לוּקָס 17

1 ”אין ספק שתיתקלו בפיתויים לחטוא ותועמדו בניסיון, “אמר ישוע לתלמידיו,”אבל אוי לאדם שדרכו אלה יבואו!

Men han sagde til sine Disciple: „Det er umuligt, at Forargelser ikke skulde komme; men ve den, ved hvem de komme!

2 לאדם כזה מוטב יהיה אם יקשרו אבן כבדה לצווארו ויטביעו אותו בים, מאשר שישא בעונש החמור המצפה למכשילים את המאמינים הצעירים.

Det er bedre for ham, om en Møllesten er lagt om hans Hals, og han er kastet i Havet, end at han skulde forarge een af disse smaa.

3 היזהרו לכם.”אם חטא לך אחיך – הוכח אותו, ואם הוא מצטער ומבקש את סליחתך – סלח לו.

Vogter paa eder selv! Dersom din Broder synder, da irettesæt ham; og dersom han angrer, da tilgiv ham!

4 גם אם הוא חטא לך שבע פעמים ביום אחד, אבל ביקש את סליחתך בכל פעם, עליך לסלוח לו.“

Og dersom han syv Gange om Dagen synder imod dig og syv Gange vender tilbage til dig og siger: Jeg angrer det, da skal du tilgive ham.”

5 ביקשו השליחים מהאדון:”הגדל את אמונתנו!“

Og Apostlene sagde til Herren: „Giv os mere Tro!”

6 ”אפילו הייתה אמונתכם כגרגר צמח החרדל, “השיב ישוע,”הייתם אומרים לעץ הגדול הזה להיעקר ממקומו ולהתגלגל לים, והיה נשמע לכם!

Men Herren sagde: „Dersom I havde Tro som et Sennepskorn, da kunde I sige til dette Morbærfigentræ: Ryk dig op med Rode, og plant dig i Havet, og det skulde adlyde eder.

7 ”נניח שיש לך עבד החורש בשדה או רועה את הצאן. בשובו הביתה מן השדה האם תאמר לו:’שב, נח ואכול את ארוחת־הערב שלך?‘

Men hvem af eder, som har en Tjener, der pløjer eller vogter, siger til ham, naar han kommer hjem fra Marken: Gaa straks hen og sæt dig til Bords?

8 ודאי שלא. הרי תאמר לו:’הכן לי את ארוחתי, אחר כך חגור סינר והיה מוכן להגיש לי את מה שאבקש. לאחר שאגמור לאכול תוכל ללכת לאכול את ארוחתך‘.

Vil han ikke tværtimod sige til ham: Tilbered, hvad jeg skal have til Nadvere, og bind op om dig, og vart mig op, medens jeg spiser og drikker; og derefter maa du spise og drikke?

9 העבד אינו מצפה לתודה, מפני שעשה את המוטל עליו.

Mon han takker Tjeneren, fordi han gjorde det, som var befalet? Jeg mener det ikke.

10 ”כך התנהגו גם אתם – אל תצפו לשבחים כשאתם מקיימים את מצוותי, כי אתם רק ממלאים את חובתכם.“

Saaledes skulle ogsaa I, naar I have gjort alle de Ting, som ere eder befalede, sige: Vi ere unyttige Tjenere; kun hvad vi vare skyldige at gøre, have vi gjort.”

11 בדרכו לירושלים יצא ישוע מגבול הגליל ונכנס אל אזור השומרון.

Og det skete, medens han var paa Vej til Jerusalem, at han drog midt imellem Samaria og Galilæa.

12 בבואו אל אחד הכפרים ראה עשרה מצורעים עומדים במרחק מה

Og da han gik ind i en Landsby, mødte der ham ti spedalske Mænd, som stode langt borte,

13 וקוראים בתחינה:”ישוע רבנו, רחם עלינו!“

og de opløftede Røsten og sagde: „Jesus, Mester, forbarm dig over os!”

14 ישוע הביט בהם ואמר:”לכו אל הכהן והראו לו שנרפאתם!“בהיותם בדרך הם נרפאו.

Og da han saa dem, sagde han til dem: „Gaar hen og fremstiller eder for Præsterne!” Og det skete, medens de gik bort, bleve de rensede.

15 אחד הנרפאים חזר אל ישוע וקרא בשמחה ובצהלה:”הללויה, אני בריא!“

Men en af dem vendte tilbage, da han saa, at han var helbredet, og priste Gud med høj Røst.

16 האיש, שהיה שומרוני, נפל על פניו לרגלי ישוע והודה לו מעומק לבו על שריפא אותו.

Og han faldt paa sit Ansigt for hans Fødder og takkede ham; og denne var en Samaritan.

17 ”האם לא ריפאתי עשרה אנשים?“שאל ישוע.”היכן תשעת האחרים?

Men Jesus svarede og sagde: „Bleve ikke de ti rensede? hvor ere de ni?

18 האם רק השומרוני הזה חזר כדי להודות לאלוהים?“

Fandtes der ingen, som vendte tilbage for at give Gud Ære, uden denne fremmede?”

19 ”קום ולך, אמונתך ריפאה אותך“, אמר ישוע לאיש.

Og han sagde til ham: „Staa op, gaa bort; din Tro har frelst dig!”

20 יום אחד שאלו הפרושים את ישוע:”מתי תבוא מלכות האלוהים?“”מלכות האלוהים לא תבוא בצורה גלויה“, השיב ישוע.

Men da han blev spurgt af Farisæerne om, naar Guds Rige kommer, svarede han dem og sagde: „Guds Rige kommer ikke saaledes, at man kan vise derpaa.

21 ”לא תוכלו לומר:’מלכות האלוהים כאן‘, או’מלכות האלוהים שם‘. כי מלכות האלוהים היא בקרבכם.“

Ikke heller vil man sige: Se her, eller: Se der er det; thi se, Guds Rige er inden i eder.”

22 ישוע פנה אל תלמידיו ואמר:”יבוא הזמן שתשתוקקו כל־כך שאחזור אליכם, ולו גם ליום אחד בלבד, אך משאלתכם לא תתמלא.

Men han sagde til Disciplene: „Der skal komme Dage, da I skulle attraa at se en af Menneskesønnens Dage, og I skulle ikke se den.

23 ”אם מישהו יאמר לכם:’ראיתי את המשיח במקום פלוני!‘אל תאמינו לו ואל תלכו לחפש אותי.

Og siger man til eder: Se der, eller: Se her er han, saa gaar ikke derhen, og løber ikke derefter!

24 כי כשיבוא בן־האדם באמת, תדעו זאת ללא כל ספק; בואו ייראה לעין כברק המאיר את השמים מקצה לקצה.

Thi ligesom Lynet, naar det lyner fra den ene Side af Himmelen, skinner til den anden Side af Himmelen, saaledes skal Menneskesønnen være paa sin Dag.

25 אבל לפני כן עליו לסבול הרבה ולהידחות על־ידי הדור הזה.

Men først bør han lide meget og forkastes af denne Slægt.

26 ”בימי בן־האדם יתנהלו החיים כבימי נוח.

Og som det skete i Noas Dage, saaledes skal det ogsaa være i Menneskesønnens Dage:

27 בני־האדם אכלו, שתו והתחתנו – הכול התנהל כרגיל עד היום שבו נכנס נוח לתיבה, ואז בא המבול והשמיד את כולם.

De spiste, drak, toge til Ægte, bleve bortgiftede indtil den Dag, da Noa gik ind i Arken, og Syndfloden kom og ødelagde alle.

28 ”גם בימיו של לוט היה המצב דומה: האנשים אכלו, שתו, קנו, מכרו, נטעו ובנו.

Ligeledes, som det skete i Loths Dage: De spiste, drak, købte, solgte, plantede, byggede;

29 אולם ביום שעזב לוט את סדום המטיר אלוהים אש וגפרית על העיר, והשמיד את כולם.

men paa den Dag, da Loth gik ud af Sodoma, regnede Ild og Svovl ned fra Himmelen og ødelagde dem alle:

30 כך יהיה המצב ביום שובי.

paa samme Maade skal det være paa den Dag, da Menneskesønnen aabenbares.

31 ”אם תהיה מחוץ לבית ביום ההוא – אל תחזור לארוז את חפציך; אם תהיה בשדה – אל תחזור העירה.

Paa den Dag skal den, som er paa Taget og har sine Ejendele i Huset, ikke stige ned for at hente dem; og ligesaa skal den, som er paa Marken, ikke vende tilbage igen!

32 זכרו מה קרה לאשת לוט!

Kommer Loths Hustru i Hu!

33 מי שמנסה להציל את חייו יאבד אותם; מי שיוותר על חייו יציל אותם.

Den, som søger at bjærge sit Liv, skal miste det; og den, som mister det, skal beholde Livet.

34 בלילה ההוא שני אנשים יישנו באותו חדר: האחד יילקח והשני יישאר.

Jeg siger eder: I den Nat skulle to Mænd være paa eet Leje; den ene skal tages med, og den anden skal lades tilbage.

35 שתי נשים יטחנו יחד: האחת תילקח וחברתה תישאר.

To Kvinder skulle male paa samme Kværn; den ene skal tages med, og den anden skal lades tilbage.

36 שני גברים יעבדו בשדה: האחד יילקח וחברו יישאר.“

[To Mænd skulle være paa Marken; den ene skal tages med, og den anden skal lades tilbage.”]

37 ”אדון, לאן הם יילקחו?“שאלו התלמידים.”במקום שבו נמצא הפגר, שם יתאספו הנשרים“, השיב ישוע.

Og de svare og sige til ham: „Hvor, Herre?” Men han sagde til dem: „Hvor Aadselet er, der ville ogsaa Ørnene samle sig.”