל שאול ויאמר שאול הקלך זה בני דוד וישא שאול קלו ויבך׃ | 16 |
And it came to pass, when David had made an end of speaking these words to Saul, that Saul said, Is this thy voice, my son David? And Saul lifted up his voice, and wept.
| ויאמר אל דוד צדיק אתה ממני כי אתה גמלתני הטובה ואני גמלתיך הרעה׃ | 17 |
And he said to David, Thou are more righteous than I, for thou have rendered to me good, whereas I have rendered to thee evil.
| ואת הגדת היום את אשר עשיתה אתי טובה את אשר סגרני יהוה בידך ולא הרגתני׃ | 18 |
And thou have declared this day how that thou have dealt well with me, inasmuch as when Jehovah had delivered me up into thy hand, thou killed me not.
| וכי ימצא איש את איבו ושלחו בדרך טובה ויהוה ישלמך טובה תחת היום הזה אשר עשיתה לי׃ | 19 |
For if a man finds his enemy, will he let him go away well? Therefore Jehovah reward thee good for that which thou have done to me this day.
| ועתה הנה ידעתי כי מלך תמלוך וקמה בידך ממלכת ישראל׃ | 20 |
And now, behold, I know that thou shall surely be king, and that the kingdom of Israel shall be established in thy hand.
| ועתה השבעה לי ביהוה אם תכרית את זרעי אחרי ואם תשמיד את שמי מבית אבי׃ | 21 |
Swear now therefore to me by Jehovah, that thou will not cut off my seed after me, and that thou will not destroy my name out of my father's house.
| וישבע דוד לשאול וילך שאול אל ביתו ודוד ואנשיו עלו על המצודה׃ | 22 |
And David swore to Saul. And Saul went home, but David and his men got up to the stronghold.
