ג'ון 5

1 כעבור זמן מה חזר ישוע לירושלים לרגל אחד החגים.

After that ther was a feast of the Iewes and Iesus went vp to Ierusalem.

2 ליד שער הצאן בירושלים הייתה ברכה שנקראת בעברית”בית־חסדא“, וסביבה חמישה רציפים.

And ther is at Ierusalem by ye slaughterhousse a pole called in ye Ebrue toge Bethseda havinge five porches

3 על רציפים אלה שכבו חולים רבים, עיוורים, פיסחים, משותקים וכדומה (כשהם מחכים שהמים יסערו,

in which laye a greate multitude of sicke folke of blinde halt and wyddered waytinge for the movinge of the water.

4 כי מדי פעם ירד מלאך ה׳ אל הברכה והסעיר את המים, והחולה הראשון שנכנס אל המים לאחר מכן נרפא).

For an angell wet doune at a certayne ceason into ye pole and troubled ye water. Whosoever then fyrst after the steringe of the water stepped in was made whoale of what soever disease he had.

5 בין החולים הרבים היה אדם שסבל ממחלתו במשך שלושים ושמונה שנים.

And a certayne ma was theare which had bene diseased. xxxviii. yeares

6 ישוע הביט באיש ומיד ידע את משך מחלתו.”אתה רוצה להירפא?“שאל ישוע.

When Iesus sawe him lye and knewe that he now longe tyme had bene diseased he sayde vnto him. Wilt thou be made whoale?

7 ”איני יכול!“השיב האיש בייאוש.”אין מי שיעזור לי להיכנס למים בעת הסערה, ובזמן שאני מנסה להיכנס לברכה בכוחות עצמי, מישהו זריז ממני מקדים אותי ונכנס למים לפני.“

The sicke answered him: Syr I have no man whe the water is troubled to put me into the pole. But in the meane tyme whill I am about to come another steppeth doune before me.

8 ”קום, קפל את האלונקה שלך והתהלך!“פקד ישוע.

And Iesus sayde vnto him: ryse take vp thy beed and walke.

9 האיש נרפא מיד, עמד על רגליו, קיפל את האלונקה והלך לדרכו. מאחר שהמעשה התרחש בשבת,

And immediatly the man was made whole and toke vp his beed and went. And the same daye was the Saboth daye

10 לא מצא הדבר חן בעיני היהודים.”אסור לך לשאת את האלונקה, כי שבת היום!“קראו לעבר הנרפא.

The Iewes therfore sayde vnto him that was made whole. It is ye Saboth daye it is not laufull for the to cary thy beed

11 ”האיש שריפא אותי פקד עלי לקפל את האלונקה וללכת“, ענה האיש.

He answered them: he that made me whole sayde vnto me: take vp thy beed and get the hence.

12 ”מיהו האיש הזה?“שאלו.

Then axed they him: what man is that which sayde vnto the take vp thy beed and walke.

13 אך הנרפא לא יכול היה להשיב להם, כי הוא בעצמו לא ידע מי הוא כי בינתיים נעלם ישוע בקהל הרב שהיה במקום.

And he yt was healed wist not who it was. For Iesus had gotte him selfe awaye be cause yt ther was preace of people in ye place.

14 מאוחר יותר פגש ישוע את הנרפא בבית־המקדש ואמר לו:”עתה, לאחר שהבראת, אל תמשיך לחטוא, פן יבוא עליך משהו יותר רע.“

And after that Iesus founde him in the teple and sayd vnto him: beholde thou arte made whole synne no moore lest a worsse thinge happe vnto the.

15 האיש הלך מהר וסיפר ליהודים כי ישוע הוא זה שריפא אותו.

The man departed and tolde ye Iewes that yt was Iesus whiche had made him whole.

16 ואז החלו מנהיגי היהודים לרדוף את ישוע, מפני שחילל את השבת.

And therfore the Iewes dyd persecute Iesus and sought the meanes to slee him because he had done these thinges on the Saboth daye.

17 אבל ישוע אמר להם:”אבי לא הפסיק לעבוד עד עתה, ואני נוהג כמוהו!“

And Iesus answered them: my father worketh hidder to and I worke.

18 דבריו עוררו עוד יותר את חמת מנהיגי היהודים, והם רצו להרגו לא רק על שום שחילל את השבת, אלא גם על שקרא לאלוהים”אביו“, ובכך השווה את עצמו לאלוהים.

Therfore the Iewes sought the moare to kill him not only because he had broken the Saboth: but sayde also that God was his father and made him selfe equall with God.

19 ”הבן אינו יכול לעשות דבר בעצמו, “אמר ישוע,”הוא עושה רק מה שראה את אביו עושה, ובאותה דרך.

Then answered Iesus and sayde vnto them: verely verely I saye vnto you: the sonne can do no thinge of him selfe but that he seeth ye father do. For whatsoever he doeth yt doeth the sonne also.

20 כי האב אוהב את בנו ומלמד אותו את כל מעשיו, ואפילו מלמדו לעשות מעשים גדולים יותר מריפוי האיש הזה. אתם יודעים מדוע? כדי שתתפלאו ותשתוממו!

For the father loveth ye sonne and sheweth him all thinges whatsoever he him selfe doeth. And he will shewe him greter workes then these because ye shoulde marvayle.

21 הבן אף יקים מהמתים את מי שירצה, ממש כפי שעושה האב.

For lykwyse as the father rayseth vp ye deed and quickeneth them even so the sonne quyckeneth whom he will.

22 האב לא ישפוט איש – הוא נתן לבנו את סמכות המשפט, כדי שכולם יכבדו את הבן כפי שהם מכבדים את האב.

Nether iudgeth ye father eny ma: but hath comitted all iudgemet vnto the sonne

23 מי שאינו מכבד את הבן אינו מכבד גם את האב אשר שלח אותו.

because that all men shuld honoure the sonne eve as they honoure the father. He that honoureth not ye sonne the same honoureth not the father which hath sent him.

24 ”אני מבטיח לכם שכל השומע את דברי ומאמין באלוהים אשר שלח אותי, יחיה חיי נצח ולא יישפט על חטאיו לעולם, משום שהוא כבר עבר מהמוות לחיים. (aiōnios g166)

Verely verely I saye vnto you: He that heareth my wordes and beleveth on him that sent me hath everlastinge lyfe and shall not come into damnacion: but is scaped fro deth vnto lyfe. (aiōnios g166)

25 אני מבטיח לכם, יגיע הזמן, ולמעשה הוא כבר הגיע, שהמתים ישמעו את קולו של בן־האלוהים – וכל השומעים יחיו.

Verely verely I saye vnto you: the tyme shall come and now is when the deed shall heare the voyce of the sonne of God. And they yt heare shall live.

26 כשם שלאב עצמו יש כוח המעניק חיים, כך גם לבן יש אותו כוח, שהוא מתנת האב.

For as the father hath life in him silfe: so lyke wyse hath he geven to ye sonne to have lyfe in him silfe:

27 כבן־האדם יש לו זכות וסמכות לשפוט את חטאיהם של כל בני־האדם.

and hath geven him power also to iudge in that he is the sonne of man.

28 אל תתפלאו על כך, כי יבוא הזמן שכל המתים ישמעו בקבריהם את קולו של בן האלוהים,

Marvayle not at this ye houre shall come in the which all yt are in the graves shall heare his voice

29 והם יקומו מקבריהם – עושי הטוב לחיי נצח, ועושי הרע למשפט.

and shall come forthe: they that have done good vnto the resurreccion of lyfe: and they that have done evyll vnto the resurreccion of dampnacion.

30 ”איני שופט איש לפני התייעצות עם אבי; אני שופט רק לפי מה שהוא אומר לי. משפטי ישר וצודק, כי איני מבקש את טובת עצמי, אלא את רצון אבי שבשמים אשר שלחני.

I can of myne awne selfe do nothinge at all. As I heare I iudge and my iudgemet is iust because I seke not myne awne will but the will of ye father which hath sent me.

31 ”אם אני מעיד על עצמי, תאמרו שעדותי אינה מהימנה.

Yf I beare witnes of my selfe my witnes is not true.

32 אולם מישהו אחר מעיד עלי – יוחנן המטביל, ואני יודע שאפשר לסמוך על דבריו.

Ther is a nother that beareth witnes of me and I am sure that the witnes whiche he beareth of me is true.

33 אתם שלחתם את אנשיכם אל יוחנן כדי להקשיב לדבריו, ויוחנן אמר את האמת.

Ye sent vnto Iohn and he bare witnes vnto the truthe.

34 אל תחשבו שאני זקוק לעדות בני־אדם; אני מספר לכם כל זאת רק כדי שתאמינו ותיוושעו.

But I receave not the recorde of man. Neverthelesse these thinges I saye that ye might be safe.

35 ”יוחנן הפיץ אור כנר דולק כדי להאיר לכם את הדרך, ולזמן קצר אף שמחתם להתענג על האור הזה.

He was a burninge and a shyninge light and ye wolde for a season have reioysed in his light.

36 ברם יש לי עדות גדולה יותר מעדותו של יוחנן: המעשים שאני עושה. אלוהים אבי הטיל עלי לעשות את המעשים האלה, והם מוכיחים שהוא שלח אותי.

But I have greater witnes then the witnes of Iohn. For ye workes which ye father hath geve me to fynisshe: the same workes which I do beare witnes of me that ye father sent me.

37 האב עצמו מעיד עלי, למרות שמעולם לא שמעתם את קולו, ואת מראהו לא ראיתם.

And the father him silfe which hath sent me beareth witnes of me. Ye have not hearde his voyce at eny tyme nor ye have sene his shape:

38 אולם דברו אינו שוכן בכם כלל, כי אתם מסרבים להאמין שאני שליחו.

therto his wordes have ye not abydinge in you. For whome he hath sent: him ye beleve not.

39 ”אתם דורשים בכתובים מתוך תקווה למצוא בהם חיי נצח, אך הכתובים מצביעים עלי! (aiōnios g166)

Searche the scriptures for in them ye thinke ye have eternall lyfe: and they are they which testify of me. (aiōnios g166)

40 למרות זאת אינכם רוצים לבוא אלי כדי שאעניק לכם חיי נצח.

And yet will ye not come to me that ye might have lyfe.

41 ”איני לוקח כבוד ושבחים מבני־אדם ואיני דואג לדעתכם עלי,

I receave not prayse of men.

42 אבל אני רוצה לומר לכם שאינכם אוהבים את אלוהים.

But I knowe you that ye have not the love of God in you

43 אני באתי בשם אבי ולא קיבלתם אותי; אך אם יבוא מישהו אחר בשם עצמו, כן תקבלו אותו.

I am come in my fathers name and ye receave me not. Yf another shall come in his awne name him will ye receave.

44 אין פלא שאינכם מאמינים, שכן אתם מבקשים כבוד איש מרעהו, וכלל אינכם דואגים לכבוד שחולק אלוהים.

How can ye beleve which receave honoure one of another and seke not the honoure that commeth of God only?

45 ”אל תחשבו שאטען עליכם לפני אבי. משה רבנו – שבו אתם מאמינים – הוא הטוען עליכם!

Doo not thinke that I wyll accuse you to my father. Ther is one that accuseth you eve Moses in whom ye trust.

46 אילו האמנתם למשה הייתם מאמינים גם לי, שהרי הוא כתב עלי.

For had ye beleved Moses ye wold have beleved me: for he wrote of me.

47 ואם אינכם מאמינים למה שכתב משה, איני מתפלא שאינכם מאמינים לדברי.“

But now ye beleve not his writinge: how shall ye beleve my wordes.