< לוּקָס 23 >

ראשי הכוהנים, הסופרים, זקני העם וחברי הסנהדרין הוליכו את ישוע אל פילטוס, 1
Då reiste dei seg, heile hopen, og førde honom til Pilatus,
ומיד החלו להאשים אותו:”האיש הזה מסית את העם לא לשלם מס לקיסר הרומאי, וטוען שהוא המשיח, כלומר מלך!“ 2
og bar fram klagemålet sitt mot honom. «Me hev kome etter at denne mannen forvillar folket vårt, » sagde dei; «han forbyd deim å gjeva keisaren skatt, og segjer at han er Messias, ein konge.»
”האם אתה מלך היהודים?“שאל פילטוס את ישוע.”אתה אומר“, ענה ישוע. 3
Då tok Pilatus til ords og spurde honom: «Er du kongen yver jødarne?» «Det er som du segjer, » svara han.
פילטוס פנה אל ראשי הכוהנים ואל ההמון וקרא:”מה אתם רוצים ממנו? הוא לא עבר על שום חוק!“ 4
Pilatus sagde til øvsteprestarne og folket: «Eg finn ingi skuld hjå denne mannen.»
אולם הם התעקשו:”אבל הוא מסית את העם בכל אזור יהודה נגד השלטון. הוא החל בכך בגליל, ועכשיו הוא בא לירושלים.“ 5
Då tok dei sterkare i og sagde: «Han øser upp folket med læra si i heile Jødeland; han tok til med det i Galilæa, og no hev han kome alt hit.»
”האם הוא תושב הגליל?“שאל פילטוס. 6
Då Pilatus høyrde det, spurde han um mannen var frå Galilæa,
”כן“, השיבו לו. מאחר שהגליל היה במחוז שיפוטו של הורדוס, החליט פילטוס לשלוח את ישוע אליו. מלבד זאת, באותה העת היה הורדוס בירושלים. 7
og so snart han vart vis med at han lydde under Herodes’ velde, sende han honom åt Herodes; for han var og i Jerusalem i dei dagarne.
הורדוס שמח מאוד לראות את ישוע, מכיוון ששמע עליו ניסים ונפלאות, ומזה זמן רב השתוקק לפגוש אותו פנים אל פנים ולחזות בניסים שחולל. 8
Herodes vart svært glad då han såg Jesus; han hadde lenge ynskt at han måtte få sjå honom; for han hadde høyrt mykje um honom og gjorde seg von um å få sjå eit teikn av honom.
הורדוס שאל את ישוע שאלות רבות, אולם ישוע לא השיב דבר. 9
Han spurde honom um mangt og mykje, men Jesus svara ikkje eit ord.
בינתיים ראשי הכוהנים והסופרים הטיחו את האשמותיהם בישוע. 10
Øvsteprestarne og dei skriftlærde stod der og klaga på honom so sterkt dei kunde.
גם הורדוס וחייליו בזו לישוע וצחקו לו; הם הלבישו אותו גלימת פאר ושלחוהו חזרה אל פילטוס. 11
Og Herodes med hermennerne sine svivyrde og hædde honom, kasta ei brikjeleg kåpa um honom og sende honom so attende til Pilatus.
הורדוס ופילטוס, שהיו עד אז אויבים, הפכו באותו יום לידידים. 12
Den dagen vart Herodes og Pilatus vener; fyrr hadde det vore fiendskap millom deim.
פילטוס אסף את ראשי הכוהנים, ומנהיגים אחרים ואת העם, 13
So kalla Pilatus i hop øvsteprestarne og rådsherrarne og folket
והודיע להם:”הבאתם לפני את האיש הזה וטענתם שהוא מסית את העם למרוד בשלטון. חקרתי אותו היטב בנוכחותכם ולא מצאתי כל יסוד להאשמותיכם! 14
og dei sagde til deim: «De hev ført denne mannen fram for meg og skulda honom for at han leider folket på avveg. No hev eg lydt honom ut, so de hev høyrt på det, men eg hev’kje funne honom saka i noko av det de klagar honom for.
גם הורדוס לא מצא כל אשמה בישוע, ולכן שלח אותו אלינו. האיש הזה לא עשה כל מעשה שדינו מוות! 15
Og det hev ikkje Herodes heller; for eg sende dykk til honom. So kann de sjå, at han hev ikkje gjort noko, som han skulde lata livet for.
משום כך אלקה אותו בשוט ואשחרר אותו.“ 16
Difor vil eg refsa honom og so gjeva honom fri.»
מדי שנה בחג הפסח, נהג פילטוס לשחרר אסיר יהודי אחד. 17
Men han laut gjeva deim ein fange fri i høgtidi.
אך כולם צעקו פה אחד:”קחו אותו מכאן! שחרר לנו את בר־אבא!“ 18
Då ropa dei alle som ein; «Burt med honom! Gjev oss Barabbas fri!»
(בר־אבא היה במאסר באשמת רצח והסתה למרד בירושלים). 19
- so heitte ein som var sett i fengsel for eitt upprør som hadde brote ut i byen, og for manndråp -.
פילטוס רצה לשחרר את ישוע, ולכן ניסה להתווכח עם הקהל. 20
På nytt tala Pilatus til deim; for han vilde gjerne gjeva Jesus fri.
אבל הקהל התעקש:”צלוב אותו! צלוב אותו!“ 21
Men dei ropa imot: «Krossfest honom, krossfest honom!»
פילטוס שאל אותם פעם שלישית:”מדוע? מה הוא עשה? לא מצאתי כל סיבה להוציאו להורג. אלקה אותו בשוט ואשחרר אותו.“ 22
So tala han til deim tridje gongen og sagde: «Kva vondt hev han då gjort, denne mannen? Eg hev’kje funne honom saka i noko som han kann dømast frå livet for. Difor vil eg refsa honom og so gjeva honom fri.»
אבל הם המשיכו לצעוק ולהפציר בו לצלוב את ישוע, וצעקותיהם הכריעו את הנידון. 23
Men dei braut på, og kravde med høge rop at han skulde krossfestast, og ropi deira fekk yvertaket.
פילטוס נכנע לדרישתם ודן את ישוע למוות. 24
Då dømde Pilatus so at det skulde vera som dei kravde.
על־פי בקשתם שחרר את בר־אבא, שהיה אסור באשמת רצח ומרידה, ומסר לידיהם את ישוע כדי שיעשו בו כרצונם. 25
Han løyste den som sat fengsla for upprør og manndråp, den som dei bad um, men gav Jesus yver til deim, so dei kunde gjera med honom som dei vilde.
בהוליכם את ישוע אל מקום הצליבה פגשו בדרך את שמעון הקוריני, שחזר מן השדה, ואילצוהו ללכת אחרי ישוע ולשאת את צלבו. 26
Då dei førde honom burt, tok dei fat på ein mann som kom frå marki; han heitte Simon, og var frå Kyrene; honom lagde dei krossen på, so han skulde bera honom etter Jesus.
בין הקהל הרב שהלך אחרי ישוע היו גם נשים רבות שספדו עליו. 27
Ein stor folkehop fylgde honom; bland deim var det mange kvinnor, som øya og gret for hans skuld.
ישוע פנה אליהן ואמר:”בנות ירושלים, אל תבכינה עלי, כי אם על עצמכן ועל ילדיכן, 28
Jesus snudde seg åt deim og sagde: «Jerusalems døtter, gråt ikkje yver meg! Gråt heller yver dykk sjølve og borni dykkar!
כי תבוא העת שבה נשים שאין להן ילדים תיחשבנה לבנות מזל. 29
For det kjem dagar då dei skal segja: «Sæle dei som aldri bar barn under beltet! Sælt det livet som aldri hev født, og det brjostet som aldri hev fostra!»
בעת ההיא יתחננו בני־האדם לפני ההרים שיפלו עליהם ויכסו אותם, ולפני הגבעות – שתקבורנה אותם. 30
Då kjem dei til å segja til fjelli: «Fall yver oss!» og til haugarne: «Gøym oss!»
שהרי אם זהו גורלו של אדם חף מפשע, מה נורא יהיה גורלם של האשמים באמת!“ 31
For fer dei so med det grøne treet, korleis skal det då ganga med det turre?»
יחד עם ישוע הובלו למוות גם שני פושעים. 32
Tvo andre, tvo illgjerningsmenn, vart og førde av stad saman med honom og skulde lata livet.
בהגיעם אל המקום שנקרא”מקום הגולגולת“– הם צלבו את השלושה: את ישוע במרכז, ואת שני הפושעים לימינו ולשמאלו. 33
Då dei kom til den staden som kallast Skallen, krossfeste dei honom der, og like eins illgjerningsmennerne, den eine på høgre og den andre på vinstre sida.
”אבי, סלח להם, “קרא ישוע,”כי אינם יודעים מה הם עושים!“בינתיים ערכו החיילים הגרלה וחילקו ביניהם את בגדי ישוע. 34
Men Jesus sagde: «Fader, forlat deim, for dei veit ikkje kva dei gjer!» So skifte dei klædi hans millom seg og drog strå um deim.
ההמון עמד והביט במתרחש, ואילו מנהיגי העם לעגו לו וקראו:”הוא’הושיע‘כל־כך הרבה אנשים? אם הוא באמת המשיח בחיר האלוהים, הבה נראה כיצד יושיע את עצמו!“ 35
Folket stod og såg på; og rådsherrarne spotta og sagde: «Han hev hjelpt andre, no kann han hjelpa seg sjølv, dersom han er Guds Messias, den utvalde!»
גם החיילים התלו בו; הם נתנו לו לשתות חומץ 36
Hermennerne gjorde narr av honom; dei gjekk fram og rette honom eddik og sagde:
וקראו:”אם אתה באמת מלך היהודים, הושע את עצמך!“ 37
«Er du kongen yver jødarne, so hjelp deg sjølv!»
מעל ראשו של ישוע תלו שלט:”זהו מלך היהודים“. 38
Og uppyver honom var det ei innskrift: «Dette er kongen yver jødarne.»
אחד הפושעים שהיה תלוי לצידו של ישוע לעג לו ואמר:”אם אתה באמת המשיח, מדוע אינך מציל את עצמך ואותנו לפני שיהיה מאוחר מדי?“ 39
Ein av illgjerningsmennerne som hekk der, hædde honom og sagde: «Er’kje du Messias? - hjelp deg sjølv og oss!»
הפושע השני גער בחברו ואמר:”האם גם במותך אינך ירא את האלוהים? 40
Då tok den andre til ords, og skjemde på honom og sagde: «Ottast ikkje du heller Gud, du som er under same domen?
אנחנו נענשים בעונש שמגיע לנו על מעשינו הרעים, אולם האדם הזה חף מפשע!“ 41
Og det er me med rette; for me fær berre lika for det me hev gjort. Men han hev ikkje gjort noko urett.
הוא פנה אל ישוע ואמר:”ישוע, זכור אותי כשתבוא אל מלכותך.“ 42
Jesus, » sagde han, «kom meg i hug når du kjem i ditt rike!»
”עוד היום אתה תהיה איתי בגן־עדן“, ענה לו ישוע. 43
«Det segjer eg deg for visst, » svara Jesus: «I dag skal du vera med meg i paradis.»
בשעה שתים־עשרה בצהריים כיסה חושך את כל הארץ למשך שלוש שעות. 44
Det var no kring den sette timen; då vart det myrkt yver heile landet, alt til den niande timen,
אור השמש חשך, והפרוכת התלויה לפני קודש הקודשים בבית־המקדש נקרעה לשניים. 45
og soli svartna. Forhenget i templet rivna midt i tvo.
לאחר מכן קרא ישוע בקול גדול:”אבי, אני מפקיד את רוחי בידך.“ונפח את נשמתו. 46
Og Jesus ropa med høg røyst: «Fader, i dine hender gjev eg mi ånd!» Då han hadde sagt det, andast han.
קצין רומאי אחד, אשר ראה את המתרחש, נמלא יראת אלוהים וקרא:”האיש הזה באמת היה צדיק!“ 47
Då hovudsmannen såg det som hende, lova han Gud og sagde: «Den mannen var sanneleg skuldlaus!»
משנוכחו האנשים שבאו לחזות בצליבה כי ישוע מת, הצטערו צער רב והלכו לבתיהם. 48
Og heile folkemengdi som hadde samla seg for å sjå på dette, øya seg og gjekk burt att då dei såg kva som hende.
כל חבריו וידידיו של ישוע, וביניהם הנשים שהלכו אחריו מהגליל, עמדו במרחק מה והביטו במתרחש. 49
Men alle venerne hans, og dei kvinnorne som hadde fylgt honom frå Galilæa, stod langt undan og såg på.
בין ידידיו של ישוע היה גם אדם בשם יוסף מהעיירה היהודית רמתיים. יוסף היה איש טוב וישר והאמין בביאת המשיח. למרות שהיה חבר הסנהדרין לא הסכים עם החלטתם ופעולתם. 50
Det var ein mann som heitte Josef, ein god og rettvis mann; han høyrde til det Høge Rådet,
51
men hadde ikkje vore med på rådi og gjerningarne deira; han åtte heime i Arimatæa, ein by i Jødeland, og var ein av deim som venta på Guds rike -
יוסף הלך אל פילטוס וביקש ממנו את גופתו של ישוע. 52
den mannen gjekk til Pilatus og bad um likamen åt Jesus,
לאחר שהוריד את הגופה מן הצלב עטף אותה יוסף בסדין, וקבר אותה בקבר חדש חצוב בסלע, שטרם נקבר בו איש. 53
tok honom ned, sveipte honom i lin og lagde honom i ei grav som var hoggi i berget, og som det endå ikkje var lagd nokon i.
כל זה התרחש ביום שישי בערב, לפני כניסת השבת. 54
Det var då fyrebuingsdagen, og kviledagen var i kjømdi.
הנשים אשר באו עם ישוע מהגליל הלכו אחרי יוסף וראו היכן שקבר את הגופה. 55
Nokre av dei kvinnorne som hadde vore med han frå Galilæa, fylgde etter; dei skoda gravi og såg korleis likamen hans vart lagd.
לאחר מכן הלכו והכינו מרקחת בשמים, אולם לא שבו מיד אל הקבר, כי בינתיים נכנסה השבת והן לא רצו לחלל אותה. 56
So gjekk dei heim att og laga til angande kryddor og salvar. Kviledagen heldt dei seg i ro etter lovi.

< לוּקָס 23 >