לוּקָס 2
| באותה תקופה ציווה הקיסר הרומאי אוגוסטוס לפקוד את כל תושבי האימפריה הרומית. | 1 |
I dei dagarne let keisar Augustus lysa ut at det skulde takast manntal yver heile verdi.
| זה היה מפקד התושבים הראשון, והוא נערך בזמן שקוריניוס היה שליט סוריה. | 2 |
Dette var fyrste gongen dei tok manntal med Kvirinius var landshovding i Syria.
| לצורך המפקד נדרש כל אדם לשוב אל עיר מולדתו. | 3 |
Då for alle heim, kvar til sin eigen by, og skulde skriva seg i manntalet.
| גם יוסף, תושב נצרת שבגליל, חזר אל עיר מולדתו – הוא הלך אל העיר בית לחם ביהודה, מאחר שהיה נצר למשפחת דוד המלך. | 4 |
Josef og for frå Galilæa, frå den byen som heiter Nasaret, upp til Judæa, til Davidsbyen, den som dei kallar Betlehem - for han høyrde til Davids hus og ætt -
| אל יוסף נלוותה ארוסתו מרים שהייתה בהיריון. | 5 |
og vilde skriva seg der. Maria, festarmøyi hans, var med honom; ho gjekk då med barn,
| בהיותם בבית־לחם מרים החלה בצירי לידה, | 6 |
og med dei var der, bar det so til at tidi hennar kom,
| וילדה את בנה הבכור. היא עטפה את התינוק והשכיבה אותו באבוס, כי לא השיגו מקום לינה באכסניות שהיו מלאות עד אפס מקום לרגל המפקד. | 7 |
og ho åtte den fyrste sonen sin; ho sveipte honom og lagde honom i ei krubba, for det var ikkje rom åt dei i herbyrget.
| בקרבת מקום היו רועי־צאן אשר ישנו בשדה ושמרו על עדרם במשך הלילה. | 8 |
Det var nokre hyrdingar der i bygdi som låg ute og vakta buskapen sin um natti.
| לפתע נגלה אליהם מלאך ה׳, והשדה נמלא זוהר כבוד ה׳. הרועים נבהלו מאוד, | 9 |
Best det var, stod ein engel frå Herren innmed deim, og Herrens herlegdom lyste kringum deim. Då vart dei fælande rædde;
| אולם המלאך הרגיע אותם ואמר:”אל תפחדו! באתי לבשר לכם חדשות משמחות ביותר – לא לכם בלבד, כי אם לכל העם! | 10 |
men engelen sagde til deim: «Ver ikkje rædde! Eg kjem med bod til dykk um ei stor gleda som skal timast alt folket:
| בבית־לחם עיר דוד נולד לכם היום מושיע, הלא הוא המשיח האדון! | 11 |
I dag er det fødd dykk ein frelsar i Davids by; han er Kristus, Herren!
| כהוכחה לאמיתות דברי תמצאו תינוק עטוף שוכב באבוס.“ | 12 |
Og det skal de hava til merke: de skal finna eit lite barn som er sveipt og ligg i ei krubba.»
| לפתע הצטרפו אל המלאך צבאות השמים, והם שרו שיר שבח ותהילה לאלוהים: | 13 |
Og brått var det ein stor her av himmelånder med engelen; dei lova Gud og kvad:
| ”כבוד ותהילה לאלוהים במרומי השמים, ושלום על־פני האדמה לכל אוהביו העושים את רצונו!“ | 14 |
«Æra vere Gud i det høgste, og fred på jordi, og hugnad med menneskje!»
| כאשר נעלמו המלאכים מעיני הרועים וחזרו לשמים, אמרו הרועים איש אל רעהו:”הבא נמהר לבית־לחם כדי לראות את מה שגילה לנו אלוהים.“ | 15 |
Då englarne hadde fare burt att og upp til himmelen, sagde hyrdingarne seg imillom: «Lat oss no ganga radt til Betlehem og sjå dette som hev hendt, og som Herren hev vitra oss um!»
| הם מיהרו העירה ומצאו את מרים, את יוסף ואת התינוק שוכב באבוס. | 16 |
So skunda dei seg dit, og fann Maria og Josef, og det vesle barnet som låg i krubba.
| מיד סיפרו הרועים לכולם את אשר קרה להם בשדה, ואת דברי המלאך על אודות הילד הזה. | 17 |
Og då dei hadde set det, fortalde dei alt som hadde vorte sagt deim um dette barnet.
| כל השומעים תמהו מאוד על דברי הרועים, | 18 |
Alle som høyrde på hyrdingarne, undra seg yver det dei fortalde;
| ובכל זאת מרים שמרה את הדברים בלבה והרהרה בהם לעתים קרובות. | 19 |
men Maria gøymde alle desse ordi i hjarta, og gruna på deim.
| לאחר מכן חזרו הרועים אל השדה, כשהם מהללים ומשבחים את אלוהים על ביקור המלאך ועל שמצאו את התינוק כדבריו. | 20 |
Og hyrdingarne for heim att, og lova og prisa Gud for alt det dei hadde høyrt og set, og som høvde so vel med det som var sagt deim.
| כעבור שמונה ימים, בטקס ברית־המילה, ניתן לתינוק השם”ישוע“– השם שנתן לו המלאך עוד לפני הריונה של מרים. | 21 |
Då åtte dagar var lidne, og han skulde umskjerast, kalla dei honom Jesus; det var det namnet engelen hadde nemnt, fyrr han var komen i morsliv.
| בתום ימי הטהרה של מרים הביאו היא ובעלה את הילד לירושלים, להעמידו לפני ה׳, | 22 |
So snart reinsingstidi som er fyreskrivi i Moselovi, var til endes for deim, tok dei honom med seg upp til Jerusalem; dei vilde te honom fram for Herren
| כי כתוב בתורה שצריך להקדיש לה׳ את הבן הבכור של כל אם, | 23 |
- soleis som det stend skrive i Herrens lov: «Alt mannkyn som kjem fyrst frå morsliv, skal kallast heilagt åt Herren» -
| ולהקריב קרבן כדרישת התורה: שני תורים או שתי יונים צעירות. | 24 |
og vilde bera fram offer, etter det som er sagt i Herrens lov: «eit par turtelduvor eller tvo duveungar.»
| בירושלים גר אדם בשם שמעון אשר היה צדיק וחסיד, מלא ברוח הקודש וחי בציפייה מתמדת לגאולת ישראל. | 25 |
I Jerusalem var det då ein mann som heitte Simeon, ein rettferdig og gudleg mann, som venta på Israels trøyst; den Heilage Ande var yver honom,
| רוח הקודש גילה לשמעון הצדיק שלא ימות לפני שיראה במו עיניו את משיח ה׳. | 26 |
og hadde vitra honom um at han ikkje skulde fara or verdi, fyrr han hadde set Herrens Messias.
| באותו יום הדריך רוח הקודש את שמעון אל בית־המקדש, וכאשר הביאו מרים ויוסף את הילד לפני אלוהים, כמצוות התורה, | 27 |
No kom han til templet - det var Anden som dreiv honom - og då foreldri kom berande inn med Jesus-barnet, og vilde fara med det som visi var etter lovi,
| הרים שמעון את הילד בזרועותיו, אימץ אותו אל לבו, ברך את אלוהים ואמר: | 28 |
tok han det og på armarne, og lova Gud og sagde:
| ”אלוהי, עתה אני יכול למות במנוחה, כי קיימת את אשר הבטחת לי; | 29 |
«Herre, no gjev du din tenar heimlov, som ordet ditt lydde, og let han fara i fred!
| במו עיני ראיתי את המשיח שנתת לעולם! | 30 |
For no fekk auga mitt skoda di frelsa,
| 31 |
som du hev skipa til for åsyni åt alle folk,
| הוא האור אשר יאיר את עיני העמים ויהיה תפארת עמך ישראל!“ | 32 |
eit ljos som for heidningarn’ lyser, ein herlegdom og ei æra for Israel, folket ditt eige.»
| יוסף ומרים תמהו על הנאמר אודות בנם. | 33 |
Far hans og mor hans undra seg yver det som vart sagt um honom.
| שמעון ברך אותם ואחר כך אמר למרים:”מרים, לבך יידקר בחרב הייסורים, כי ילדך זה נועד להכשיל רבים בישראל ולהושיע רבים. הוא יהיה נושא למריבה וחילוקי־דעות, כי יחשוף את מחשבותיהם האפלות של אנשים רבים.“ | 34 |
Og Simeon velsigna deim og sagde til Maria, mor hans: «Dette barnet er sett til fall og uppreising for mange i Israel og til eit motsegjingsteikn;
| 35 |
men deg og skal sverdet stinga gjenom hjarta; då kjem det upp kva tankar mange gøymde i hugen.»
| בבית־המקדש הייתה גם נביאה זקנה בשם חנה בת־פנואל, משבט אשר. היא הייתה אלמנה כבת 84 שנים, אך נישואיה לבעלה נמשכו שבע שנים בלבד. חנה לא עזבה את המקדש לרגע; היא אהבה את אלוהים ושרתה אותו יומם ולילה בצום, בתפילה ובתחנונים. | 36 |
Det var og ei profetkvinna der, Anna Fanuelsdotter av Assers-ætti. Ho var langt ut i åri; etter ho vart gift, hadde ho butt i hop med mannen sin i sju år,
| 37 |
og sidan sete enkja i heile fire og åtteti år. Ho kom aldri frå templet, og tente Gud i bøn og fasta natt og dag.
| חנה שמעה את ברכתו של שמעון, והחלה לברך את שם אלוהים ולספר לאנשי ירושלים, שציפו לגאולת המשיח, כי סוף־סוף בא המשיח! | 38 |
I denne stundi gjekk ho fram og takka og prisa Gud, og tala um barnet til alle som venta på frelsa for Jerusalem.
| לאחר שקיימו הוריו של ישוע את כל מצוות התורה הנוגעות לרך הנולד, חזרו לביתם – אל נצרת עירם אשר בגליל. | 39 |
Då dei hadde gjort alt som er fyreskrive i Herrens lov, for dei attende til heimstaden sin, Nasaret i Galilæa.
| הילד גדל התחזק, מלא חכמה, וחסד אלוהים היה עליו. | 40 |
Og barnet voks, og vart sterkt og fullt av visdom, og Guds nåde var yver honom.
| כשמלאו לישוע שתים־עשרה שנים עלו הוריו לירושלים – כמנהגם מדי שנה – כדי לחוג את חג הפסח. | 41 |
År um anna for foreldri hans til Jerusalem i påskehelgi.
| 42 |
Då han var tolv år, drog dei og dit upp, som skikk og bruk var på høgtidi;
| בתום החג החלו הוריו במסע חזרה הביתה, ואילו ישוע נשאר בירושלים ללא ידיעתם. | 43 |
men då dei hadde vore der høgtidsdagarne til endes, og skulde taka på heimvegen, vart Jesus-barnet att i Jerusalem, og foreldri hans gådde det ikkje.
| הוריו לא דאגו לו ביום הראשון למסע, כי הניחו שהיה בחברת ידידים שבין אנשי השיירה. אולם בראותם שלא הופיע עד הערב, החלו לחפשו בין החברים והמכרים, | 44 |
Dei tenkte han var med i ferdafylgjet, og for ei dagsleid fram, og leita etter honom millom skyldfolk og kjenningar.
| ומשלא מצאו אותו, חזרו לירושלים בתקווה למצאו שם. | 45 |
Som dei no ikkje fann honom, for dei attende til Jerusalem, og leita etter honom der;
| לאחר שלושה ימי חיפושים הם מצאו את ישוע בבית־המקדש. הוא ישב בין הרבנים, הקשיב לדבריהם ושאל אותם שאלות נבונות. | 46 |
og då tri dagar var lidne, fann dei honom i templet; der sat han midt ibland lærarane og lydde på deim og spurde deim,
| כל שומעיו התפעלו בפקחותו, מהבנתו ומתשובותיו. | 47 |
og alle som høyrde på honom, var reint upp i under kor vitug han var, og for svar han gav.
| הוריו הופתעו למצוא אותו שם, ואמו אמרה לו:”בני, מדוע עוללת לנו זאת? אביך ואני דאגנו לך כל כך וחיפשנו אותך בכל מקום.“ | 48 |
Då dei fekk sjå honom, vart dei mest frå seg av undring, og mor hans sagde: «Kvi for du soleis åt mot oss, barn? Far din og eg hev leita so sårt etter deg!»
| ”מדוע חיפשתם אותי?“שאל ישוע בתמיהה.”האם לא ידעתם שאהיה עסוק בענייני אבי?“ | 49 |
«Kvifor leita de etter meg?» svara han; «visste de ikkje at eg lyt vera i huset åt far min?»
| אולם הם לא הבינו למה התכוון. | 50 |
Men dei skyna ikkje kva han meinte med det ordet.
| ישוע חזר עם הוריו לנצרת והיה נכנע למרותם. אמו שמרה בלבה את כל מה שהתרחש. | 51 |
So fylgde han deim heim til Nasaret, og var lydug mot deim. Men mor hans gøymde alt dette i hjarta sitt.
| ישוע הלך וגדל בקומה ובחוכמה, והיה אהוב על אלוהים ובני אדם. | 52 |
Og Jesus gjekk fram i visdom og vokster og velvilje hjå Gud og menneskje.
