אֶל־הָרוֹמִיִּים 4

1 אם כך, מה נאמר על אברהם אבינו, מה הוא השיג?

What shall we say then that Abraham our father, as pertaining to the flesh, has found?

2 אילו נצדק אברהם בזכות מעשיו הטובים, אזי הייתה לו סיבה להתפאר, אך לא לפני אלוהים!

For if Abraham were justified by works, he has whereof to glory; but not before God.

3 כי הכתובים אומרים לנו: שאברהם האמין באלוהים, ומשום כך אלוהים”יחשבה לו צדקה.“

For what says the scripture? Abraham believed God, and it was counted unto him for righteousness.

4 שכרו של העובד אינו תלוי בחסדו של המעביד; זהו חוב המגיע לו.

Now to him that works is the reward not reckoned of grace, but of debt.

5 החסד הוא כשהאדם אינו מסתמך על מעשיו לישועה, כי אם מאמין באלוהים אשר מצדיק את החוטאים וסולח להם, ואמונתו תיחשב לו לצדקה.

But to him that works not, but believes on him that justifies the ungodly, his faith is counted for righteousness.

6 גם דוד המלך דיבר על אושרו של האדם אשר אלוהים מצדיקו ללא תלות במעשיו:

Even as David also describes the blessedness of the man, unto whom God imputes righteousness without works,

7 ”אשרי נשוי פשע כסוי חטאה;

Saying, Blessed are they whose iniquities are forgiven, and whose sins are covered.

8 אשרי אדם לא יחשוב ה׳ לו עוון.“

Blessed is the man to whom the Lord will not impute sin.

9 האם ברכה זאת מיועדת אך ורק לנימולים, או גם לגויים? זכרו כי אברהם התברך בזכות אמונתו באלוהים.

Comes this blessedness then upon the circumcision only, or upon the uncircumcision also? for we say that faith was reckoned to Abraham for righteousness.

10 מתי ברך אלוהים את אברהם וחשב את אמונתו לצדקה, לפני שנימול, או לאחר מכן? התשובה היא: לפני שאברהם נימול!

How was it then reckoned? when he was in circumcision, or in uncircumcision? Not in circumcision, but in uncircumcision.

11 אברהם נימול רק לאחר שאלוהים הבטיח לברכו בזכות אמונתו. ברית־המילה היוותה אות וחותם שלאברהם הייתה אמונה, ושאלוהים הצדיקו וסלח לחטאיו עוד לפני טקס המילה. וכל זאת כדי שאברהם יוכל להיות אביהם הרוחני של כל אלה שיאמינו באלוהים וייוושעו מבלי שיקיימו את חוקי התורה. אנו רואים, אם כן, כי אלוהים מצדיק וסולח חטאים גם לאלה שאינם מקיימים חוקי התורה – בתנאי שהם מאמינים בו.

And he received the sign of circumcision, a seal of the righteousness of the faith which he had yet being uncircumcised: that he might be the father of all them that believe, though they be not circumcised; that righteousness might be imputed unto them also:

12 אברהם הוא אביהם הרוחני גם של היהודים הנימולים, אשר יהדותם אינה מסתכמת במילה בלבד, אלא אשר הולכים בעקבות האמונה שהייתה לאברהם אבינו לפני שנימול.

And the father of circumcision to them who are not of the circumcision only, but who also walk in the steps of that faith of our father Abraham, which he had being yet uncircumcised.

13 ה׳ הבטיח לאברהם ולזרעו לרשת את הארץ – לא בזכות קיום התורה (שהרי בימי אברהם טרם ניתנה התורה), אלא בזכות בטחונו ואמונתו בה׳.

For the promise, that he should be the heir of the world, was not to Abraham, or to his seed, through the law, but through the righteousness of faith.

14 אילו רק מקיימי התורה היו היורשים, אזי אין כל ערך לאמונה, והבטחת אלוהים בטלה ומבוטלת.

For if they which are of the law be heirs, faith is made void, and the promise made of no effect:

15 כי הפרת התורה מביאה בעקבותיה זעם ועונש, ואילו כשאין תורה, אי־אפשר להפר אותה!

Because the law works wrath: for where no law is, there is no transgression.

16 משום כך ברכותיו של אלוהים ניתנות לנו במתנה על־ידי אמונה. ברוב חסדו מעניק אלוהים את ברכותיו והבטחותיו לכל צאצאי אברהם – לאלה החיים לפי התורה, ולאלה המאמינים באלוהים כאברהם, שהוא האב הרוחני של כולנו.

Therefore it is of faith, that it might be by grace; to the end the promise might be sure to all the seed; not to that only which is of the law, but to that also which is of the faith of Abraham; who is the father of us all,

17 זוהי כוונת הכתוב בהבטחת אלוהים לאברהם:”כי אב המון גוים נתתיך.“אלוהים קיים את הבטחתו זאת, מפני שאברהם האמין באלוהים המחייה את המתים, והמדבר על העתיד להתרחש בלשון עבר.

(As it is written, I have made you a father of many nations, ) before him whom he believed, even God, who replenishes life to the dead, and calls those things which be not as though they were.

18 כשהבטיח אלוהים לאברהם שייתן לו בן, ולבן שלו יהיו צאצאים רבים אשר יהוו עם גדול, האמין אברהם לה׳ למרות שהבטחה כזאת נראתה לו בלתי־אפשרית.

Who against hope believed in hope, that he might become the father of many nations, according to that which was spoken, So shall your seed be.

19 אמונתו באלוהים לא נחלשה על־אף העובדה ששרה אשתו הייתה כבת תשעים שנה וזקנה מכדי להרות, וגם אברהם עצמו היה זקן מאוד – כבן מאה שנה.

And being not weak in faith, he considered not his own body now dead, when he was about an hundred years old, neither yet the deadness of Sarah's womb:

20 אברהם לא הטיל ספק בהבטחת אלוהים, אלא להיפך – אמונתו ובטחונו באלוהים גדלו והתחזקו, והוא כיבד את אלוהים והלל את שמו.

He staggered not at the promise of God through unbelief; but was strong in faith, giving glory to God;

21 אברהם ידע בביטחון גמור שאלוהים יכול לקיים את אשר הבטיח,

And being fully persuaded that, what he had promised, he was able also to perform.

22 ובזכות אמונתו אלוהים הצדיק אותו בעיניו.

And therefore it was imputed to him for righteousness.

23 ה׳ הצדיק את אברהם – כלומר, ניקה וזיכה אותו מכל חטא – לא רק למען אברהם,

Now it was not written for his sake alone, that it was imputed to him;

24 אלא גם למעננו! כן, ה׳ יצדיק גם אותנו, כפי שהצדיק את אברהם, כאשר נאמין באלוהים אשר הקים לתחייה את ישוע המשיח אדוננו –

But for us also, to whom it shall be imputed, if we believe on him that raised up Jesus our Lord from the dead;

25 הלא הוא המשיח שהוקרב למוות בגלל מעשינו הרעים, ואשר קם לתחייה מן המתים כדי להצדיקנו ולטהרנו בעיני ה׳.

Who was delivered for our offences, and was raised again for our justification.