אֶל־הָעִבְרִים 3

1 לכן, אחים יקרים, אשר אלוהים קרא לכם והקדיש אתכם לשירותו, ברצוני שתתבוננו אל ישוע המשיח שהוא שליח ה׳ והכוהן הגדול של אמונתנו.

Therefore, holy brothers, partakers of a heavenly calling, consider the Apostle and High Priest of our confession, Jesus;

2 המשיח היה נאמן לאלוהים אשר מינהו לתפקיד הכוהן הגדול, כשם שמשה רבנו שרת בנאמנות בבית ה׳.

who was faithful to him who appointed him, as also was Moses in his house.

3 אך כבודו של ישוע גדול מכבודו של משה, כשם שבנאי שבונה בית לתפארת זוכה לשבחים רבים יותר מהבית עצמו.

For he has been counted worthy of more glory than Moses, just as he who built the house has more honor than the house.

4 אמנם לכל בית יש בנאי, אך בונה הכול הוא האלוהים.

For every house is built by someone; but he who built all things is God.

5 משה שרת את ה׳ בנאמנות בכל ענייני המשכן – שהוא בית אלוהים – אולם משה היה משרת בלבד, ותפקידו היה לרמוז על הדברים שאלוהים עמד לומר בעתיד.

Moses indeed was faithful in all his house as a servant, for a testimony of those things which were afterward to be spoken,

6 ואילו המשיח, בנו הנאמן של אלוהים, שולט באופן מוחלט על בית אלוהים. אנחנו, המאמינים, הננו בית אלוהים – בתנאי שנשמור על אומץ־לבנו עד הסוף ונשמח בתקוותנו.

but Christ is faithful as a Son over his house; whose house we are, if we hold fast our confidence and the boast of our hope.

7 לכן עלינו לציית לרוח הקודש שמזהיר אותנו ואומר:”היום אם בקולו תשמעו,

Therefore, even as the Holy Spirit says, "Today if you will hear his voice,

8 אל תקשו לבבכם כמריבה, כיום מסה במדבר,

do not harden your hearts, as in the provocation, like as in the day of the trial in the wilderness,

9 אשר נסוני אבותיכם, בחנוני גם ראו פעלי,

where your fathers tested me and challenged me, and saw my works for forty years.

10 ארבעים שנה“. רוח הקודש ממשיך ואומר שאלוהים מאס בדור ההוא, שכן היו בו רשעים שלא קיימו את תורתו ולא הלכו בדרכיו.

Therefore I was displeased with this generation, and said, 'They always err in their heart, but they did not know my ways;'

11 משום כך כעס עליהם אלוהים מאוד ונשבע שלא יכנסו לעולם אל מקום מנוחתו.

as I swore in my wrath, 'They will not enter into my rest.'"

12 לפיכך, אחים יקרים, בחנו את לבכם, כדי שלא יימצאו ביניכם רשעים וחסרי־אמונה שמסרבים לבטוח בה׳.

Beware, brothers, lest perhaps there be in any one of you an evil heart of unbelief, in falling away from the living God;

13 הוכיחו זה את זה בכל יום, כל עוד יש אפשרות לכך, כדי שאיש מכם לא ירומה על־ידי החטא ולא יקשיח את לבו נגד אלוהים.

but exhort one another day by day, so long as it is called "today;" lest any one of you be hardened by the deceitfulness of sin.

14 שכן רק אם נישאר נאמנים עד הסוף, ונבטח בה׳ כמו שבטחנו בו לראשונה, נשתתף וניקח חלק בכל מה ששייך למשיח.

For we have become partakers of Christ, if we hold fast the beginning of our confidence firm to the end:

15 לעולם אל תשכחו את האזהרה:”היום אם בקולו תשמעו, אל תקשו לבבכם כמריבה!“

while it is said, "Today if you will hear his voice, do not harden your hearts, as in the rebellion."

16 במי מדובר? מי הם אלה אשר שמעו את דבר ה׳, אך רבו איתו וסרבו לציית לו? מדובר בבני־ישראל שיצאו ממצרים בהנהגת משה.

For who, when they heard, rebelled? No, did not all those who came out of Egypt by Moses?

17 ומי הכעיס את ה׳ במדבר במשך ארבעים שנה? אלה שחטאו וכתוצאה מכך מתו במדבר.

With whom was he displeased forty years? Was not it with those who sinned, whose bodies fell in the wilderness?

18 ולמי נשבע ה׳ שלא ייכנסו אל ארץ ההבטחה? לסוררים אשר לא שמעו בקולו.

To whom did he swear that they would not enter into his rest, but to those who were disobedient?

19 ומדוע לא יכלו להיכנס? כי לא האמינו בה׳ ולא בטחו בו.

We see that they were not able to enter in because of unbelief.