לוּקָס 14

1 מנהיג פרושי אחד הזמין את ישוע לסעוד בביתו בשבת. האורחים האחרים שהיו בבית הפרוש הביטו בישוע בתשומת לב מרובה, כי רצו לראות אם ירפא איש חולה שהיה איתם. לאיש הייתה מחלה שמנפחת את הגוף בגלל עודף נוזלים.

And it came to pass, as he went into the house of one of the rulers, [who was] of the Pharisees, to eat bread on [the] sabbath, that they were watching him.

2

And behold, there was a certain dropsical [man] before him.

3 ישוע פנה אל הפרושים ואל חכמי־התורה ושאל:”האם מותר לרפא חולה בשבת או אסור?“

And Jesus answering spoke unto the doctors of the law and Pharisees, saying, Is it lawful to heal on the sabbath?

4 משלא ענו לשאלתו אחז ישוע ביד החולה, ריפא אותו ושלח אותו לדרכו.

But they were silent. And taking him he healed him and let him go.

5 לאחר מכן פנה ישוע אל הנוכחים ואמר:”מי מכם אינו עובד בשבת? אם החמור או השור שלכם ייפול בשבת לתוך באר, לא תמהרו לחלץ אותו?“

And answering he said to them, Of which of you shall an ass or ox fall into a well, that he does not straightway pull him up on the sabbath day?

6 גם הפעם לא השיבו לו.

And they were not able to answer him to these things.

7 ישוע שם לב לכך שכל אחד מהאורחים בבית הפרוש השתדל לתפוס מקום ישיבה מכובד, ולכן אמר להם:

And he spoke a parable to those that were invited, remarking how they chose out the first places, saying to them,

8 ”אם הוזמנת לחתונה, אל תשב בראש השולחן, שמא יבוא אורח חשוב ממך,

When thou art invited by any one to a wedding, do not lay thyself down in the first place at table, lest perhaps a more honourable than thou be invited by him,

9 ואז יבוא המארח ויבקש ממך לפנות את מקומך לאורח הנכבד. בבושת פנים תאלץ לקום ולשבת בפינה, היכן שנותר כיסא פנוי.

and he who invited thee and him come and say to thee, Give place to this [man], and then thou begin with shame to take the last place.

10 ”נהג כך: בבואך לחתונה שב בפינה. כשיראה אותך המארח הוא יבוא ויאמר:’ידידי היקר, מדוע אתה יושב בפינה? עליך לשבת במקום נכבד יותר!‘וכך תכובד לעיני כל האורחים.

But when thou hast been invited, go and put thyself down in the last place, that when he who has invited thee comes, he may say to thee, Friend, go up higher: then shalt thou have honour before all that are lying at table with thee;

11 כי מי שמכבד את עצמו יושפל ומי שמשפיל את עצמו יכובד.“

for every one that exalts himself shall be abased, and he that abases himself shall be exalted.

12 לאחר מכן פנה ישוע אל מארחו ואמר:”כשאתה עורך סעודה אל תזמין את חבריך, אחיך, קרוביך או שכניך העשירים, כי יש להניח שהם יזמינו אותך לסעוד בביתם, וכך תקבל את גמולך המלא.

And he said also to him that had invited him, When thou makest a dinner or a supper, call not thy friends, nor thy brethren, nor thy kinsfolk, nor rich neighbours, lest it may be they also should invite thee in return, and a recompense be made thee.

13 הזמן במקומם את העניים, הצולעים, בעלי המום והעיוורים.

But when thou makest a feast, call poor, crippled, lame, blind:

14 אמנם אין באפשרותם להשיב לך כגמולך, אך בתחיית המתים אלוהים עצמו ישלם ויגמול לך ולכל עושה טוב.“

and thou shalt be blessed; for they have not [the means] to recompense thee; for it shall be recompensed thee in the resurrection of the just.

15 אחד מהמסובים, שהקשיב בתשומת לב לדברי ישוע, קרא:”זכות גדולה היא להשתתף בסעודת מלכות האלוהים!“

And one of those that were lying at table with [them], hearing these things, said to him, Blessed [is] he who shall eat bread in the kingdom of God.

16 ישוע ענה לו במשל:”איש אחד ערך סעודה גדולה והזמין אורחים רבים.

And he said to him, A certain man made a great supper and invited many.

17 כאשר הושלמו ההכנות שלח את עבדו להודיע למוזמנים שהסעודה מוכנה.

And he sent his bondman at the hour of supper to say to those who were invited, Come, for already all things are ready.

18 אך כל אחד מהמוזמנים מצא תירוץ וסיבה שלא לבוא. האחד אמר:’אני באמת מצטער שאיני יכול לבוא, זה עתה קניתי חלקת אדמה ואני מוכרח ללכת לבדוק אותה‘.

And all began, without exception, to excuse themselves. The first said to him, I have bought land, and I must go out and see it; I pray thee hold me for excused.

19 השני אמר:’הבוקר קניתי חמישה צמדי שוורים, ואני מוכרח ללכת לראות איך הם עובדים, קבל בבקשה את התנצלותי‘.

And another said, I have bought five yoke of oxen, and I go to prove them; I pray thee hold me for excused.

20 השלישי בדיוק נשא אישה, ולכן לא השתתף בסעודה.

And another said, I have married a wife, and on this account I cannot come.

21 ”העבד חזר אל אדוניו ומסר לו את דברי המוזמנים השונים. אדוניו התרגז מאוד וביקש מהעבד למהר אל הרחובות ואל הסמטאות ולהזמין את העניים, בעלי המום, העיוורים והפיסחים.

And the bondman came up and brought back word of these things to his lord. Then the master of the house, in anger, said to his bondman, Go out quickly into the streets and lanes of the city, and bring here the poor and crippled and lame and blind.

22 העבד מילא את רצון אדוניו, אך עדיין היה מקום לאורחים נוספים.

And the bondman said, Sir, it is done as thou hast commanded, and there is still room.

23 ”’לך אל הסמטאות, אל השבילים ואל מקומות־מחבוא‘, אמר בעל הבית לעבדו,’והפצר בקבצנים ובנוודים לבוא לסעודה, כדי שהבית יתמלא עד אפס מקום.

And the lord said to the bondman, Go out into the ways and fences and compel to come in, that my house may be filled;

24 איש מהמוזמנים הראשונים לא יטעם מהסעודה שלי!‘“

for I say to you, that not one of those men who were invited shall taste of my supper.

25 כשהלך אחריו קהל גדול, פנה ישוע לאחור ודיבר אל האנשים:

And great crowds went with him; and, turning round, he said to them,

26 ”מי שרוצה ללכת בעקבותיי עליו לאהוב אותי יותר מאשר את אביו, אמו, אשתו, ילדיו, אחיו ואחיותיו – אפילו יותר מחייו – אחרת לא יוכל להיות תלמיד שלי.

If any man come to me, and shall not hate his own father and mother, and wife, and children, and brothers, and sisters, yea, and his own life too, he cannot be my disciple;

27 מי שאינו נושא את צלבו ואינו בא אחרי איננו יכול להיות תלמידי.

and whoever does not carry his cross and come after me cannot be my disciple.

28 עליכם לחשוב ולשקול היטב לפני שאתם מחליטים ללכת אחרי. אם ברצונך לבנות בית, האם לא תשב תחילה ותחשב את המחיר, כדי לראות אם יש באפשרותך להשלים את הבנייה?

For which of you, desirous of building a tower, does not first sit down and count the cost, if he have what [is needed] to complete it;

29 אם לא תחשב את המחיר תיווכח, לאחר שתניח את היסודות, שאין לך מספיק כסף ולא תוכל להשלים את הבניין. כל מי שיראה את המבנה הלא־גמור ילעג לך ויאמר:

in order that, having laid the foundation of it, and not being able to finish it, all who see it do not begin to mock at him,

30 ’האיש הזה התחיל לבנות בית, אבל הפסיק באמצע משום שלא היה מספיק כסף!‘

saying, This man began to build and was not able to finish?

31 ”או איזה מלך יאיים במלחמה נגד מלך אחר, לפני שיישב תחילה וישקול בכובד ראש אם צבאו המונה 10,000 חיילים, מסוגל להביס את 20,000 חיילי האויב?

Or what king, going on his way to engage in war with another king, does not, sitting down first, take counsel whether he is able with ten thousand to meet him coming against him with twenty thousand?

32 אם יגיע למסקנה שאין לו סיכוי לנצח הוא ישלח אל יריבו שליחים, לפני שיהיה מאוחר מדי, ויבקש לערוך משא ומתן לשלום.

and if not, while he is yet far off, having sent an embassy, he asks for terms of peace.

33 גם אתם צריכים לחשוב ולשקול היטב לפני שאתם מחליטים ללכת אחרי. מי שאינו מוכן לוותר על כל רכושו למעני לא יוכל להיות תלמידי.

Thus then every one of you who forsakes not all that is his own cannot be my disciple.

34 ”מלח הוא דבר מועיל, אבל אם הוא מאבד את מליחותו, כיצד ניתן להשיב לו את טעמו?

Salt [then] [is] good, but if the salt also has become savourless, wherewith shall it be seasoned?

35 מלח חסר־טעם אינו מביא כל תועלת – אי־אפשר להשתמש בו אפילו כדשן. מי שמסוגל לשמוע שיקשיב.“

It is proper neither for land nor for dung; it is cast out. He that hath ears to hear, let him hear.