שמואל א 2

1 ותתפלל חנה ותאמר עלץ לבי ביהוה רמה קרני ביהוה רחב פי על אויבי כי שמחתי בישועתך׃

And Hannah prayed, and said, My heart rejoiceth in Yhwh, mine horn is exalted in Yhwh: my mouth is enlarged over mine enemies; because I rejoice in thy salvation.

2 אין קדוש כיהוה כי אין בלתך ואין צור כאלהינו׃

There is none holy as Yhwh: for there is none beside thee: neither is there any rock like our God.

3 אל תרבו תדברו גבהה גבהה יצא עתק מפיכם כי אל דעות יהוה ולא נתכנו עללות׃

Talk no more so exceeding proudly; let not arrogancy come out of your mouth: for Yhwh is a God of knowledge, and by him actions are weighed.

4 קשת גברים חתים ונכשלים אזרו חיל׃

The bows of the mighty men are broken, and they that stumbled are girded with strength.

5 שבעים בלחם נשכרו ורעבים חדלו עד עקרה ילדה שבעה ורבת בנים אמללה׃

They that were full have hired out themselves for bread; and they that were hungry ceased: so that the barren hath born seven; and she that hath many children is waxed feeble.

6 יהוה ממית ומחיה מוריד שאול ויעל׃ (Sheol h7585)

Yhwh killeth, and maketh alive: he bringeth down to the grave, and bringeth up. (Sheol h7585)

7 יהוה מוריש ומעשיר משפיל אף מרומם׃

Yhwh maketh poor, and maketh rich: he bringeth low, and lifteth up.

8 מקים מעפר דל מאשפת ירים אביון להושיב עם נדיבים וכסא כבוד ינחלם כי ליהוה מצקי ארץ וישת עליהם תבל׃

He raiseth up the poor out of the dust, and lifteth up the beggar from the dunghill, to set them among princes, and to make them inherit the throne of glory: for the pillars of the earth are Yhwh's, and he hath set the world upon them.

9 רגלי חסידו ישמר ורשעים בחשך ידמו כי לא בכח יגבר איש׃

He will keep the feet of his saints, and the wicked shall be silent in darkness; for by strength shall no man prevail.

10 יהוה יחתו מריבו עלו בשמים ירעם יהוה ידין אפסי ארץ ויתן עז למלכו וירם קרן משיחו׃

The adversaries of Yhwh shall be broken to pieces; out of heaven shall he thunder upon them: Yhwh shall judge the ends of the earth; and he shall give strength unto his king, and exalt the horn of his anointed.

11 וילך אלקנה הרמתה על ביתו והנער היה משרת את יהוה את פני עלי הכהן׃

And Elkanah went to Ramah to his house. And the child did minister unto Yhwh before Eli the priest.

12 ובני עלי בני בליעל לא ידעו את יהוה׃

Now the sons of Eli were sons of Belial; they knew not Yhwh.

13 ומשפט הכהנים את העם כל איש זבח זבח ובא נער הכהן כבשל הבשר והמזלג שלש השנים בידו׃

And the priests’ custom with the people was, that, when any man offered sacrifice, the priest’s servant came, while the flesh was in seething, with a fleshhook of three teeth in his hand;

14 והכה בכיור או בדוד או בקלחת או בפרור כל אשר יעלה המזלג יקח הכהן בו ככה יעשו לכל ישראל הבאים שם בשלה׃

And he struck it into the pan, or kettle, or caldron, or pot; all that the fleshhook brought up the priest took for himself. So they did in Shiloh unto all the Israelites that came thither.

15 גם בטרם יקטרון את החלב ובא נער הכהן ואמר לאיש הזבח תנה בשר לצלות לכהן ולא יקח ממך בשר מבשל כי אם חי׃

Also before they burnt the fat, the priest’s servant came, and said to the man that sacrificed, Give flesh to roast for the priest; for he will not have sodden flesh of thee, but raw.

16 ויאמר אליו האיש קטר יקטירון כיום החלב וקח לך כאשר תאוה נפשך ואמר לו כי עתה תתן ואם לא לקחתי בחזקה׃

And if any man said unto him, Let them not fail to burn the fat presently, and then take as much as thy soul desireth; then he would answer him, Nay; but thou shalt give it me now: and if not, I will take it by force.

17 ותהי חטאת הנערים גדולה מאד את פני יהוה כי נאצו האנשים את מנחת יהוה׃

Wherefore the sin of the young men was very great before Yhwh: for men abhorred the offering of Yhwh.

18 ושמואל משרת את פני יהוה נער חגור אפוד בד׃

But Samuel ministered before Yhwh, being a child, girded with a linen ephod.

19 ומעיל קטן תעשה לו אמו והעלתה לו מימים ימימה בעלותה את אישה לזבח את זבח הימים׃

Moreover his mother made him a little coat, and brought it to him from year to year, when she came up with her husband to offer the yearly sacrifice.

20 וברך עלי את אלקנה ואת אשתו ואמר ישם יהוה לך זרע מן האשה הזאת תחת השאלה אשר שאל ליהוה והלכו למקמו׃

And Eli blessed Elkanah and his wife, and said, Yhwh give thee seed of this woman for the loan which is lent to Yhwh. And they went unto their own home.

21 כי פקד יהוה את חנה ותהר ותלד שלשה בנים ושתי בנות ויגדל הנער שמואל עם יהוה׃

And Yhwh visited Hannah, so that she conceived, and bare three sons and two daughters. And the child Samuel grew before Yhwh.

22 ועלי זקן מאד ושמע את כל אשר יעשון בניו לכל ישראל ואת אשר ישכבון את הנשים הצבאות פתח אהל מועד׃

Now Eli was very old, and heard all that his sons did unto all Israel; and how they lay with the women that assembled at the door of the tabernacle of the congregation.

23 ויאמר להם למה תעשון כדברים האלה אשר אנכי שמע את דבריכם רעים מאת כל העם אלה׃

And he said unto them, Why do ye such things? for I hear of your evil dealings by all this people.

24 אל בני כי לוא טובה השמעה אשר אנכי שמע מעברים עם יהוה׃

Nay, my sons; for it is no good report that I hear: ye make Yhwh's people to transgress.

25 אם יחטא איש לאיש ופללו אלהים ואם ליהוה יחטא איש מי יתפלל לו ולא ישמעו לקול אביהם כי חפץ יהוה להמיתם׃

If one man sin against another, the judge shall judge him: but if a man sin against Yhwh, who shall intreat for him? Notwithstanding they hearkened not unto the voice of their father, because Yhwh would slay them.

26 והנער שמואל הלך וגדל וטוב גם עם יהוה וגם עם אנשים׃

And the child Samuel grew on, and was in favour both with Yhwh, and also with men.

27 ויבא איש אלהים אל עלי ויאמר אליו כה אמר יהוה הנגלה נגליתי אל בית אביך בהיותם במצרים לבית פרעה׃

And there came a man of God unto Eli, and said unto him, Thus saith Yhwh, Did I plainly appear unto the house of thy father, when they were in Egypt in Pharaoh’s house?

28 ובחר אתו מכל שבטי ישראל לי לכהן לעלות על מזבחי להקטיר קטרת לשאת אפוד לפני ואתנה לבית אביך את כל אשי בני ישראל׃

And did I choose him out of all the tribes of Israel to be my priest, to offer upon mine altar, to burn incense, to wear an ephod before me? and did I give unto the house of thy father all the offerings made by fire of the children of Israel?

29 למה תבעטו בזבחי ובמנחתי אשר צויתי מעון ותכבד את בניך ממני להבריאכם מראשית כל מנחת ישראל לעמי׃

Wherefore kick ye at my sacrifice and at mine offering, which I have commanded in my habitation; and honourest thy sons above me, to make yourselves fat with the chiefest of all the offerings of Israel my people?

30 לכן נאם יהוה אלהי ישראל אמור אמרתי ביתך ובית אביך יתהלכו לפני עד עולם ועתה נאם יהוה חלילה לי כי מכבדי אכבד ובזי יקלו׃

Wherefore Yhwh God of Israel saith, I said indeed that thy house, and the house of thy father, should walk before me for ever: but now Yhwh saith, Be it far from me; for them that honour me I will honour, and they that despise me shall be lightly esteemed.

31 הנה ימים באים וגדעתי את זרעך ואת זרע בית אביך מהיות זקן בביתך׃

Behold, the days come, that I will cut off thine arm, and the arm of thy father’s house, that there shall not be an old man in thine house.

32 והבטת צר מעון בכל אשר ייטיב את ישראל ולא יהיה זקן בביתך כל הימים׃

And thou shalt see an enemy in my habitation, in all the wealth which God shall give Israel: and there shall not be an old man in thine house for ever.

33 ואיש לא אכרית לך מעם מזבחי לכלות את עיניך ולאדיב את נפשך וכל מרבית ביתך ימותו אנשים׃

And the man of thine, whom I shall not cut off from mine altar, shall be to consume thine eyes, and to grieve thine heart: and all the increase of thine house shall die in the flower of their age.

34 וזה לך האות אשר יבא אל שני בניך אל חפני ופינחס ביום אחד ימותו שניהם׃

And this shall be a sign unto thee, that shall come upon thy two sons, on Hophni and Phinehas; in one day they shall die both of them.

35 והקימתי לי כהן נאמן כאשר בלבבי ובנפשי יעשה ובניתי לו בית נאמן והתהלך לפני משיחי כל הימים׃

And I will raise me up a faithful priest, that shall do according to that which is in mine heart and in my mind: and I will build him a sure house; and he shall walk before mine anointed for ever.

36 והיה כל הנותר בביתך יבוא להשתחות לו לאגורת כסף וככר לחם ואמר ספחני נא אל אחת הכהנות לאכל פת לחם׃

And it shall come to pass, that every one that is left in thine house shall come and crouch to him for a piece of silver and a morsel of bread, and shall say, Put me, I pray thee, into one of the priests’ offices, that I may eat a piece of bread.