לוּקָס 14

1 מנהיג פרושי אחד הזמין את ישוע לסעוד בביתו בשבת. האורחים האחרים שהיו בבית הפרוש הביטו בישוע בתשומת לב מרובה, כי רצו לראות אם ירפא איש חולה שהיה איתם. לאיש הייתה מחלה שמנפחת את הגוף בגלל עודף נוזלים.

And it came to pass, as he went into the house of one of the chief Pharisees to eat bread on the sabbath, that they watched him.

2

And, behold, there was a certain man before him who had the dropsy.

3 ישוע פנה אל הפרושים ואל חכמי־התורה ושאל:”האם מותר לרפא חולה בשבת או אסור?“

And Jesus answering spoke to the lawyers and Pharisees, saying, Is it lawful to heal on the sabbath?

4 משלא ענו לשאלתו אחז ישוע ביד החולה, ריפא אותו ושלח אותו לדרכו.

And they held their peace. And he took him, and healed him, and let him go;

5 לאחר מכן פנה ישוע אל הנוכחים ואמר:”מי מכם אינו עובד בשבת? אם החמור או השור שלכם ייפול בשבת לתוך באר, לא תמהרו לחלץ אותו?“

And answered them, saying, Which of you shall have a donkey or an ox fallen into a pit, and will not immediately pull him out on the sabbath day?

6 גם הפעם לא השיבו לו.

And they could not answer him again to these things.

7 ישוע שם לב לכך שכל אחד מהאורחים בבית הפרוש השתדל לתפוס מקום ישיבה מכובד, ולכן אמר להם:

And he put forth a parable to those who were invited, when he marked how they chose out the best places; saying to them,

8 ”אם הוזמנת לחתונה, אל תשב בראש השולחן, שמא יבוא אורח חשוב ממך,

When thou art invited by any man to a wedding, sit not down in the best place; lest a more honourable man than thou be invited by him;

9 ואז יבוא המארח ויבקש ממך לפנות את מקומך לאורח הנכבד. בבושת פנים תאלץ לקום ולשבת בפינה, היכן שנותר כיסא פנוי.

And he that invited thee and him shall come and say to thee, Give this man place; and thou begin with shame to take the lowest place.

10 ”נהג כך: בבואך לחתונה שב בפינה. כשיראה אותך המארח הוא יבוא ויאמר:’ידידי היקר, מדוע אתה יושב בפינה? עליך לשבת במקום נכבד יותר!‘וכך תכובד לעיני כל האורחים.

But when thou art invited, go and sit down in the lowest place; that when he that invited thee cometh, he may say to thee, Friend, go up higher: then shalt thou have honour in the presence of them that sit eating with thee.

11 כי מי שמכבד את עצמו יושפל ומי שמשפיל את עצמו יכובד.“

For whoever exalteth himself shall be abased; and he that humbleth himself shall be exalted.

12 לאחר מכן פנה ישוע אל מארחו ואמר:”כשאתה עורך סעודה אל תזמין את חבריך, אחיך, קרוביך או שכניך העשירים, כי יש להניח שהם יזמינו אותך לסעוד בביתם, וכך תקבל את גמולך המלא.

Then said he also to him that invited him, When thou givest a dinner or a supper, call not thy friends, nor thy brethren, neither thy kinsmen, nor thy rich neighbours; lest they also bid thee again, and a recompence be made thee.

13 הזמן במקומם את העניים, הצולעים, בעלי המום והעיוורים.

But when thou givest a feast, call the poor, the maimed, the lame, the blind:

14 אמנם אין באפשרותם להשיב לך כגמולך, אך בתחיית המתים אלוהים עצמו ישלם ויגמול לך ולכל עושה טוב.“

And thou shalt be blessed; for they cannot recompense thee: for thou shalt be recompensed at the resurrection of the just.

15 אחד מהמסובים, שהקשיב בתשומת לב לדברי ישוע, קרא:”זכות גדולה היא להשתתף בסעודת מלכות האלוהים!“

And when one of them that sat eating with him heard these things, he said to him, Blessed is he that shall eat bread in the kingdom of God.

16 ישוע ענה לו במשל:”איש אחד ערך סעודה גדולה והזמין אורחים רבים.

Then said he to him, A certain man gave a great supper, and invited many:

17 כאשר הושלמו ההכנות שלח את עבדו להודיע למוזמנים שהסעודה מוכנה.

And sent his servant at supper time to say to them that were invited, Come; for all things are now ready.

18 אך כל אחד מהמוזמנים מצא תירוץ וסיבה שלא לבוא. האחד אמר:’אני באמת מצטער שאיני יכול לבוא, זה עתה קניתי חלקת אדמה ואני מוכרח ללכת לבדוק אותה‘.

And they all with one consent began to make excuse. The first said to him, I have bought a piece of ground, and I must needs go and see it: I pray thee have me excused.

19 השני אמר:’הבוקר קניתי חמישה צמדי שוורים, ואני מוכרח ללכת לראות איך הם עובדים, קבל בבקשה את התנצלותי‘.

And another said, I have bought five yoke of oxen, and I go to try them out: I pray thee have me excused.

20 השלישי בדיוק נשא אישה, ולכן לא השתתף בסעודה.

And another said, I have married a wife, and therefore I cannot come.

21 ”העבד חזר אל אדוניו ומסר לו את דברי המוזמנים השונים. אדוניו התרגז מאוד וביקש מהעבד למהר אל הרחובות ואל הסמטאות ולהזמין את העניים, בעלי המום, העיוורים והפיסחים.

So that servant came, and showed his lord these things. Then the master of the house being angry said to his servant, Go out quickly into the streets and lanes of the city, and bring in here the poor, and the maimed, and the lame, and the blind.

22 העבד מילא את רצון אדוניו, אך עדיין היה מקום לאורחים נוספים.

And the servant said, Lord, it is done as thou hast commanded, and yet there is room.

23 ”’לך אל הסמטאות, אל השבילים ואל מקומות־מחבוא‘, אמר בעל הבית לעבדו,’והפצר בקבצנים ובנוודים לבוא לסעודה, כדי שהבית יתמלא עד אפס מקום.

And the lord said to the servant, Go out into the highways and hedges, and compel them to come in, that my house may be filled.

24 איש מהמוזמנים הראשונים לא יטעם מהסעודה שלי!‘“

For I say to you, That none of those men who were invited shall taste my supper.

25 כשהלך אחריו קהל גדול, פנה ישוע לאחור ודיבר אל האנשים:

And there went great multitudes with him: and he turned, and said to them,

26 ”מי שרוצה ללכת בעקבותיי עליו לאהוב אותי יותר מאשר את אביו, אמו, אשתו, ילדיו, אחיו ואחיותיו – אפילו יותר מחייו – אחרת לא יוכל להיות תלמיד שלי.

If any man cometh to me, and hateth not his father, and mother, and wife, and children, and brethren, and sisters, yea, and his own life also, he cannot be my disciple.

27 מי שאינו נושא את צלבו ואינו בא אחרי איננו יכול להיות תלמידי.

And whoever doth not bear his cross, and come after me, cannot be my disciple.

28 עליכם לחשוב ולשקול היטב לפני שאתם מחליטים ללכת אחרי. אם ברצונך לבנות בית, האם לא תשב תחילה ותחשב את המחיר, כדי לראות אם יש באפשרותך להשלים את הבנייה?

For which of you, intending to build a tower, sitteth not down first, and counteth the cost, whether he hath sufficient to finish it?

29 אם לא תחשב את המחיר תיווכח, לאחר שתניח את היסודות, שאין לך מספיק כסף ולא תוכל להשלים את הבניין. כל מי שיראה את המבנה הלא־גמור ילעג לך ויאמר:

Lest perhaps, after he hath laid the foundation, and is not able to finish it, all that behold it begin to mock him,

30 ’האיש הזה התחיל לבנות בית, אבל הפסיק באמצע משום שלא היה מספיק כסף!‘

Saying, This man began to build, and was not able to finish.

31 ”או איזה מלך יאיים במלחמה נגד מלך אחר, לפני שיישב תחילה וישקול בכובד ראש אם צבאו המונה 10,000 חיילים, מסוגל להביס את 20,000 חיילי האויב?

Or what king, going to make war against another king, sitteth not down first, and consulteth whether he is able with ten thousand to meet him that cometh against him with twenty thousand?

32 אם יגיע למסקנה שאין לו סיכוי לנצח הוא ישלח אל יריבו שליחים, לפני שיהיה מאוחר מדי, ויבקש לערוך משא ומתן לשלום.

Or else, while the other is yet a great way off, he sendeth a delegation, and desireth conditions of peace.

33 גם אתם צריכים לחשוב ולשקול היטב לפני שאתם מחליטים ללכת אחרי. מי שאינו מוכן לוותר על כל רכושו למעני לא יוכל להיות תלמידי.

So likewise, whoever he is of you that forsaketh not all that he hath, he cannot be my disciple.

34 ”מלח הוא דבר מועיל, אבל אם הוא מאבד את מליחותו, כיצד ניתן להשיב לו את טעמו?

Salt is good: but if the salt hath lost its savour, how shall it be seasoned?

35 מלח חסר־טעם אינו מביא כל תועלת – אי־אפשר להשתמש בו אפילו כדשן. מי שמסוגל לשמוע שיקשיב.“

It is neither fit for the land, nor yet for the dunghill; but men cast it out. He that hath ears to hear, let him hear.