הָרִאשׁוֹנָה אֶל־הַקּוֹרִנְתִּיִּים 9

1 האם אינני אדם חופשי? האם אינני שליח האדון? האם לא ראיתי את האדון ישוע במו עיני? האם לא אני הבאתי אתכם לאמונה במשיח?

Am I not free? Am I not an apostle? Have I not seen our Lord Jesus? Aren’t you yourselves my work achieved in union with the Lord?

2 אולי לא נשלחתי אל אנשים אחרים, אך ללא ספק נשלחתי אליכם, שהרי באתם לאמונה במשיח באמצעותי.

If I am not an apostle to others, yet at least I am to you; for you are the seal that stamps me as an apostle in union with the Lord.

3 זוהי תשובתי למטילים בי ספק.

The defence that I make to my critics is this:

4 האם אין לי בכלל זכויות? האם איני רשאי להתארח בבתיכם כמו השליחים האחרים?

Haven’t we a right to food and drink?

5 האם אין לנו זכות לשאת אישה מאמינה, כמו השליחים האחרים ואחי האדון וגם ‎כֵּיפָא?

Haven’t we a right to take a wife with us, if she is a Christian, as the other apostles and the Master’s brothers and Cephas all do?

6 האם רק בר־נבא ואני מוכרחים להמשיך לעבוד לפרנסתנו, בעוד שאתם תומכים בכסף בשליחים האחרים?

Or is it only Barnabas and I who have no right to give up working for our bread?

7 איזה חייל משלם מכיסו את הוצאותיו בתפקיד? או האם שמעתם פעם על כורם שאינו רשאי לטעום מהענבים שגידל? איזה רועה אינו רשאי לשתות מעט מחלב העדר שעליו הוא שומר?

Does anyone ever serve as a soldier at his own expense? Does anyone plant a vineyard and not eat its produce? Or does anyone look after a herd and not drink the milk?

8 אינני מצטט לכם כללים שהומצאו על־ידי בני־אדם; אני מצטט לכם את דבר ה׳!

Am I, in all this, speaking only from the human standpoint? Does not the Law also say the same?

9 הרי כתוב בתורת משה:”לא תחסם שור בדישו“. הסבורים אתם שה׳ חשב רק על השור כשציווה זאת?

For in the Law of Moses it is said – “You should not muzzle an ox while it is treading out the grain.” Is it the bullocks that God is thinking of?

10 האם לא חשב אלוהים גם עלינו? ברור שכן! אלוהים רצה ללמדנו שהמאמינים שעובדים למען האדון ללא משכורת, צריכים לקבל תמיכה כלכלית מאלה המנצלים את שירותיהם. גם לחורש וגם לקוצר מגיע שכר מהיבול.

Or is not is said entirely for our sakes? Surely it was written for our sakes, for the ploughman ought not to plough, nor the thrasher to thrash, without expecting a share of the grain.

11 אנחנו זרענו בלבכם זרע רוחני. האם אנו מגזימים בבקשנו בתמורה מעט מזון ובגדים?

Since we, then, sowed spiritual seed for you, is it too much that we should reap from you an earthly harvest?

12 אתם מספקים מזון ובגדים לשליחים האחרים המלמדים אתכם, ואתם נוהגים כהלכה, אך האין זכותנו גדולה משלהם? למרות זאת מעולם לא ניצלנו זכות זאת, אלא סיפקנו בעצמנו את כל צרכינו ללא עזרתכם. מעולם לא דרשנו תמורה, מחשש שבגלל דרישה זאת תפסיקו את התעניינותכם בבשורת המשיח שהבאנו לכם.

If others share in this right over you, don’t we even more? Still we did not avail ourselves of this right. No, we endure anything rather than impede the progress of the good news of the Christ.

13 האם אינכם יודעים שאלוהים נתן רשות לעובדי בית־המקדש לקחת לעצמם מה שהם צריכים מבין המנחות שהוקרבו לאלוהים? גם משרתי המזבח מקבלים חלק מהמזון המוקרב לה׳.

Don’t you know that those who do the work of the Temple live on what comes from the Temple, and that those who serve at the altar share the offerings with the altar?

14 באותה דרך ציווה אלוהים שמטיפי הבשורה יקבלו תמיכה מהשומעים.

So, too, the Master has appointed that those who tell the good news should get their living from the good news.

15 ובכל זאת, מעולם לא ביקשתי מכם אגורה אחת! וגם עכשיו איני מנסה לרמוז לכם במכתבי שברצוני לקבל מהיום והלאה את המגיע לי. למעשה אני מעדיף לגווע ברעב, מאשר לאבד את הסיפוק וההנאה שיש לי מכך שאני מלמד אתכם חינם, ללא כל תשלום או תמורה.

I, however, have not availed myself of any of these rights. I am not saying this to secure such an arrangement for myself; indeed, I would far rather die – Nobody will make my boast a vain one!

16 אין לי סיבה להתפאר בהטפת הבשורה, שכן זוהי חובתי ואוי לי אם לא אבשר אותה.

If I proclaim the good news, I have nothing to boast of, for I am compelled to do so. Woe is me if I do not share it!

17 אילו הייתי מתנדב מרצוני לשרת את האדון, אולי היה האדון מעניק לי שכר מיוחד. אך מצבי שונה: אלוהים עצמו בחר בי והפקיד בידי את הבשורה, ומשום כך אין לי ברירה.

If I do this work willingly, I have a reward; but, if unwillingly, I have been charged to perform a duty.

18 מהו שכרי בנסיבות אלה? שכרי הוא השמחה והסיפוק שאני מקבל מהפצת הבשורה בחינם, ללא כל גמול ומבלי לדרוש משהו בחזרה.

What is my reward, then? To present the good news free of all cost, and so make but a sparing use of the rights which it gives me.

19 למצב כזה יש יתרון חשוב מאוד: איני חייב דבר לאיש, כי איש אינו משלם לי שכר. ובכל זאת בחרתי מרצוני החופשי להיות עבד לכולם, כדי שאוכל להביא את בני־האדם לאמונה במשיח.

Although I was entirely free, yet, to win as many converts as possible, I made myself everyone’s slave.

20 עם היהודים אני מתנהג כיהודי, כדי שאוכל לרכוש את אמונם ולספר להם על אודות המשיח. אינני מתווכח עם הגרים ששומרים את חוקי התורה, למרות שאיני מסכים איתם, כי ברצוני לעזור להם.

To the Jews I became like a Jew, to win Jews. To those who are subject to Law I became like a man subject to Law – though I was not myself subject to Law – to win those who are subject to Law.

21 בהיותי בין הגויים אני משתף איתם פעולה, כל עוד איני עושה דבר שנוגד את אמונתי. כך אני רוחש את אמונם ויכול לעזור להם.

To those who have no Law I became like a man who has no Law – not that I am free from God’s Law; no, for I am under Christ’s Law – to win those who have no law.

22 בהיותי בין אלה שמצפונם מציק להם על כל דבר קטן, איני מתנהג כ”יודע הכול“ואיני מזלזל בהם. משום כך הם מניחים לי לעזור להם. אתם רואים שאני משתדל למצוא מכנה־משותף עם כל אחד, כדי שאוכל לספר לו על המשיח, וכך יוכל להיוושע.

To the weak I became weak, to win the weak. I have become all things to all people, so as at all costs to save some.

23 מדוע אני טורח כל־כך? – כדי שבני־האדם ישמעו את הבשורה, וכדי שאני עצמי אתברך כאשר אראה אותם באים לאמונה במשיח.

And I do everything for the sake of the good news, so that with them I may share in its blessings.

24 ידוע לכם שבכל מרוץ יש מתחרים רבים, אבל רק אחד מנצח וזוכה בפרס. רוצו גם אתם כך במטרה לזכות בפרס.

Don’t you know that on a racecourse, though all run, yet only one wins the prize? Run in such a way that you may win.

25 אם ברצונכם לנצח בתחרות, עליכם להתכחש לעצמכם, ולשכוח את כל מה שעלול להפריע לכם במרוץ.

Every athlete exercises self-restraint in everything; they, indeed, for a crown that fades, we for one that is unfading.

26 לכן אני רץ ישר למטרה, ולכל צעד קדימה יש משמעות גדולה. אני נלחם כדי לנצח. אני מתייחס למרוץ ברצינות רבה ובכובד ראש.

I, therefore, do not run aimlessly. I do not box like a man hitting the air.

27 אני מקשיח על גופי ככל הספורטאים – אני מאמנו לעשות מה שהוא צריך ולא מה שהוא רוצה. אחרת אני חושש שמא, לאחר שהטפתי לאחרים, אני עצמי אפסל ולא אוכל להשתתף במרוץ.

No, I bruise my body and make it my slave, so that I, who have called others to the contest, will not myself be rejected.