מתיו 14
| כאשר שמע הורדוס (שר הרובע של המדינה) על ישוע, | 1 |
| אמר לאנשיו:”אין ספק שהאיש הזה הוא יוחנן המטביל! יוחנן קם לתחייה, ולכן הוא מסוגל לחולל את כל הנסים האלה.“ | 2 |
| הורדוס אמר דברים אלה משום שזמן מה קודם לכן אסר את יוחנן וכבל אותו בכלא, על־פי דרישת אשתו הורודיה שהייתה בעבר אשת אחיו פיליפוס, | 3 |
| משום שיוחנן אמר להורדוס שאסור לו להתחתן אתה. | 4 |
| הורדוס רצה להרוג את יוחנן, אולם פחד ממהומות ומרידות, כי העם חשב את יוחנן לנביא. | 5 |
| אולם במסיבת יום הולדתו של הורדוס רקדה לפניו בת הורודיה ריקוד שמצא־חן בעיניו מאוד, | 6 |
| והוא הבטיח בשבועה לתת לה כל מה שתרצה. | 7 |
| לפי דרישת אמה ביקשה הנערה שיביאו לפניה על מגש את ראשו של יוחנן המטביל. | 8 |
| המלך הצטער, אולם לא רצה להפר את שבועתו, ולא רצה לאבד את יוקרתו בעיני אורחיו. משום כך נתן הורדוס את ההוראות הדרושות, | 9 |
| וראשו של יוחנן נכרת בבית הסוהר | 10 |
| והובא על מגש לבתה של הורודיה, אשר נתנה אותו לאמה. | 11 |
| תלמידי יוחנן באו וביקשו את גופתו, ולאחר שקברו אותו הלכו לישוע וסיפרו לו מה שקרה. | 12 |
| כששמע ישוע מה שקרה, הפליג לבדו בסירה למקום מבודד, אולם ההמונים גילו אותו, ולכן עזבו את כפריהם והלכו אחריו לאורך חוף הים. | 13 |
| ישוע ירד מהסירה, וכשראה את האנשים הרבים שחיכו לו, ריחם עליהם וריפא את החולים שביניהם. | 14 |
| לפנות ערב ניגשו אליו תלמידיו ואמרו:”אמור לכל האנשים האלה שילכו לקנות אוכל בכפרים שבאזור, כי השעה מאוחרת ובמקום השומם הזה אין מה לאכול.“ | 15 |
| אולם ישוע השיב להם:”אין צורך. אתם תאכילו אותם.“ | 16 |
| ”מה?“קראו התלמידים בתמיהה.”יש לנו רק חמש ככרות לחם ושני דגים.“ | 17 |
| ”הביאו אותם לכאן“, הורה ישוע. | 18 |
| הוא ציווה על האנשים לשבת על הדשא, לאחר מכן לקח את חמש ככרות הלחם ואת שני הדגים, הביט לשמים, ביקש מאלוהים שיברך את האוכל, פרס את הלחם ונתן לתלמידיו שיחלקו לעם. | 19 |
| כולם אכלו עד ששבעו, וכשאספו לבסוף את הפירורים שנשארו, מילאו שנים־עשר סלים. | 20 |
| באותו ערב היו שם כחמשת־אלפים גברים מלבד הנשים והילדים! | 21 |
| לאחר מכן אמר ישוע לתלמידיו להיכנס לסירה ולחצות את הים, בעוד שהוא עצמו נשאר להיפרד מהקהל ולפזר אותם הביתה. | 22 |
| לאחר ששלח ישוע את האנשים עלה על גבעה להתפלל. עם רדת הלילה, כשהתלמידים היו בסירה וישוע היה לבדו על החוף, פרצה סערה עזה והתלמידים נאבקו נגד הרוח החזקה והגלים הגבוהים. | 23 |
| 24 |
| בערך בשעה ארבע לפנות בוקר בא ישוע לקראתם, כשהוא פוסע על־פני המים. | 25 |
| התלמידים המבוהלים צעקו מפחד, כי חשבו שהוא רוח רפאים. | 26 |
| ישוע דיבר אליהם מיד והרגיע אותם:”אל תפחדו, זה אני!“ | 27 |
| ”אדון, אם זה באמת אתה, “קרא אליו שמעון פטרוס,”צווה עלי ללכת לקראתך על־פני המים!“ | 28 |
| ”בסדר“, ענה ישוע.”בוא!“ופטרוס ירד מן הסירה והחל ללכת על־פני המים לקראת ישוע. | 29 |
| אולם כשהביט פטרוס בגלים הגבוהים שסבבוהו נבהל והחל לטבוע.”הצל אותי, אדון!“צעק פטרוס. | 30 |
| מיד הושיט ישוע את ידו וחילץ את פטרוס.”חסר־אמונה אתה!“הוכיח אותו ישוע.”מדוע פקפקת?“ | 31 |
| כשעלו ישוע ופטרוס לסירה פסקה הרוח. | 32 |
| התלמידים האחרים ישבו שם המומים ונדהמים.”אתה באמת בן האלוהים!“קראו. | 33 |
| הם המשיכו בדרכם ועגנו בחוף גניסרת. | 34 |
| אנשי המקום הכירו אותו מיד, והפיצו את דבר בואו בכל האזור. תוך זמן קצר הובאו אליו חולים רבים כדי שירפא אותם. | 35 |
| החולים ביקשו מישוע שירשה להם רק לגעת בכנף בגדו, וכל מי שנגע בו נרפא. | 36 |
