דברי הימים א 17

1 ויהי כאשר ישב דויד בביתו ויאמר דויד אל נתן הנביא הנה אנכי יושב בבית הארזים וארון ברית יהוה תחת יריעות׃

And it came to pass as David dwelt in his house, that David said to Nathan the prophet, Behold, I dwell in a house of cedar, but the ark of the covenant of the Lord [is] under [curtains] of skins.

2 ויאמר נתן אל דויד כל אשר בלבבך עשה כי האלהים עמך׃

And Nathan said to David, Do all that is in thy heart; for God [is] with thee.

3 ויהי בלילה ההוא ויהי דבר אלהים אל נתן לאמר׃

And it came to pass in that night, that the word of the Lord came to Nathan, [saying],

4 לך ואמרת אל דויד עבדי כה אמר יהוה לא אתה תבנה לי הבית לשבת׃

Go and say to David my servant, Thus said the Lord, Thou shalt not build me a house for me to dwell in it.

5 כי לא ישבתי בבית מן היום אשר העליתי את ישראל עד היום הזה ואהיה מאהל אל אהל וממשכן׃

For I have not dwelt in a house from the day that I brought up Israel until this day, but I have been in a tabernacle and a tent,

6 בכל אשר התהלכתי בכל ישראל הדבר דברתי את אחד שפטי ישראל אשר צויתי לרעות את עמי לאמר למה לא בניתם לי בית ארזים׃

in all places through which I have gone with all Israel: did I ever speak to [any] one tribe of Israel whom I commanded to feed my people, saying, [Why is it] that ye have not built me a house of cedar?

7 ועתה כה תאמר לעבדי לדויד כה אמר יהוה צבאות אני לקחתיך מן הנוה מן אחרי הצאן להיות נגיד על עמי ישראל׃

And now thus shalt thou say to my servant David, Thus saith the Lord Almighty, I took thee from the sheepfold, from following the flocks, to be a ruler over my people Israel:

8 ואהיה עמך בכל אשר הלכת ואכרית את כל אויביך מפניך ועשיתי לך שם כשם הגדולים אשר בארץ׃

and I was with thee in all places whither thou wentest, and I destroyed all thine enemies from before thee, and I made for thee a name according to the name of the great ones that are upon the earth.

9 ושמתי מקום לעמי ישראל ונטעתיהו ושכן תחתיו ולא ירגז עוד ולא יוסיפו בני עולה לבלתו כאשר בראשונה׃

And I will appoint a place for my people Israel, and I will plant him, and he shall dwell by himself, and shall no longer be anxious; and the son of iniquity shall no longer afflict him, as at the beginning,

10 ולמימים אשר צויתי שפטים על עמי ישראל והכנעתי את כל אויביך ואגד לך ובית יבנה לך יהוה׃

and from the days when I appointed judges over my people Israel. Also I have humbled all thine enemies, and I will increase thee, and the Lord will build thee a house.

11 והיה כי מלאו ימיך ללכת עם אבתיך והקימותי את זרעך אחריך אשר יהיה מבניך והכינותי את מלכותו׃

And it shall come to pass when thy days shall be fulfilled, and thou shalt sleep with thy fathers, that I will raise up thy seed after thee, which shall be of thy bowels, and I will establish his kingdom.

12 הוא יבנה לי בית וכננתי את כסאו עד עולם׃

He shall build me a house, and I will set up his throne for ever.

13 אני אהיה לו לאב והוא יהיה לי לבן וחסדי לא אסיר מעמו כאשר הסירותי מאשר היה לפניך׃

I will be to him a father, and he shall be to me a son: and my mercy will I not withdraw from him, as I withdrew [it] from them that were before thee.

14 והעמדתיהו בביתי ובמלכותי עד העולם וכסאו יהיה נכון עד עולם׃

And I will establish him in my house and in his kingdom for ever; and his throne shall be set up for ever.

15 ככל הדברים האלה וככל החזון הזה כן דבר נתן אל דויד׃

According to all these words, and according to all this vision, so spoke Nathan to David.

16 ויבא המלך דויד וישב לפני יהוה ויאמר מי אני יהוה אלהים ומי ביתי כי הביאתני עד הלם׃

And king David came and sat before the Lord, and said, Who am I, O Lord God? and what [is] my house, that thou hast loved me for ever?

17 ותקטן זאת בעיניך אלהים ותדבר על בית עבדך למרחוק וראיתני כתור האדם המעלה יהוה אלהים׃

And these things were little in thy sight, O God: thou hast also spoken concerning the house of thy servant for a long time to come, and thou hast looked upon me as a man looks upon his fellow, and hast exalted me, O Lord God.

18 מה יוסיף עוד דויד אליך לכבוד את עבדך ואתה את עבדך ידעת׃

What shall David do more toward thee to glorify [thee]? and thou knowest thy servant.

19 יהוה בעבור עבדך וכלבך עשית את כל הגדולה הזאת להדיע את כל הגדלות׃

And thou hast wrought all this greatness according to thine heart.

20 יהוה אין כמוך ואין אלהים זולתך בכל אשר שמענו באזנינו׃

O Lord, there is none like thee, and there is no God beside thee, according to all things which we have heard with our ears.

21 ומי כעמך ישראל גוי אחד בארץ אשר הלך האלהים לפדות לו עם לשום לך שם גדלות ונראות לגרש מפני עמך אשר פדית ממצרים גוים׃

Neither is there another nation upon the earth [such] as thy people Israel, whereas God led him in the way, to redeem a people for himself, to make for himself a great and glorious name, to cast out nations from before thy people, whom thou redeemedst out of Egypt.

22 ותתן את עמך ישראל לך לעם עד עולם ואתה יהוה היית להם לאלהים׃

And thou hast appointed thy people Israel as a people to thyself for ever; and thou, Lord, didst become a God to them.

23 ועתה יהוה הדבר אשר דברת על עבדך ועל ביתו יאמן עד עולם ועשה כאשר דברת׃

And now, Lord, let the word which thou spokest to thy servant, and concerning his house, be confirmed for ever, and do thou as thou hast spoken.

24 ויאמן ויגדל שמך עד עולם לאמר יהוה צבאות אלהי ישראל אלהים לישראל ובית דויד עבדך נכון לפניך׃

And let thy name [be] established and magnified for ever, [men] saying, Lord, Lord, Almighty God of Israel: and [let] the house of thy servant David [be] established before thee.

25 כי אתה אלהי גלית את אזן עבדך לבנות לו בית על כן מצא עבדך להתפלל לפניך׃

For thou, O Lord my God, hast revealed to the ear of thy servant that thou wilt build him a house; therefore thy servant has found a willingness to pray before thee.

26 ועתה יהוה אתה הוא האלהים ותדבר על עבדך הטובה הזאת׃

And now, Lord, thou thyself art God, and thou hast spoken these good things concerning thy servant.

27 ועתה הואלת לברך את בית עבדך להיות לעולם לפניך כי אתה יהוה ברכת ומברך לעולם׃

And now thou hast begun to bless the house of thy servant, so that it should continue for ever before thee: for thou, Lord, hast blessed [it], and do thou bless [it] for ever.