שמואל א 2

1 ותתפלל חנה ותאמר עלץ לבי ביהוה רמה קרני ביהוה רחב פי על אויבי כי שמחתי בישועתך׃

And she said, "My heart rejoices in the LORD. My strength rises up in my God. My mouth boasts over my enemies, because I rejoice in your salvation.

2 אין קדוש כיהוה כי אין בלתך ואין צור כאלהינו׃

Truly, there is no one as holy as the LORD. Truly, there is no one besides you, nor is there any rock like our God.

3 אל תרבו תדברו גבהה גבהה יצא עתק מפיכם כי אל דעות יהוה ולא נתכנו עללות׃

Do not speak boastfully or let arrogance come out of your mouth, for the LORD is a God of knowledge. By him actions are weighed.

4 קשת גברים חתים ונכשלים אזרו חיל׃

The bows of the mighty men are broken. Those who stumbled are armed with strength.

5 שבעים בלחם נשכרו ורעבים חדלו עד עקרה ילדה שבעה ורבת בנים אמללה׃

Those who were full have hired themselves out for bread. Those who were hungry are satisfied. Even the barren has borne seven, and she who has many children languishes.

6 יהוה ממית ומחיה מוריד שאול ויעל׃ (Sheol h7585)

The LORD kills, and makes alive. He brings down to Sheol, and brings up. (Sheol h7585)

7 יהוה מוריש ומעשיר משפיל אף מרומם׃

The LORD makes poor, and makes rich. He brings low, he also lifts up.

8 מקים מעפר דל מאשפת ירים אביון להושיב עם נדיבים וכסא כבוד ינחלם כי ליהוה מצקי ארץ וישת עליהם תבל׃

He raises up the poor out of the dust. He lifts up the needy from the dunghill, To make them sit with princes, and inherit the throne of glory. For the pillars of the earth are the LORD's. He has set the world on them.

9 רגלי חסידו ישמר ורשעים בחשך ידמו כי לא בכח יגבר איש׃

He will guard the feet of his faithful ones, but the wicked will be put to silence in darkness. For no man will prevail by strength.

10 יהוה יחתו מריבו עלו בשמים ירעם יהוה ידין אפסי ארץ ויתן עז למלכו וירם קרן משיחו׃

The LORD will shatter his adversaries. He will thunder against them in the sky. "The LORD will judge the farthest parts of the earth. He will give strength to his king, and exalt the horn of his anointed."

11 וילך אלקנה הרמתה על ביתו והנער היה משרת את יהוה את פני עלי הכהן׃

And she went to Ramah, while the child served the LORD before Eli the cohen.

12 ובני עלי בני בליעל לא ידעו את יהוה׃

Now the sons of Eli were worthless men; they did not know the LORD.

13 ומשפט הכהנים את העם כל איש זבח זבח ובא נער הכהן כבשל הבשר והמזלג שלש השנים בידו׃

The custom of the cohanim with the people was that when any man offered sacrifice, the cohen's servant came, while the flesh was boiling, with a fork of three teeth in his hand;

14 והכה בכיור או בדוד או בקלחת או בפרור כל אשר יעלה המזלג יקח הכהן בו ככה יעשו לכל ישראל הבאים שם בשלה׃

and he struck it into the pan, or kettle, or caldron, or pot; all that the fork brought up the cohen took therewith. So they did in Shiloh to all the Israelites who came there.

15 גם בטרם יקטרון את החלב ובא נער הכהן ואמר לאיש הזבח תנה בשר לצלות לכהן ולא יקח ממך בשר מבשל כי אם חי׃

Yes, before they burnt the fat, the cohen's servant came, and said to the man who sacrificed, "Give meat to roast for the cohen; for he will not accept boiled meat from you, but raw."

16 ויאמר אליו האיש קטר יקטירון כיום החלב וקח לך כאשר תאוה נפשך ואמר לו כי עתה תתן ואם לא לקחתי בחזקה׃

If the man said to him, "Let the fat be burned first, and then take all of it which your soul desires"; then he would say, "No, but you shall give it to me now; and if not, I will take it by force."

17 ותהי חטאת הנערים גדולה מאד את פני יהוה כי נאצו האנשים את מנחת יהוה׃

The sin of the young men was very great before the LORD; for they despised the offering of the LORD.

18 ושמואל משרת את פני יהוה נער חגור אפוד בד׃

But Samuel ministered before the LORD, being a child, clothed with a linen ephod.

19 ומעיל קטן תעשה לו אמו והעלתה לו מימים ימימה בעלותה את אישה לזבח את זבח הימים׃

Moreover his mother made him a little robe, and brought it to him from year to year, when she came up with her husband to offer the yearly sacrifice.

20 וברך עלי את אלקנה ואת אשתו ואמר ישם יהוה לך זרע מן האשה הזאת תחת השאלה אשר שאל ליהוה והלכו למקמו׃

And Eli would bless Elkanah and his wife, and said, "May the LORD repay you with offspring by this woman for the gift which she made to the LORD." And the man returned to his home.

21 כי פקד יהוה את חנה ותהר ותלד שלשה בנים ושתי בנות ויגדל הנער שמואל עם יהוה׃

The LORD visited Hannah, and she bore more children, three sons and two daughters. The child Samuel grew before the LORD.

22 ועלי זקן מאד ושמע את כל אשר יעשון בניו לכל ישראל ואת אשר ישכבון את הנשים הצבאות פתח אהל מועד׃

Now Eli was very old; and he heard what his sons did to the children of Israel (and how that they lay with the women who served at the door of the Tent of Meeting).

23 ויאמר להם למה תעשון כדברים האלה אשר אנכי שמע את דבריכם רעים מאת כל העם אלה׃

And he said to them, "Why do you do such things as these that I hear being said of you from the mouth of the people of the LORD?

24 אל בני כי לוא טובה השמעה אשר אנכי שמע מעברים עם יהוה׃

No, my sons, do not do this. For it is not a good report that I hear the people of the LORD spreading.

25 אם יחטא איש לאיש ופללו אלהים ואם ליהוה יחטא איש מי יתפלל לו ולא ישמעו לקול אביהם כי חפץ יהוה להמיתם׃

If a man sins gravely against another, he can appeal to the LORD; but if a man sins against the LORD, who can intercede for him?" But, they did not listen to the voice of their father, because the LORD intended to kill them.

26 והנער שמואל הלך וגדל וטוב גם עם יהוה וגם עם אנשים׃

The child Samuel grew on, and increased in favor both with the LORD, and also with men.

27 ויבא איש אלהים אל עלי ויאמר אליו כה אמר יהוה הנגלה נגליתי אל בית אביך בהיותם במצרים לבית פרעה׃

A man of God came to Eli, and said, "Thus says the LORD, I plainly revealed myself to the house of your father, when they were slaves in Egypt to the house of Pharaoh.

28 ובחר אתו מכל שבטי ישראל לי לכהן לעלות על מזבחי להקטיר קטרת לשאת אפוד לפני ואתנה לבית אביך את כל אשי בני ישראל׃

And I chose him out of all the tribes of Israel to be my cohen, to go up to my altar, to burn incense, and to wear an ephod. And I gave to the house of your father all the offerings by fire of the children of Israel as food.

29 למה תבעטו בזבחי ובמנחתי אשר צויתי מעון ותכבד את בניך ממני להבריאכם מראשית כל מנחת ישראל לעמי׃

Then why do you look at my sacrifice and my offering with a selfish eye, and honor your sons more than me in letting them eat from the first part of every offering of Israel before me?'

30 לכן נאם יהוה אלהי ישראל אמור אמרתי ביתך ובית אביך יתהלכו לפני עד עולם ועתה נאם יהוה חלילה לי כי מכבדי אכבד ובזי יקלו׃

"Therefore the LORD, the God of Israel, says, 'I said indeed that your house, and the house of your father, should walk before me forever.' But now the LORD says, 'Be it far from me; for those who honor me I will honor, and those who despise me shall be lightly esteemed.

31 הנה ימים באים וגדעתי את זרעך ואת זרע בית אביך מהיות זקן בביתך׃

Look, the days come, that I will cut off your descendants, and the descendants of your father's house, that there shall not be an old man in your house.

32 והבטת צר מעון בכל אשר ייטיב את ישראל ולא יהיה זקן בביתך כל הימים׃

And you will see distress in the dwelling place, in all that he does good with Israel. And there will not be an old man in your house all the days.

33 ואיש לא אכרית לך מעם מזבחי לכלות את עיניך ולאדיב את נפשך וכל מרבית ביתך ימותו אנשים׃

And the man of yours I do not cut off from my altar will be to cause his eyes to fail and to grieve his soul, and all the increase of your house will die by the sword of men.

34 וזה לך האות אשר יבא אל שני בניך אל חפני ופינחס ביום אחד ימותו שניהם׃

"'This shall be the sign to you, that shall come on your two sons, on Hophni and Phinehas: in one day they shall both die.

35 והקימתי לי כהן נאמן כאשר בלבבי ובנפשי יעשה ובניתי לו בית נאמן והתהלך לפני משיחי כל הימים׃

I will raise me up a faithful cohen, that shall do according to that which is in my heart and in my mind. I will build him a sure house; and he shall walk before my anointed forever.

36 והיה כל הנותר בביתך יבוא להשתחות לו לאגורת כסף וככר לחם ואמר ספחני נא אל אחת הכהנות לאכל פת לחם׃

It shall happen, that everyone who is left in your house shall come and bow down to him for a piece of silver and a loaf of bread, and shall say, "Please put me into one of the cohanim' offices, that I may eat a morsel of bread."'"