ג'ון 5

1 כעבור זמן מה חזר ישוע לירושלים לרגל אחד החגים.

After these things, was a feast of the Jews, and Jesus went up unto Jerusalem.

2 ליד שער הצאן בירושלים הייתה ברכה שנקראת בעברית”בית־חסדא“, וסביבה חמישה רציפים.

Now there is in Jerusalem, at the Sheep-gate, a pool, which is called in Hebrew Bethzatha, —having, five porches.

3 על רציפים אלה שכבו חולים רבים, עיוורים, פיסחים, משותקים וכדומה (כשהם מחכים שהמים יסערו,

In these, was lying a throng of them who were sick, —blind, lame, withered.

4 כי מדי פעם ירד מלאך ה׳ אל הברכה והסעיר את המים, והחולה הראשון שנכנס אל המים לאחר מכן נרפא).

5 בין החולים הרבים היה אדם שסבל ממחלתו במשך שלושים ושמונה שנים.

And there was a certain man there, who, for thirty-eight years, had continued in his sickness.

6 ישוע הביט באיש ומיד ידע את משך מחלתו.”אתה רוצה להירפא?“שאל ישוע.

Jesus, seeing, this one, lying, and taking note that now, a long time, had he continued, saith unto him—Desirest thou to be made, well?

7 ”איני יכול!“השיב האיש בייאוש.”אין מי שיעזור לי להיכנס למים בעת הסערה, ובזמן שאני מנסה להיכנס לברכה בכוחות עצמי, מישהו זריז ממני מקדים אותי ונכנס למים לפני.“

The sick man answered him—Sir! I have, no man, that, as soon as the water hath been troubled, might thrust me into the pool; but, while, I, am coming, another, before me, goeth down.

8 ”קום, קפל את האלונקה שלך והתהלך!“פקד ישוע.

Jesus saith unto him—Rise! take up thy couch, and be walking.

9 האיש נרפא מיד, עמד על רגליו, קיפל את האלונקה והלך לדרכו. מאחר שהמעשה התרחש בשבת,

And, straightway, the man was made well and took up his couch, and began to walk. Now it was Sabbath, on that day.

10 לא מצא הדבר חן בעיני היהודים.”אסור לך לשאת את האלונקה, כי שבת היום!“קראו לעבר הנרפא.

The Jews, therefore, were saying, unto him who had been cured—It is, Sabbath; and it is not allowable for thee to take up thy couch: —

11 ”האיש שריפא אותי פקד עלי לקפל את האלונקה וללכת“, ענה האיש.

who, however, answered them—He that made me well, he, unto me, said—Take up thy couch, and be walking.

12 ”מיהו האיש הזה?“שאלו.

They questioned him—Who is the man that said unto thee, Take up [thy couch], and be walking?

13 אך הנרפא לא יכול היה להשיב להם, כי הוא בעצמו לא ידע מי הוא כי בינתיים נעלם ישוע בקהל הרב שהיה במקום.

But, the healed one, knew not, who, it was; for, Jesus, had turned aside, a multitude, being in the place.

14 מאוחר יותר פגש ישוע את הנרפא בבית־המקדש ואמר לו:”עתה, לאחר שהבראת, אל תמשיך לחטוא, פן יבוא עליך משהו יותר רע.“

After these things, Jesus findeth him, in the temple, and said unto him—See! thou hast become, well: —No more, be committing sin, lest, some worse thing, do thee befall.

15 האיש הלך מהר וסיפר ליהודים כי ישוע הוא זה שריפא אותו.

The man went away, and told the Jews, that it was, Jesus, who had made him well.

16 ואז החלו מנהיגי היהודים לרדוף את ישוע, מפני שחילל את השבת.

And, on this account, were the Jews persecuting Jesus, because, these things, he had been doing, on Sabbath.

17 אבל ישוע אמר להם:”אבי לא הפסיק לעבוד עד עתה, ואני נוהג כמוהו!“

But, he, answered them—My Father, until even now, is working; and, I, am working.

18 דבריו עוררו עוד יותר את חמת מנהיגי היהודים, והם רצו להרגו לא רק על שום שחילל את השבת, אלא גם על שקרא לאלוהים”אביו“, ובכך השווה את עצמו לאלוהים.

On this account, therefore, the rather, were the Jews seeking to slay him, —because, not only was he breaking the Sabbath, but was calling God, his own Father, making, himself, equal, with, God.

19 ”הבן אינו יכול לעשות דבר בעצמו, “אמר ישוע,”הוא עושה רק מה שראה את אביו עושה, ובאותה דרך.

Jesus, therefore, answered, and went on to say unto them—Verily, verily, I say unto you: The Son cannot be doing, of himself, a single thing, —save anything he may see, the Father, doing; for, whatsoever, he, may be doing, these things, the Son also, in like manner, doeth.

20 כי האב אוהב את בנו ומלמד אותו את כל מעשיו, ואפילו מלמדו לעשות מעשים גדולים יותר מריפוי האיש הזה. אתם יודעים מדוע? כדי שתתפלאו ותשתוממו!

For, the Father, dearly loveth the Son, and, all things, pointeth out to him, which, himself, is doing; and, greater works than these, will he point out to him, that, ye, may marvel.

21 הבן אף יקים מהמתים את מי שירצה, ממש כפי שעושה האב.

For, just as the Father waketh up the dead, and quickeneth them, in like manner, the Son also, whom he pleaseth, doth quicken.

22 האב לא ישפוט איש – הוא נתן לבנו את סמכות המשפט, כדי שכולם יכבדו את הבן כפי שהם מכבדים את האב.

For neither doth, the Father, judge anyone, —but, all the judging, hath given unto the Son:

23 מי שאינו מכבד את הבן אינו מכבד גם את האב אשר שלח אותו.

That, all, may honour the Son, just as they honour the Father: he that doth not honour the Son, doth not, in fact, honour the Father who sent him.

24 ”אני מבטיח לכם שכל השומע את דברי ומאמין באלוהים אשר שלח אותי, יחיה חיי נצח ולא יישפט על חטאיו לעולם, משום שהוא כבר עבר מהמוות לחיים. (aiōnios g166)

Verily, verily, I say unto you: He that heareth, my word, and believeth in him that sent me, hath life age-abiding, and, into judgment, cometh not, but hath passed over, out of death into life. (aiōnios g166)

25 אני מבטיח לכם, יגיע הזמן, ולמעשה הוא כבר הגיע, שהמתים ישמעו את קולו של בן־האלוהים – וכל השומעים יחיו.

Verily, verily, I say unto you: There cometh an hour, and now is, when, the dead, shall hearken unto the voice of the Son of God, and, they who have hearkened, shall live.

26 כשם שלאב עצמו יש כוח המעניק חיים, כך גם לבן יש אותו כוח, שהוא מתנת האב.

For, just as, the Father, hath life, in himself, in like manner, unto the Son also, hath he given, life, to have, in himself;

27 כבן־האדם יש לו זכות וסמכות לשפוט את חטאיהם של כל בני־האדם.

And, authority, hath he given him, to be executing, judgment, —because, Son of Man, is he!

28 אל תתפלאו על כך, כי יבוא הזמן שכל המתים ישמעו בקבריהם את קולו של בן האלוהים,

Do not be marvelling at this: because there come an hour, in which, all they in the tombs, shall hearken unto his voice,

29 והם יקומו מקבריהם – עושי הטוב לחיי נצח, ועושי הרע למשפט.

and shall come forth, —they who, the good things, have done, unto a resurrection, of life; but, they who the corrupt things, have practised, unto a resurrection, of judgment.

30 ”איני שופט איש לפני התייעצות עם אבי; אני שופט רק לפי מה שהוא אומר לי. משפטי ישר וצודק, כי איני מבקש את טובת עצמי, אלא את רצון אבי שבשמים אשר שלחני.

I, cannot be doing, of myself, a single thing, —Just as I hear, I judge; and, my judging, is, just, —because I seek not my own will, but the will of him that sent me.

31 ”אם אני מעיד על עצמי, תאמרו שעדותי אינה מהימנה.

If, I, bear witness, concerning myself, my witness, is not, true.

32 אולם מישהו אחר מעיד עלי – יוחנן המטביל, ואני יודע שאפשר לסמוך על דבריו.

Another, it is, who beareth witness concerning me, —and I know that, true, is the witness which he witnesseth concerning me.

33 אתם שלחתם את אנשיכם אל יוחנן כדי להקשיב לדבריו, ויוחנן אמר את האמת.

Ye, have sent forth unto John, —and he hath borne witness to the truth: —

34 אל תחשבו שאני זקוק לעדות בני־אדם; אני מספר לכם כל זאת רק כדי שתאמינו ותיוושעו.

I, however, not from man, my witness, receive; but, these things, I say, that, ye, may be saved: —

35 ”יוחנן הפיץ אור כנר דולק כדי להאיר לכם את הדרך, ולזמן קצר אף שמחתם להתענג על האור הזה.

He, was the burning and shining lamp, and, ye, were willing to exult, for an hour, in his light.

36 ברם יש לי עדות גדולה יותר מעדותו של יוחנן: המעשים שאני עושה. אלוהים אבי הטיל עלי לעשות את המעשים האלה, והם מוכיחים שהוא שלח אותי.

But, I, have, as my witness, something greater than John’s; for, the works which the Father hath given me, that I should complete them, —the works themselves which I am doing, bear witness concerning me, that, the Father, hath sent me.

37 האב עצמו מעיד עלי, למרות שמעולם לא שמעתם את קולו, ואת מראהו לא ראיתם.

And so, the Father who sent me, he, hath borne witness concerning me; Neither, a sound of him, at any time, have ye heard, nor, a form of him, have ye seen;

38 אולם דברו אינו שוכן בכם כלל, כי אתם מסרבים להאמין שאני שליחו.

And, his word, ye have not, within you abiding—because, as touching him whom, he, sent, in him, ye, believe not.

39 ”אתם דורשים בכתובים מתוך תקווה למצוא בהם חיי נצח, אך הכתובים מצביעים עלי! (aiōnios g166)

Ye search the Scriptures, because, ye, think, by them, to have, life age-abiding; and, those [Scriptures], are they which bear witness concerning me: (aiōnios g166)

40 למרות זאת אינכם רוצים לבוא אלי כדי שאעניק לכם חיי נצח.

And yet ye choose not to come unto me, that, life, ye may have.

41 ”איני לוקח כבוד ושבחים מבני־אדם ואיני דואג לדעתכם עלי,

Glory from men, am I not receiving; —

42 אבל אני רוצה לומר לכם שאינכם אוהבים את אלוהים.

But I have taken knowledge of you, that, the love of God, ye have not, in yourselves: —

43 אני באתי בשם אבי ולא קיבלתם אותי; אך אם יבוא מישהו אחר בשם עצמו, כן תקבלו אותו.

I, have come, in the name of my Father, —and ye are not receiving me: If, another, shall come in his own name, him, ye will receive!

44 אין פלא שאינכם מאמינים, שכן אתם מבקשים כבוד איש מרעהו, וכלל אינכם דואגים לכבוד שחולק אלוהים.

How can, ye, believe, —Glory from one another, receiving; and, the glory which is from the only God, are not seeking?

45 ”אל תחשבו שאטען עליכם לפני אבי. משה רבנו – שבו אתם מאמינים – הוא הטוען עליכם!

Do not think that, I, will accuse you unto the Father: There, is, who accuseth you, even, Moses, —on whom, ye, have set your hope.

46 אילו האמנתם למשה הייתם מאמינים גם לי, שהרי הוא כתב עלי.

For, if ye had been believing, in Moses, ye would, in that case, have been believing, in me: for, concerning me, he wrote.

47 ואם אינכם מאמינים למה שכתב משה, איני מתפלא שאינכם מאמינים לדברי.“

But, if, in his writings, ye are not believing, how, in my sayings, will ye believe?