< אֶל־הָעִבְרִים 10 >

התורה רק רומזת על הברכות שהביא לנו המשיח; התורה עצמה לא יכלה לתת את אותן הברכות, ולכן לא היה בכוחה לטהר באופן מוחלט את מקריבי הקורבנות שבאו מדי שנה. 1
For the lawe which hath but the shadowe of good thynges to come and not the thynges in their awne fassion can never with ye sacryfises which they offer yere by yere continually make the comers thervnto parfayte.
אילו יכלה התורה לטהר אותם באופן מושלם, אזי היה מספיק קורבן אחד; מקריבי הקורבנות היו מקבלים סליחת חטאים פעם אחת ולתמיד ומצפונם היה נקי מחטא. 2
For wolde not then those sacrifises have ceased to have bene offered because that the offerers once pourged shuld have had no moare conscieces of sinnes.
אולם המציאות שונה: הקורבנות שהקריבו החוטאים מדי שנה הזכירו להם שוב ושוב את אשמתם וחטאיהם, במקום שיטהרו אותם! 3
Neverthelesse in those sacrifises is ther mencion made of synnes every yeare.
מדוע? מפני שדם הפרים והשעירים אינו יכול לטהר מחטא. 4
For it is vnpossible that the bloud of oxen and of gotes shuld take awaye synnes.
משום כך, כאשר בא המשיח לעולם אמר:”זבח ומנחה לא חפצת, גוף כוננת לי, 5
Wherfore when he commeth into the worlde he sayth: Sacrifice and offeringe thou woldest not have: but a bodie hast thou ordeyned me.
עולה וחטאה לא שאלת“. כלומר, המשיח אומר שהוא יודע כי אלוהים אינו חפץ בדם הפרים והשעירים, ועל כן הכין למשיח גוף שיוקרב כקורבן. 6
In sacrifices and synne offerynges thou hast no lust.
ועוד אמר:”הנה באתי – במגילת ספר כתוב עלי – לעשות רצונך, אלוהי“. 7
Then I sayde: Lo I come in the chefest of the boke it is written of me that I shuld doo thy will o god.
לאחר שאומר המשיח כי אלוהים אינו חפץ בדם הפרים והשעירים שדורשת התורה, 8
Above when he had sayed sacrifice and offerynge and burnt sacrifices and synne offerynges thou woldest not have nether hast alowed (which yet are offered by the lawe)
הוא מוסיף:”הנה באתי לעשות רצונך, אלוהי“. המשיח ביטל את הברית הישנה כדי לתת תוקף לברית החדשה, 9
and then sayde: Lo I come to do thy will o god: he taketh awaye the fyrst to stablisshe the latter.
ובברית חדשה זאת נסלחו לנו חטאינו, טוהרנו וקודשנו על־ידי קורבנו של המשיח למעננו – קורבן שהוקרב פעם אחת ולתמיד. 10
By the which will we are sanctified by the offeringe of the body of Iesu Christe once for all.
על־פי הברית הישנה, על־פי התורה, הקריבו הכוהנים מדי יום קורבנות שמעולם לא יכלו לטהר מחטא. 11
And every prest is redy dayly ministrynge and ofte tymes offereth one maner of offerynge which can never take awaye synnes.
ואילו המשיח, לאחר שהקריב את עצמו לאלוהים בעד חטאים כקורבן אחד ולתמיד, ישב לנצח על כסא הכבוד לימין האלוהים. 12
But this man after he had offered one sacrifyce for synnes sat him doune for ever on the right honde of god
ומאז הוא מצפה שכל אויביו יוכנעו לרגליו. 13
and from hence forth tarieth till his foes be made his fotestole.
כי על־ידי הקורבן האחד השלים המשיח לנצח את פועלו למען אלה שאותם הוא משחרר מחטא. 14
For with one offerynge hath he made parfecte for ever them yt are sanctified.
רוח הקודש מאשר דברים אלה באמירתו: 15
And ye holy goost also beareth vs recorde of this even when he tolde before:
”זאת הברית אשר אכרת את בית־ישראל אחרי הימים ההם, נאם ה׳: נתתי את תורתי בקרבם ועל לבם אכתבנה… 16
This is the testament that I will make vnto them after those dayes sayth the lorde. I will put my lawes in their hertes and in their mynde I will write them
כי אסלח לעוונם ולחטאתם לא אזכר עוד“. 17
and their synnes and iniquyties will I remember no moare.
ואם נסלחו החטאים אחת ולתמיד, הרי שאין צורך בקורבנות נוספים כדי להשתחרר מהחטא. 18
And where remission of these thinges is there is no moare offerynge for synne.
אם כן, אחי, מאחר שדם המשיח מאפשר לנו עתה לבוא בביטחון אל קודש הקודשים 19
Seynge brethren that by the meanes of the bloud of Iesu we maye be bolde to enter into that holy place
בדרך חדשה וחיה, (דרך שפילס למעננו המשיח בקרעו את הפרוכת שהיא גופו), 20
by the newe and livynge waye which he hath prepared for vs through the vayle that is to saye by his flesshe.
ומאחר שיש לנו כהן גדול הממונה על בית אלוהים, 21
And seynge also that we have an hye prest which is ruler over ye housse of god
הבה ניכנס פנימה – אל אלוהים עצמו – בלב שלם ובביטחון מלא, מתוך ידיעה שלבנו ונפשנו טוהרו על־ידי דם המשיח שנשפך, וגופנו נרחץ במים טהורים. 22
let vs drawe nye with a true herte in a full fayth sprynckeled in oure hertes from an evyll conscience and wesshed in oure bodies with pure water
עתה יכולים אנו לצפות לישועה שהבטיח לנו אלוהים. אין לנו כל ספק שאלוהים באמת יקיים את הבטחתו, ואנו יכולים להכריז על כך לפני כולם. 23
and let vs kepe the profession of oure hope with oute waveringe (for he is faythfull that promysed)
כהוקרה על כל מה שאלוהים עשה למעננו, הבה נקדיש תשומת־לב איש לרעהו, נעודד ונאהב איש את אחיו ונעזור זה לזה. 24
and let vs consyder one another to provoke vnto love and to good workes:
אל תזניחו את אסיפות הקהילה שלכם כפי שנוהגים אחדים מכם, אלא השתדלו כמיטב יכולתכם לעזור לאמונת הזולת, במיוחד עתה כשאנו רואים שקרב יום בואו של המשיח. 25
and let vs not forsake the felishippe that we have amoge oure selves as the maner of some is: but let vs exhorte one another and that so moche the more because ye se that the daye draweth nye.
אם אנו חוטאים בזדון לאחר שידענו את האמת והאמנו במשיח, קורבנו של המשיח אינו מכפר על חטאינו. 26
For yf we synne willyngly after that we have receaved the knowledge of the trueth there remayneth no more sacrifice for synnes
כן, מי שדחה את המשיח לאחר שידע את האמת, יוכל לצפות רק לעונש נורא – עונש שיבוא בעקבות זעמו של אלוהים אשר ישמיד את כל אויביו. 27
but a fearfull lokynge for iudgement and violent fyre which shall devoure the adversaries
הרי אם אדם שסירב לקיים את תורת משה נידון למוות ללא רחמים (בתנאי ששניים, שלושה עדים ראוהו בחטאו), 28
He that despiseth Moses lawe dyeth with out mercy vnder two or thre witnesses.
תארו לעצמכם מה נורא יהיה עונשם של אלה שרומסים ברגליהם את בן־האלוהים, שמחללים את דם הברית הקדוש, ושמחרפים את רוח הקודש שמביא רחמים לבני־האדם. 29
Of how moche sorer punyshment suppose ye shall he be counted worthy which treadeth vnderfote the sonne of god: and counteth the bloude of the testament as an vnholy thynge wherwith he was sanctified and doth dishonoure to the sprete of grace.
כי אנו מכירים היטב את מי שאמר:”לי נקם ושלם“. ו”ידין ה׳ עמו“. 30
For we knowe him that hath sayde vengeaunce belongeth vnto me I will recompence sayth the lorde. And agayne: the lorde shall iudge his people.
מה נורא ליפול בידי אלוהים חיים! 31
It is a fearfull thynge to faule into the hondes of the livynge God.
לעולם אל תשכחו את הימים הנפלאים שבהם למדתם לראשונה על המשיח. לאחר שנפקחו עיניכם וראיתם את האמת נשארתם נאמנים למשיח, אף כי מחיר הנאמנות הזאת היא סבל נורא. 32
Call to remebraunce the dayes that are passed in the which after ye had receaved light ye endured a greate fyght in adversities
לפעמים לעגו לכם והכו אתכם, ופעמים אחרות אתם בעצמכם השתתפתם בצערם של הסובלים כמוכם. 33
partly whill all men wondred and gased at you for the shame and trioulacion that was done vnto you and partly whill ye became companyons of the which so passed their tyme.
ריחמתם על אחיכם שהושלכו לכלא, וקיבלתם בשמחה את העובדה שכל רכושכם נגזל, כי ידעתם שמצפה לכם בשמים אוצר טוב מזה – אוצר שיהיה שלכם לנצח. 34
For ye suffered also with my bondes and toke a worth the spoylynge of youre goodes and that with gladnes knowynge in youre selves how that ye had in heven a better and an endurynge substaunce
יקרה אשר יקרה, שימרו על ביטחונכם באדוננו! זכרו, ביטחונכם זה יזכה אתכם בשכר רב. 35
Cast not awaye therfore youre confidence which hath great rewarde to recopence.
אם אתם רוצים שה׳ יקיים את כל אשר הבטיח לכם, עליכם למלא בסבלנות את רצונו, 36
For ye have nede of paciece that after ye have done ye will of god ye myght receave the promes.
כי בואו לא יתעכב עוד זמן רב. 37
For yet a very lytell whyle and he that shall come will come and will not tary.
אלה שאמונתם הקנתה להם מעמד של צדיקים בעיני אלוהים, צריכים לחיות באמונה ולבטוח באלוהים שיספק את כל מחסורם. אם ייסוגו, אלוהים לא ירצה בהם יותר. 38
But the iust shall live by faith. And yf he withdrawe him silfe my soule shall have no pleasure in him.
אבל אנחנו איננו מן הנסוגים ואיננו מפנים עורף לאלוהים, כי בכך נחרוץ את גזר דיננו. אנחנו מאמינים באלוהים מושיענו. 39
We are not whiche withdrawe oure selves vnto dampnacio but partayne to fayth to the wynnynge of the soule.

< אֶל־הָעִבְרִים 10 >