< לוּקָס 3 >

בשנה החמש־עשרה למלכותו של הקיסר טיבריוס, דיבר ה׳ אל יוחנן בן־זכריה שהתגורר במדבר. (באותה שנה היה פונטיוס פילטוס מושל יהודה; הורדוס – מושל הגליל; פיליפוס אחיו – מושל מדינות יטור וטרכונה; לוסניס – מושל אבילין; חנן וקייפא היו הכוהנים הגדולים). 1
Now, in the fifteenth year of the supremacy of Tiberius Caesar, —Pontius Pilate being governor of Judaea, and Herod being tetrarch of Galilee, and, Philip his brother, tetrarch of Ituraea and the country of Trachonitis, and Lysanius, tetrarch of Abylene, —
2
in the High-priesthood of Annas and Caiaphas, came a word of God unto John the son, of Zechariah, in rue desert;
יוחנן החל לבקר בכל הערים והכפרים באזור הירדן וקרא לאנשים להיטבל במים, כדי להראות שהם מתחרטים על מעשיהם הרעים ובוחרים להאמין באלוהים, על־מנת שיסלח לחטאיהם. 3
and he came into all the country about the Jordan, proclaiming an immersion of repentance into remission of sins:
יוחנן קיים את דברי ישעיהו הנביא:”קול קורא במדבר פנו דרך ה׳, ישרו מסילותיו. 4
as it is written in the book of the discourses of Isaiah the prophet: A voice of one crying aloud! In the desert, prepare ye the way of the Lord, straight, be making his paths;
כל גיא יינשא, וכל הר וגבעה ישפלו. והיה העקב למישור והרכסים לבקעה, 5
Every chasm, shall be filled up, and, every mountain and hill, be made low; and the, crooked, places shall become, straight, and the, rugged, places, smooth ways; —
וראו כל בשר את ישועת אלוהים.“ 6
And all flesh shall see the salvation of God.
יוחנן היה אומר לאנשים הרבים שבאו להיטבל על־ידו:”בני נחשים אתם! מי אמר לכם שתוכלו להימלט מהעונש שה׳ עתיד להביא עליכם? 7
He was saying, therefore, unto the multitudes who were going forth to be immersed by him—Broods of vipers! who suggested to you, to flee from the coming wrath?
לפני שתיטבלו עליכם להוכיח במעשים שאתם באמת מתחרטים על מעשיכם הרעים. אל תחשבו בלבכם:’אלוהים לא יעניש אותנו כי אנחנו יהודים, בני אברהם‘. הרי אלוהים יכול לעשות מהאבנים האלה בנים לאברהם! 8
Bring forth, therefore, fruits worthy of repentance, and do not begin to be saying within yourselves, As our father, we have, Abraham; for, I say unto you—God is able, out of these stones, to raise up children unto Abraham.
כבר עכשיו מוכן גרזן המשפט של אלוהים לכרות כל עץ חסר תועלת שאינו נושא פרי. עצים חסרי תועלת ייכרתו ויישרפו!“ 9
And, already, even the axe, unto the root of the trees is being laid; every tree, therefore, not bringing forth [good] fruit, is to be hewn down, and, into fire, to be cast.
לשמע דברי יוחנן נהג הקהל לשאול אותו:”מה עלינו לעשות כדי להוכיח שאנו מתחרטים על מעשינו הרעים ומאמינים באלוהים?“ 10
And the multitude began to question him saying—What, then, shall we do?
”מי שיש לו שתי חולצות, “השיב יוחנן,”שייתן אחת מהן למי שאין לו אף אחת. מי שיש לו מספיק אוכל – שייתן לרעב.“ 11
And, answering, he said unto them—He that hath two tunics, let him share with him that hath none, and, he that hath food, in like manner, let him be doing.
גם גובי מכס, שהיו ידועים בשחיתותם, באו להיטבל ושאלו:”רבי, כיצד נוכיח את כנות לבנו?“ 12
And there came, even tax-collectors, to be immersed; and they said unto him—Teacher! what, shall we, do?
”אל תגבו למעלה מהמס הקבוע בחוק“, השיב יוחנן. 13
And, he, said unto them, Nothing more than what is appointed you, exact ye.
”ומה עלינו לעשות?“שאלו מספר חיילים.”אל תסחטו כספים באיומים ובאלימות, “השיב יוחנן,”אל תוציאו דיבה על איש, הסתפקו במשכורתכם.“ 14
Then were questioning him, soldiers also, saying—What shall, even we, do? And he said unto them—Molest ye, no one, neither accuse falsely; and be content with your supplies.
מאחר שכל העם ציפה וייחל לבואו של המשיח, תהה כל אחד בלבו אם יוחנן עצמו הוא המשיח. 15
Now, as the people were in expectation, and all were deliberating in their hearts, concerning John, —whether by any means, he, might be, the Christ,
יוחנן העמידם על טעותם ואמר:”אני מטביל אתכם במים, אולם בקרוב יבוא אדם גדול ונעלה ממני – הוא כל כך נעלה עד כי איני ראוי להתיר את שרוכי נעליו – והוא יטביל אתכם ברוח הקודש ובאש. 16
John answered, saying unto all—I, indeed, in water, am immersing you, but he that is mightier than I, cometh, the thong of whose sandals I am not worthy to unloose, —he, will immerse you in Holy Spirit and fire:
הוא גם יפריד בין המוץ לבין גרגירי החיטה – את המוץ ישרוף באש נצחית, ואילו את החיטה ישמור באסם.“ 17
whose fan is in his hand, to clear out his threshing-floor, and to gather the wheat into his granary; but, the chaff, will he burn up with fire unquenchable.
יוחנן השתמש באזהרות רבות מסוג זה כדי להוכיח את העם ולהעביר להם את הבשורה. 18
So then indeed, as to many things and various, he exhorted, and continued telling his glad-message unto the people.
אולם כשהוכיח יוחנן את הורדוס (מושל הגליל) על מעשיו הרעים, ובמיוחד על נישואיו האסורים להורודיה – אשת אחיו פיליפוס – 19
But, Herod the tetrarch, being reproved by him concerning Herodias, the wife of his brother, and concerning all the wicked things Herod had done,
השליך הורדוס את יוחנן לבית־סוהר, וכך הוסיף על חטאיו. 20
added this also unto all, —he locked up John in prison.
יום אחד, לאחר שנטבלו אנשים רבים, נטבל גם ישוע. כאשר התפלל נפתחו השמים 21
Now it came to pass, when one and all the people were immersed, Jesus also, having been immersed, and being at prayer, heaven was opened;
ורוח הקודש בדמות יונה ירדה ונחה עליו, ומן השמים קרא קול:”אתה בני אהובי, מקור שמחתי.“ 22
and the Holy Spirit descended, in bodily appearance, as a dove, upon him, —and, a voice out of heaven, came—Thou, art my Son, the Beloved, in thee, I delight.
ישוע היה כבן שלושים שנה כשהחל בפעילותו בציבור. ישוע נחשב לבנו של יוסף. יוסף היה בנו של עלי; 23
And, Jesus himself, was, when he began, about thirty years of age, being the son, as was supposed—of Joseph, of Heli:
עלי היה בנו של מתת; מתת היה בנו של לוי; לוי היה בנו של מלכי; מלכי היה בנו יני; יני היה בנו של יוסף; יוסף היה בנו של מתתיה; 24
of Matthat, of Levi, of Melchi, —of Jannai, of Joseph:
מתתיה היה בנו של אמוץ; אמוץ היה בנו של נחום; נחום היה בנו של חסלי; חסלי היה בנו של נגי; 25
of Mattathias, of Amos, of Nahum, —of Esli, of Naggai:
נגי היה בנו של מחת; מחת היה בנו של מתתיה; מתתיה היה בנו של שמעי; שמעי היה בנו של יוסף; יוסף היה בנו של יודה; 26
of Maath, of Mattathias, of Semein, —of Josech, of Joda:
יודה היה בנו של יוחנן; יוחנן היה בנו של רישא; רישא היה בנו של זרובבל; זרובבל היה בנו של שאלתיאל; שאלתיאל היה בנו של נרי; 27
of Joanan, of Rhesa, of Zerubbabel, —of Salathiel, of Neri:
נרי היה בנו של מלכי; מלכי היה בנו של אדי; אדי היה בנו של קוסם; קוסם היה בנו של אלמדם; אַלְמוֹדָם היה בנו של ער; 28
of Melchi, of Addi, of Cosam, —of Elmadam, of Er:
ער היה בנו של ישוע; ישוע היה בנו של אליעזר; אליעזר היה בנו של יורים; יורים היה בנו של מתת; מתת היה בנו של לוי; 29
of Jesus, of Eliezer, of Jorim, —of Matthat, of Levi:
לוי היה בנו של שמעון; שמעון היה בנו של יהודה; יהודה היה בנו של יוסף; יוסף היה בנו של יונם; יונם היה בנו של אליקים; 30
of Symeon, of Judas, of Joseph, —of Jonam, of Eliakim:
אליקים היה בנו של מַלְאָה; מַלְאָה היה בנו של מנא; מנא היה בנו של מתתה; מתתה היה בנו של נתן; נתן היה בנו של דוד; 31
of Melea, of Menna, of Mattatha, —of Natham, of David:
דוד היה בנו של ישי; ישי היה בנו של עובד; עובד היה בנו של בועז; בועז היה בנו של שלמון; שלמון היה בנו של נחשון; 32
of Jesse, of Obed, of Boaz, —of Salmon, of Nashon:
נחשון היה בנו של עמינדב; עמינדב היה בנו של ארני; ארם היה בנו של חצרון; חצרון היה בנו של פרץ; פרץ היה בנו של יהודה; 33
of Amminadab, of Arni, of Hezron, —of Perez, of Judah:
יהודה היה בנו של יעקב; יעקב היה בנו של יצחק; יצחק היה בנו של אברהם; אברהם היה בנו של תרח; תרח היה בנו של נחור; 34
of Jacob, of Isaac, of Abraham, —of Terah, of Nahor:
נחור היה בנו של שרוג; שרוג היה בנו של רעו; רעו היה בנו של פלג; פלג היה בנו של עבר; עבר היה בנו של שלח; 35
of Serug, of Reu, of Peleg, —of Eber, of Shelah:
שלח היה בנו של קינן; קינן היה בנו של ארפכשד; ארפכשד היה בנו של שם; שם היה בנו של נוח; נוח היה בנו של לֶמֶךְ; 36
of Cainan, of Arphaxad, of Shem, —of Noah, of Lamech:
לֶמֶךְ היה בנו של מתושלח; מתושלח היה בנו של חנוך; חנוך היה בנו של ירד; ירד היה בנו של מהללאל; מהללאל היה בנו של קינן; 37
of Methuselah, of Enoch, of Jared, —of Mahalaleel, of Cainan:
קינן היה בנו של אנוש; אנוש היה בנו של שת; שת היה בנו של אדם; אדם היה בנו של אלוהים. 38
of Enos, of Seth, —of Adam; of God.

< לוּקָס 3 >