מלכים א 17
| ויאמר אליהו התשבי מתשבי גלעד אל אחאב חי יהוה אלהי ישראל אשר עמדתי לפניו אם יהיה השנים האלה טל ומטר כי אם לפי דברי׃ | 1 |
And Elijah the Tishbite [who was] of the inhabitants of Gilead, said to Ahab, [As] the LORD God of Israel liveth, before whom I stand, there shall not be dew nor rain these years, but according to my word.
| ויהי דבר יהוה אליו לאמר׃ | 2 |
And the word of the LORD came to him, saying,
| לך מזה ופנית לך קדמה ונסתרת בנחל כרית אשר על פני הירדן׃ | 3 |
Depart hence, and turn thee eastward, and hide thyself by the brook Cherith, that [is] before Jordan.
| והיה מהנחל תשתה ואת הערבים צויתי לכלכלך שם׃ | 4 |
And it shall be, [that] thou shalt drink of the brook; and I have commanded the ravens to feed thee there.
| וילך ויעש כדבר יהוה וילך וישב בנחל כרית אשר על פני הירדן׃ | 5 |
So he went and did according to the word of the LORD: for he went and dwelt by the brook Cherith, that [is] before Jordan.
| והערבים מביאים לו לחם ובשר בבקר ולחם ובשר בערב ומן הנחל ישתה׃ | 6 |
And the ravens brought him bread and flesh in the morning, and bread and flesh in the evening; and he drank of the brook.
| ויהי מקץ ימים וייבש הנחל כי לא היה גשם בארץ׃ | 7 |
And it came to pass after a while, that the brook dried up, because there had been no rain in the land.
| ויהי דבר יהוה אליו לאמר׃ | 8 |
And the word of the LORD came to him, saying,
| קום לך צרפתה אשר לצידון וישבת שם הנה צויתי שם אשה אלמנה לכלכלך׃ | 9 |
Arise, go to Zarephath, which [belongeth] to Zidon, and dwell there: behold, I have commanded a widow woman there to sustain thee.
| ויקם וילך צרפתה ויבא אל פתח העיר והנה שם אשה אלמנה מקששת עצים ויקרא אליה ויאמר קחי נא לי מעט מים בכלי ואשתה׃ | 10 |
So he arose and went to Zarephath. And when he came to the gate of the city, behold, the widow woman [was] there gathering sticks: and he called to her, and said, Bring me, I pray thee, a little water in a vessel, that I may drink.
| ותלך לקחת ויקרא אליה ויאמר לקחי נא לי פת לחם בידך׃ | 11 |
And as she was going to bring [it], he called to her, and said, Bring me, I pray thee, a morsel of bread in thy hand.
| ותאמר חי יהוה אלהיך אם יש לי מעוג כי אם מלא כף קמח בכד ומעט שמן בצפחת והנני מקששת שנים עצים ובאתי ועשיתיהו לי ולבני ואכלנהו ומתנו׃ | 12 |
And she said, [As] the LORD thy God liveth, I have not a cake, but a handful of meal in a barrel, and a little oil in a cruse: and behold, I [am] gathering two sticks, that I may go in and dress it for me and my son, that we may eat it, and die.
| ויאמר אליה אליהו אל תיראי באי עשי כדברך אך עשי לי משם עגה קטנה בראשנה והוצאת לי ולך ולבנך תעשי באחרנה׃ | 13 |
And Elijah said to her, Fear not; go [and] do as thou hast said: but make me of it a little cake first, and bring [it] to me, and afterward make for thee and for thy son.
| כי כה אמר יהוה אלהי ישראל כד הקמח לא תכלה וצפחת השמן לא תחסר עד יום תתן יהוה גשם על פני האדמה׃ | 14 |
For thus saith the LORD God of Israel, The barrel of meal shall not waste, neither shall the cruse of oil fail, until the day [that] the LORD sendeth rain upon the earth.
| ותלך ותעשה כדבר אליהו ותאכל הוא והיא וביתה ימים׃ | 15 |
And she went and did according to the saying of Elijah: and she, and he, and her house, did eat [many] days.
| כד הקמח לא כלתה וצפחת השמן לא חסר כדבר יהוה אשר דבר ביד אליהו׃ | 16 |
[And] the barrel of meal wasted not, neither did the cruse of oil fail, according to the word of the LORD, which he spoke by Elijah.
| ויהי אחר הדברים האלה חלה בן האשה בעלת הבית ויהי חליו חזק מאד עד אשר לא נותרה בו נשמה׃ | 17 |
And it came to pass after these things [that] the son of the woman, the mistress of the house, fell sick; and his sickness was so severe, that there was no breath left in him.
| ותאמר אל אליהו מה לי ולך איש האלהים באת אלי להזכיר את עוני ולהמית את בני׃ | 18 |
And she said to Elijah, What have I to do with thee, O thou man of God? art thou come to me to call my sin to remembrance, and to slay my son?
| ויאמר אליה תני לי את בנך ויקחהו מחיקה ויעלהו אל העליה אשר הוא ישב שם וישכבהו על מטתו׃ | 19 |
And he said to her, Give me thy son. And he took him out of her bosom, and carried him up into a loft, where he abode, and laid him upon his own bed.
| ויקרא אל יהוה ויאמר יהוה אלהי הגם על האלמנה אשר אני מתגורר עמה הרעות להמית את בנה׃ | 20 |
And he cried to the LORD, and said, O LORD my God, hast thou also brought evil upon the widow with whom I sojourn, by slaying her son?
| ויתמדד על הילד שלש פעמים ויקרא אל יהוה ויאמר יהוה אלהי תשב נא נפש הילד הזה על קרבו׃ | 21 |
And he stretched himself upon the child three times, and cried to the LORD, and said, O LORD my God, I pray thee, let this child's soul come into him again.
| וישמע יהוה בקול אליהו ותשב נפש הילד על קרבו ויחי׃ | 22 |
And the LORD heard the voice of Elijah; and the soul of the child came into him again, and he revived.
| ויקח אליהו את הילד וירדהו מן העליה הביתה ויתנהו לאמו ויאמר אליהו ראי חי בנך׃ | 23 |
And Elijah took the child, and brought him down from the chamber into the house, and delivered him to his mother: and Elijah said, See, thy son liveth.
| ותאמר האשה אל אליהו עתה זה ידעתי כי איש אלהים אתה ודבר יהוה בפיך אמת׃ | 24 |
And the woman said to Elijah, Now by this I know that thou [art] a man of God, [and] that the word of the LORD in thy mouth [is] truth.
