ג'ון 20
| השכם בבוקר יום ראשון, עוד לפני הנץ החמה, באה מרים המגדלית אל קברו של ישוע וראתה שהאבן הוסרה מפתח הקבר. | 1 |
| היא רצה מיד אל שמעון פטרוס ואל התלמיד השני, זה שהיה אהוב על ישוע. היא קראה:”הם לקחו את האדון מהקבר! איננו יודעים היכן שמו אותו!“ | 2 |
| פטרוס והתלמיד השני מיהרו יחד אל הקבר; התלמיד השני הקדים אותו והגיע ראשון. | 3 |
| 4 |
| הוא הביט פנימה וראה את התכריכים מונחים במקומם, אולם לא נכנס לקבר. | 5 |
| שמעון פטרוס בא אחריו ונכנס פנימה. גם הוא ראה את התכריכים. | 6 |
| הבד שעטף את ראשו של ישוע היה מקופל ומונח בצד בניפרד מהתכריכים. | 7 |
| ואז גם התלמיד האחר נכנס פנימה, ראה והאמין שישוע קם לתחייה. | 8 |
| כי עד אז לא הבינו שהכתובים ניבאו כי הוא יקום לתחייה. | 9 |
| שניהם הלכו הביתה, | 10 |
| ובינתיים חזרה מרים אל הקבר, עמדה בחוץ ובכתה. היא העיפה מבט לתוך הקבר, | 11 |
| ולפתע נגלו אליה שני מלאכים לבושי לבן יושבים במקום שבו הייתה גופת ישוע: אחד למרגלותיו ושני למראשותיו. | 12 |
| ”מדוע את בוכה?“שאלו המלאכים.”כי הם לקחו את אדוני ואיני יודעת היכן הניחו אותו“, השיבה מרים. | 13 |
| היא הרגישה שמישהו עומד מאחוריה. כשהביטה לאחור ראתה את ישוע, אולם היא לא הכירה אותו. | 14 |
| ”מדוע את בוכה? את מי את מחפשת?“שאל אותה ישוע. מרים חשבה אותו לשומר הגן ולכן התחננה לפניו:”אם אתה זה שלקח את אדוני, אנא, אמור לי היכן שמת אותו כדי שאוכל לקחתו.“ | 15 |
| ”מרים!“קרא ישוע. היא פנתה להביט בו וקראה:”רבי!“ | 16 |
| ”אל תגעי בי, “הזהיר אותה ישוע,”כי עדיין לא עליתי אל אבי. לכי אל האחים וספרי להם שאני עולה אל אבי ואביכם, אל אלוהי ואלוהיכם.“ | 17 |
| מרים מיהרה אל התלמידים.”ראיתי את האדון!“קראה בהתלהבות, ומסרה להם את דבריו. | 18 |
| באותו ערב התכנסו התלמידים מאחורי דלתות נעולות, מפחד מנהיגי היהודים. לפתע עמד ישוע ביניהם ואמר:”שלום לכם!“ | 19 |
| הוא הראה להם את נקבי המסמרים בידיו ואת צדו, והתלמידים שמחו מאוד לראות את אדונם. | 20 |
| שוב דיבר אליהם ישוע:”כשם שאבי שלח אותי, כך אני שולח אתכם.“ | 21 |
| הוא נשף ואמר:”קבלו את רוח הקודש. | 22 |
| למי שתסלחו לחטאיו, הם ייסלחו לו, ולמי שלא תסלחו לחטאיו, הם לא ייסלחו לו.“ | 23 |
| תומא התאום, אחד משנים־עשר התלמידים, נעדר מאותה אסיפה. | 24 |
| כשסיפרו לו התלמידים שראו את האדון, תומא לא האמין.”לא אאמין בכך עד שאראה את נקבי המסמרים שבידיו ואגע בהם ובצדו“, אמר. | 25 |
| כעבור שמונה ימים שוב התכנסו התלמידים, והפעם היה תומא ביניהם. גם הפעם היו הדלתות נעולות. לפתע שוב עמד ישוע ביניהם וקרא:”שלום לכם!“ | 26 |
| ישוע פנה אל תומא ואמר:”גע בידי ובצד גופי, ואל תהיה יותר חסר־אמונה, כי אם תאמין!“ | 27 |
| ”אדוני ואלוהי!“קרא לו תומא. | 28 |
| ישוע המשיך לדבר אליו:”אתה מאמין משום שראית אותי, אולם ברוכים המאמינים על אף שאינם רואים.“ | 29 |
| ישוע חולל עוד ניסים רבים לעיני תלמידיו אך הם לא נכתבו בספר זה. | 30 |
| הניסים בספר זה נכתבו כדי שתאמינו כי הוא המשיח בן־האלוהים, וכדי שעל־ידי אמונתכם בו תחיו חיי נצח. | 31 |
