מארק 6
| זמן קצר לאחר מכן חזרו ישוע ותלמידיו לנצרת – עירו של ישוע. | 1 |
Jesus left and went home to Nazareth with his disciples.
| בשבת הלך ישוע לבית הכנסת ולימד את הקהל. אנשים רבים התפלאו מאוד על חוכמתו ועל הניסים שחולל. אך הם ידעו שהוא אחד מהם ושהוא גר בסביבה וקראו:”הוא אינו טוב מאתנו. הוא סך הכול נגר פשוט, בנה של מרים ואחיהם של יעקב, יוסף, יהודה ושמעון; ואחיותיו גרות כאן בינינו.“הדבר גרם להם עלבון. | 2 |
On Sabbath he began teaching in the synagogue, and many of those who were listening were surprised. “Where does he get these ideas?” they asked. “What's this wisdom he's been given? Where does he get the power to do miracles?
| 3 |
Isn't this the carpenter, Mary's son—the brother of James, Joseph, Judas and Simon? Don't his sisters live here among us?” They were offended and rejected him.
| ”הנביא הוא מכובד רק בקרב אנשים זרים“, השיב להם ישוע.”בני עירו, בני משפחתו וחבריו לעולם אינם מכבדים אותו.“ | 4 |
“A prophet is treated with respect except in his home town, among his relatives, and within his own family,” Jesus told them.
| בגלל חוסר אמונתם לא יכול היה ישוע לעשות שם מעשי גבורה גדולים. הוא רק הניח את ידיו על מספר חולים וריפא אותם. | 5 |
The result was that Jesus could not do any miracles there, except to heal a few sick people.
| חוסר אמונתם הדהים אותו מאוד. לאחר מכן עבר ישוע מכפר לכפר ולימד את האנשים. | 6 |
He was amazed at their lack of trust. Jesus traveled around the villages, teaching as he went.
| הוא קרא אליו את שנים־עשר התלמידים, נתן להם סמכות וכוח לגרש רוחות רעות ושדים, ושלח אותם בזוגות אל הכפרים והערים. | 7 |
He called together the twelve disciples, and began sending them out two by two, giving them authority over evil spirits.
| הוא אמר להם שלא ייקחו איתם דבר מלבד מקל הליכה; לא מזון, לא שמיכות, לא כסף ולא בגדים נוספים או זוג נעליים נוסף. | 8 |
He told them not to take anything with them except a walking stick—no bread, no bag, and no money in their belts.
| 9 |
They could wear sandals, but they were not to take an extra shirt.
| ”בכל כפר הישארו אצל מארח אחד בלבד; אל תעברו ממקום למקום“, הורה להם ישוע. | 10 |
“When you're invited into a home, stay there until you leave,” he told them.
| ”אם במקום כלשהו לא יקבלו אתכם ולא יקשיבו לכם, לכו משם. אך לפני שתלכו נקו את האבק מרגליכם, כדי שהאנשים יראו שמילאתם את חובתכם ועתה הנכם עוזבים אותם לגורלם.“ | 11 |
“If you're not welcomed and not listened to, then shake the dust from your feet as you leave as a sign you have given up on them.”
| וכך יצאו השליחים לדרך. לכל מי שפגשו בדרך קראו לחזור בתשובה ולהפסיק לחטוא. | 12 |
So they went around telling people to repent.
| הם גרשו שדים רבים, ריפאו הרבה חולים ומשחו אותם בשמן. | 13 |
They drove out many demons, and healed many who were sick by anointing them with oil.
| גם המלך הורדוס שמע על אודות ישוע, משום שכולם דיברו על הניסים שחולל. המלך חשב את ישוע ליוחנן המטביל שקם לתחייה, ולכן אמר:”איני מתפלא על כך שהוא יכול לעשות ניסים ונפלאות.“ | 14 |
King Herod got to hear about Jesus since he had become well-known. Some said, “This is John the Baptist risen from the dead. That's why he has such miraculous powers.”
| אנשים אחרים חשבו את ישוע לאליהו הנביא שקם לתחייה; היו שטענו כי ישוע הוא נביא חדש בדומה לנביאים שחיו בעבר. | 15 |
Others said, “It's Elijah.” Still others said, “He's a prophet, like one of the prophets of the past.”
| ”לא“, אמר המלך הורדוס בהחלטיות.”אני בטוח שזהו יוחנן, האיש שאת ראשו כרתי. הוא קם לתחייה!“ | 16 |
But when Herod heard about it, he said, “It's John, the one I beheaded! He's come back from the dead!”
| זמן מה קודם לכן שלח הורדוס חיילים לאסור את יוחנן, כי יוחנן אמר שאסור להורדוס להתחתן עם הורודיה – אשת אחיו פיליפוס. | 17 |
For Herod had given orders to arrest and imprison John because of Herodias, his brother Philip's wife, whom Herod had married.
| 18 |
John had been saying to Herod, “It's against the law to marry your brother's wife.”
| הורודיה שנאה את יוחנן בשל כך ורצתה במותו כנקמה, אולם לשם כך היה עליה לקבל את רשותו של הורדוס. | 19 |
So Herodias had a grudge against John and wanted him killed. But she wasn't able to arrange it
| ואילו הורדוס כיבד את יוחנן ולא הרשה להורודיה לפגוע בו, כי ידע שיוחנן הוא אדם ישר וקדוש. הורדוס אהב מאוד להקשיב לדברי יוחנן אף כי גרמו לו מבוכה. | 20 |
because Herod knew John was a holy man who did what was right. Herod protected John and though what John said was very disturbing to him, he was still happy to hear what he had to say.
| ביום הולדתו של הורדוס הייתה להורודיה הזדמנות מצוינת להשיג את מבוקשה. המלך ערך מסיבה גדולה לכל האנשים החשובים, לקציני הצבא ולמושלי הגליל. | 21 |
Herodias had her opportunity on Herod's birthday. He gave a banquet for the nobles, military officers, and important leaders of Galilee.
| בתה של הורודיה נכנסה לאולם ושעשעה את האורחים בריקודים. הורדוס נהנה כל־כך מריקודיה עד שנשבע בפזיזות:”חי נפשי, את יכולה לבקש ממני כל מה שתרצי ואני מבטיח שתקבלי זאת; עד חצי המלכות אתן לך!“ | 22 |
Herodias' daughter came in and danced for them. Herod and those eating with him were delighted at her performance, so he told the girl,
| 23 |
“Ask me for whatever you like, and I'll give it to you.” He confirmed his promise with an oath, “I'll give you up to half my kingdom.”
| הבת יצאה מהאולם בהתרגשות ומיהרה להתייעץ עם אמה. הורודיה הורתה לה מיד:”בקשי ממנו את ראשו של יוחנן המטביל!“ | 24 |
She went out and asked her mother, “What should I ask for?” “The head of John the Baptist,” she replied.
| הבת מיהרה חזרה אל המלך וקראה:”אני רוצה את ראשו של יוחנן המטביל על מגש ומיד!“ | 25 |
The girl hurried back in and said to the king, “I want you to give me right now the head of John the Baptist on a plate.”
| המלך נמלא צער רב, אך לא יכול היה להפר את שבועתו בנוכחות האורחים, | 26 |
The king was very upset, but because of the oaths he'd made in front of his guests, he didn't want to refuse her.
| אז שלח את אחד משומרי ראשו אל הכלא, כדי לכרות את ראשו של יוחנן. השומר כרת את ראשו של יוחנן והביאו חזרה על מגש. הוא מסר את המגש לבת, וזו מסרה אותו לאמה. | 27 |
So he immediately sent an executioner to bring him John's head. After beheading him in the prison,
| 28 |
the executioner brought John's head on a plate and gave it to the girl, and the young girl handed it to her mother.
| כאשר שמעו תלמידי יוחנן מה שקרה, באו לקחת את גופתו וקברו אותה לפי הדת. | 29 |
When John's disciples heard what had happened they came and took his body and placed it in a tomb.
| בינתיים חזרו השליחים ממסעם וסיפרו לישוע כל מה שעשו ולימדו. | 30 |
The apostles returned and gathered around Jesus. They told him all they had done and what they had taught.
| ”הבה ניקח חופשה קצרה מן הקהל הרב הזה וננוח במקום שקט – הרחק מכול המולה“, הציע ישוע, כי אנשים כה רבים באו אליהם, כך שלא היה להם זמן לאכול. | 31 |
“Come with me, just yourselves. We'll go to a quiet place, and rest for a while,” Jesus told them, because there was so much coming and going that they didn't even have time to eat.
| ישוע ותלמידיו הפליגו בסירה למקום שבו קיוו לנוח. | 32 |
So they went by boat to a quiet place to be alone.
| אך אנשים רבים ראו אותם בעת שעזבו ורצו לפניהם לאורך החוף; הם כבר המתינו לישוע ותלמידיו במקום שבו עגנה הסירה. | 33 |
But people saw them leaving and recognized them. So people from all the surrounding towns ran ahead and got there before them.
| כאשר ירד ישוע מהסירה וראה את הקהל שחיכה לו על החוף, נמלא חמלה, כי הם נראו בעיניו כעדר ללא רועה. הוא לימד אותם דברים רבים שהיה עליהם לדעת. | 34 |
When Jesus got off the boat he saw a huge crowd, and he felt pity for them, because they were like sheep without a shepherd. So he began to teach them about many things.
| עם רדת הערב באו התלמידים לישוע וביקשוהו:”אמור לכל האנשים האלה שילכו לקנות מזון בכפרי הסביבה, כי השעה מאוחרת ובמקום השומם הזה אין דבר לאכול.“ | 35 |
It was getting late in the day and Jesus' disciples came to him. They told him, “We're miles from anywhere, and it's really late.
| 36 |
You should tell the people to go and buy themselves something to eat in the villages and countryside nearby.”
| ”אתם בעצמכם תאכילו אותם.“השיב ישוע.”במה נאכיל אותם?“שאלו התלמידים בתמיהה.”נצטרך הון תועפות כדי לקנות אוכל לכל האנשים האלה!“ | 37 |
But Jesus replied, “You give them something to eat.” “What? We'd need more than six month's pay to buy bread to feed all these people,” the disciples replied.
| ”לכו לראות כמה ככרות לחם יש לנו“, אמר ישוע. הם חזרו ואמרו:”יש בידינו חמש ככרות לחם ושני דגים.“ | 38 |
“Well, how much bread do you have?” Jesus asked. “Go and see.” They went and checked, and told him, “Five loaves, and a couple of fish.”
| ישוע ביקש מהקהל לשבת על הדשא, ולשבת בשורות של חמישים או מאה איש. | 39 |
Jesus told everyone to sit down in groups on the green grass.
| 40 |
They sat in groups of hundreds and fifties.
| הוא לקח את חמש ככרות הלחם ואת שני הדגים, הביט לשמים, ביקש מאלוהים שיברך את האוכל. לאחר מכן פרס את הלחם ונתן לכל אחד מתלמידיו פרוסת לחם וחתיכת דג, כדי שיגישו לקהל. | 41 |
Then he took the five loaves and the two fish. Looking up to heaven he blessed the food and broke the bread into pieces. Then he handed the bread to the disciples to give to the people, and he divided the fish up between all of them.
| והאנשים אכלו עד ששבעו לחלוטין! | 42 |
Everyone ate until they were full.
| כחמשת־אלפים גברים (לא כולל נשים וילדים) השתתפו בארוחה, ולבסוף כשנאספו הפירורים והשאריות מהארץ הם מילאו שנים־עשר סלים. | 43 |
Then they collected up the leftovers of the bread and fish—twelve basketfuls.
| 44 |
A total of five thousand men plus their families ate the food.
| בתום הארוחה ביקש ישוע מתלמידיו לעלות לסירה ולשוט לבית־צידה, שם יפגוש אותם מאוחר יותר. ישוע עצמו נשאר להיפרד מהקהל ולשלח אותו הביתה. | 45 |
Immediately after this Jesus instructed his disciples to get back into the boat. They were to go on ahead to Bethsaida on the other side of the lake while he sent the people on their way.
| לאחר שעזבו כולם עלה ישוע על אחד ההרים להתפלל. | 46 |
Once he'd said goodbye to them he went up into the hills to pray.
| בלילה, בזמן שהתלמידים היו בסירה באמצע הים וישוע היה על החוף, | 47 |
Late that evening the boat was in the middle of the lake while Jesus was alone, still on land.
| הוא ראה שתלמידיו בצרה – שהם חותרים בחוזקה ונאבקים עם הרוח והגלים. בערך בשעה שלוש בבוקר הלך אליהם ישוע כשהוא פוסע על־פני המים, | 48 |
He could see them being buffeted about as they rowed hard because the wind was blowing against them. In the early morning hours Jesus came to them, walking on the water. He would have passed them,
| אולם כשראו התלמידים אדם הולך על־פני המים, נבהלו מאוד וצרחו מפחד, כי חשבו שראו רוח רפאים. | 49 |
but when they saw him walking on the water they thought he was a ghost. They screamed out
| ישוע דיבר אליהם מיד והרגיע אותם:”אל תפחדו; זה אני!“ | 50 |
because they could all see him and were absolutely terrified. Jesus told them right away: “Don't worry, it's me. Don't be afraid!”
| הוא עלה לסירה והרוח פסקה. התלמידים ישבו שם נבוכים לגמרי ולא הבינו כיצד זה קרה, | 51 |
He went over to them and climbed into the boat, and the wind died down. They were totally shocked,
| כי למרות הפלא של הערב הקודם הם עדיין לא הפנימו את מה שקרה. | 52 |
for they hadn't understood the meaning of the feeding miracle due to their stubborn, hard-hearted attitude.
| ישוע ותלמידיו הגיעו לגינוסר, קשרו את הסירה ועלו לחוף. אנשי המקום הכירו מיד את ישוע, | 53 |
After crossing the Sea they arrived at Gennesaret and moored the boat.
| 54 |
As they climbed out, the people immediately recognized Jesus.
| ומיהרו לספר לכל אנשי הסביבה את דבר בואו. האנשים החלו להביא אליו חולים רבים על מיטות ואלונקות. | 55 |
They ran everywhere around the whole area to bring in all the sick on their mats to where they'd heard Jesus was.
| הם נשאו את החולים לכל מקום שישוע הלך – לכפר, לעיר או לשדה – והתחננו לפניו שירשה להם לפחות לגעת בכנף בגדו; וכל מי שנגע בו נרפא. | 56 |
Wherever he went, in the villages, in the towns, or in the countryside, they put the sick in the marketplaces and begged Jesus to let the sick touch just the edge of his clothes. Everyone who touched him was healed.
