ג'ון 11
| איש בשם אלעזר, שגר בבית־עניה עם מרים ואחותה מרתא, חלה. אחותו מרים היא זו שמשחה את ישוע במרקחת יקרה וניגבה את רגליו בשערותיה. | 1 |
Був же один, що нездужав Лазар з села Мариї та Марти, сестри її.
| 2 |
Була ж се Мария, що намастила Господа миром і обтерла ноги Його волоссєм своїм, котрої брат Лазар нездужав.
| מרתא ומרים שלחו הודעה לישוע:”אדוני, ידידך הטוב חולה מאוד.“ | 3 |
Післали тодї сестри до Него, кажучи: Господи, ось той, що Ти любиш, нездужає.
| כששמע ישוע את הדבר אמר:”מחלה זאת לא תיגמר במוות, כי אם להביא כבוד לאלוהים. כי בן האלוהים יפואר באמצעות המחלה הזאת.“ | 4 |
Почувши Ісус, рече: Ся болїсть не на смерть, а про славу Божу, щоб прославивсь Син Божий через неї.
| ישוע אהב מאוד את מרתא, מרים ואלעזר. | 5 |
Любив же Ісус Марту, й сестру її, і Лазаря.
| כאשר ישוע שמע שאלעזר חלה, התעכב יומיים | 6 |
Як же почув, що нездужав, тодї зоставсь у тому місці, де був, ще два дні.
| ורק לאחר מכן אמר לתלמידיו:”הבה נחזור ליהודה.“ | 7 |
Після того ж рече ученикам: Ходїм знов у Юдею.
| ”אולם, רבי, “קראו התלמידים במחאה,”לפני ימים ספורים בלבד ניסו מנהיגי היהודים להרוג אותך, ועכשיו אתה חוזר לאותו מקום?“ | 8 |
Кажуть Йому ученики: Рави, тепер шукали Тебе Жиди каменувати, й знов ійдеш туди!
| ”בכל יום יש שתים־עשרה שעות אור, ובמשך השעות האלה יכול כל אחד ללכת בלי ליפול או להיכשל. | 9 |
Відказав Ісус: Хиба не дванайцять годин у днї? Коли хто ходить удень, не спотикаєть ся, бо сьвітло сьвіта сього бачить.
| מי שהולך בלילה ייכשל וימעד בגלל החשכה.“ | 10 |
Коли ж хто ходить поночі, спотикаєть ся, бо нема сьвітла в йому.
| ישוע המשיך:”חברנו אלעזר ישן, אך אני הולך להעיר אותו.“ | 11 |
Се промовив, і після того рече їм: Лазар, друг наш, заснув; та я пійду, щоб розбудити його.
| ישוע התכוון לכך שאלעזר מת, אולם תלמידיו חשבו שאמר כי אלעזר ישן במנוחה, ולכן אמרו:”אם אלעזר ישן שינה טובה הוא ודאי יבריא!“ | 12 |
Казали тодї ученики Його: Господи, коли заснув, то й одужав.
| 13 |
Говорив же Ісус про смерть його; вони ж думали, що про спочинок сонний каже.
| ”אלעזר מת“, אמר להם ישוע בפירוש. | 14 |
Тодї ж рече їм Ісус явно: Лазар умер.
| ”אני שמח למענכם שלא הייתי שם, כדי שתלמדו להאמין. הבה נלך אליו.“ | 15 |
І я радуюсь задля вас, що не був там, щоб ви увірували. Та ходімо до него.
| תומא (הנקרא בשם חיבה”התאום“) אמר לחבריו התלמידים:”בואו נלך גם אנחנו כדי שנמות איתו.“ | 16 |
Рече тодї Тома, на прізвище Близняк, товаришам ученикам: Ходімо й ми, щоб умерти з Ним.
| בהגיעם לבית־עניה נאמר להם שאלעזר מת ושהוא קבור כבר ארבעה ימים. | 17 |
Прийшовши тодї Ісус, застав його, що він чотирі днї вже у гробі.
| בית־עניה מרוחקת מירושלים רק כשלושה קילומטר, | 18 |
Була ж Витания поблизу Єрусалиму, гоней на пятьдееять.
| ויהודים רבים באו מירושלים לנחם את מרתא ומרים באבלן. | 19 |
І багато Жидів поприходило до Марти та Мариї, щоб розважати їх по братові їх.
| כאשר שמעה מרתא שישוע היה בדרכו אליהן, הלכה לפגוש אותו, ואילו מרים נשארה בבית. | 20 |
Марта ж, як почула, що Ісус прийшов, вибігла назустріч Йому; Мария ж сиділа в хатї.
| ”אדוני, “אמרה מרתא לישוע,”אילו היית כאן, אחי לא היה מת. | 21 |
Каже тодї Марта до Ісуса: Господи, коли б був єси тут, брат мій не вмер би.
| אך עדיין לא מאוחר מדי, כי אני יודעת שכל מה שתבקש מאלוהים הוא ייתן לך.“ | 22 |
Тільки ж і тепер знаю, що, чого попросиш у Бога, дась Тобі Бог.
| ”אחיך יקום לחיים“, הבטיח ישוע. | 23 |
Рече їй Ісус: Воскресне брат твій.
| ”כן, “אמרה מרתא,”עם כל האחרים בתחיית המתים ביום האחרון.“ | 24 |
Каже Марта до Него: Я знаю, що воскресне у воскресенню останнього дня.
| אולם ישוע אמר לה:”אני הוא התחייה והחיים. כל המאמין בי יחיה אפילו אם ימות. | 25 |
Рече їй Ісус: Я воскресеннє і життє. Хто вірує в мене, коли й умре, жити ме.
| כל המאמין בי יחיה לנצח ולא ימות לעולם! האם את מאמינה לי?“ (aiōn g165) | 26 |
всякий, хто живе й вірує в мене, не вмре по вік. Чи віруєш сьому? (aiōn g165)
| ”כן, אדוני, “השיבה,”אני מאמינה שאתה המשיח בן־האלוהים אשר לו חיכינו זמן רב.“ | 27 |
Каже йому: Так, Господи, я увірувала, що Ти єси Христос, Син Божий, грядущий на сьвіт.
| כשסיימה מרתא לדבר עזבה את ישוע וחזרה למרים. מרתא קראה למרים בסתר ואמרה:”המורה נמצא כאן; הוא רוצה לדבר איתך.“ | 28 |
І, се промовивши, пійшла та й покликала Марию, сестру свою, нишком, кажучи: Учитель прийшов, і кличе тебе.
| מרים יצאה אליו מיד. | 29 |
Вона ж, як почула, встає хутко, і йде до Него.
| ישוע נשאר עדיין מחוץ לכפר, במקום שבו פגשה אותו מרתא. | 30 |
Ще ж не прийшов у село Ісус, а був на місцї, де зустріла Його Марта.
| היהודים שבאו לנחם את האבלות ראו את מרים עוזבת את הבית בחיפזון. הם חשבו שהיא הולכת לבכות על קבר אחיה, ולכן הלכו בעקבותיה. | 31 |
Тодї Жиди, що були з нею в хатї та розважали її, побачивши Марию, що хутко встала та вийшла, пійшли за нею, кажучи: Що йде до гробу, щоб плакати там.
| כאשר הגיעה מרים למקום הימצאו של ישוע, נפלה לרגליו וקראה בבכי:”אדוני, אילו היית כאן, אחי לא היה מת.“ | 32 |
Мария ж, як прийшла, де був Ісус, й побачила Його, то впала в ноги Йому, кажучи до Него: Господи, коли б був єси тут, не вмер би брат мій.
| בכייה ובכי האבלים נגע ללבו של ישוע, וגם הוא התרגש ונאנח. | 33 |
Ісус же, як побачив її, що плаче, і прийшовших з нею Жидів, що плачуть, засмутив ся духом, і зворушив ся,
| ”היכן קברתם אותו?“שאל.”בוא וראה“, ענו האנשים. | 34 |
і рече: Де положили його? Кажуть Йому: Господи, йди та подивись.
| ישוע בכה. | 35 |
І заплакав Ісус,
| ”הם היו חברים טובים מאוד“, אמרו היהודים זה לזה.”ראו עד כמה אהב אותו!“ | 36 |
Казали тодї Жиди: Ось як Він любив його!
| היו שאמרו:”אם הוא ריפא את העיוור, האם לא היה יכול גם למנוע את מותו של אלעזר?“ | 37 |
Деякі ж з них казали: Чи не міг Сей, що відкрив очі слїпому, зробити, щоб і він не вмер?
| ישוע שוב התרגש והלך אל קברו של אלעזר. הוא נקבר במערה שאבן גדולה חסמה את פיתחה. | 38 |
Тодї Ісус, зітхнувши знов у собі, пійшов до гробу. Була ж печера, й камінь лежав на нїй.
| ”הזיזו את האבן“, ביקש ישוע. אולם מרתא, אחות המת, אמרה:”אבל אדוני, הגופה ודאי מצחינה; הרי הוא קבור כבר ארבעה ימים!“ | 39 |
Рече Ісус: Зніміть каменя. Каже Йому сестра умершого Марта: Господи, уже смердить; чотири бо днї йому.
| ”האם לא אמרתי לך שאם תאמיני תראי את גבורת האלוהים?“שאל ישוע. | 40 |
Рече їй Ісус: Чи не казав я тобі, що, коли вірувати меш, побачиш славу Божу?
| האנשים הזיזו את האבן, וישוע נשא עיניו אל השמים וקרא:”אבי, תודה לך על שאתה שומע אותי. | 41 |
Зняли тодї каменя, де положено мерця. Ісус же звів очі вгору, і рече: Отче, дякую Тобі, що почув єси мене.
| אני יודע שאתה שומע אותי תמיד, אולם אמרתי זאת כדי שכל הנוכחים כאן יאמינו שאתה שלחת אותי.“ | 42 |
Я ж знав, що всякого часу мене чуєш, тільки задля народу, що навколо стоїть, сказав, щоб увірували, що Ти мене післав.
| לאחר מכן הוא קרא בקול רם מאוד:”אלעזר, צא החוצה!“ | 43 |
се промовивши, покликнув голосом великим: Лазаре, вийди!
| ואלעזר יצא החוצה עטוף עדיין בתכריכים.”הסירו מעליו את התכריכים ותנו לו ללכת“, אמר ישוע. | 44 |
І вийшов мрець з завязаними в полотно ногами й руками, й лице його хусткою було завязане. Рече їм Ісус: Розвяжіть його й пустїть, нехай іде.
| יהודים רבים מבין מנחמי מרים אשר חזו בנס האמינו בישוע. | 45 |
Тодї многі з Жидів, що поприходили до Мариї, і видїли, що зробив Ісус, увірували в Него.
| אולם היו שהלכו לפרושים וסיפרו להם את הדבר. | 46 |
Деякі ж з них пійшли до Фарисеїв, та й сказали їм, що зробив Ісус.
| הפרושים וראשי הכוהנים כינסו אסיפה כדי לדון במצב.”איפה הוא ואיפה אנחנו?“שאלו זה את זה במבוכה.”האיש הזה באמת מחולל ניסים! | 47 |
Зібрали тодї архиєреї та Фарисеї раду, і казали: Що нам чинити? бо сей чоловік багато робить ознак.
| אם לא נאסור אותו יאמין בו כל העם וילך אחריו, וזה יהיה סופנו, כי אז יבואו הרומאים ויסירו את בית המקדש ואת עמנו!“ | 48 |
Коли оставимо Його так, усї увіруютьв Него; й прийдуть Римляне, та й заберуть у нас і місце і нарід.
| קייפא, הכהן הגדול באותה שנה, אמר להם:”אינכם מבינים דבר! | 49 |
Один же з них, Каяфа, бувши архиєреєм року того, каже їм: Ви не знаєте нїчого,
| האינכם מבינים כי מוטב שאדם אחד ימות בעד כל העם, מאשר שכל העם ימות בעד אדם אחד? למה לסכן את העם?“ | 50 |
і не думаєте, що лучче нам, щоб один чоловік умер за людей, а не ввесь народ загинув.
| קייפא לא אמר דברים אלה ביוזמתו, אלא בהשראת אלוהים, כי בהיותו הכהן הגדול של אותה שנה ניבא שישוע ימות בעד העם. | 51 |
Се ж не від себе промовив, а, бувши архиєреєм того року, пророкував, що має Ісус умерти за людей,
| ולא רק בעד העם, אלא גם כדי לקבץ ולאחד את כל בני־האלוהים באשר הם. | 52 |
і не тільки за людей, а щоб і дїти Божі розсипані зібрати в одно.
| מאותו יום ואילך תכננו מנהיגי היהודים להרוג את ישוע, | 53 |
З того ж дня нарадились, щоб убити Його.
| ולכן הוא הפסיק להתהלך בגלוי באזור יהודה. הוא עזב את ירושלים והחליט ללכת לעיר אפרים שבגבול המדבר, שם נשאר עם תלמידיו. | 54 |
Ісус же більш не ходив явно по Юдеї, а пійшов звідтіля в землю близько пустиш, у город званий Єфрем, і там пробував із учениками своїми.
| בהתקרב חג הפסח עלו לירושלים יהודים רבים מכל קצות הארץ, כדי להשתתף בטקס הטהרה שקדם לחג. | 55 |
Була ж близько пасха Жидівська; і йшло багато в Єрусалим із сіл перед пасхою, щоб очищати себе.
| הם רצו לראות את ישוע, ובעמדם בבית־המקדש שאלו איש את רעהו:”מה דעתכם, האם יבוא לחג הפסח או לא?“ | 56 |
Шукали тодї Ісуса, й говорили між собою, стоячи в церкві: Як вам здаєть ся? чи не прийде на сьвято?
| בינתיים הודיעו ראשי הכוהנים והפרושים בציבור, שכל הרואה את ישוע חייב לדווח להם על כך מיד, כדי שיוכלו לאסרו. | 57 |
Дали ж і архиєреї і Фарисеї наказ, щоб, як хто знати ме, де Він, то щоб схопити Його.
