תהילים 94

1 אֵל־נְקָמוֹת יְהוָה אֵל נְקָמוֹת הוֹפִֽיעַ׃

Psalmus ipsi David, Quarta Sabbati. Deus ultionum Dominus: Deus ultionum libere egit.

2 הִנָּשֵׂא שֹׁפֵט הָאָרֶץ הָשֵׁב גְּמוּל עַל־גֵּאִֽים׃

Exaltare qui iudicas terram: redde retributionem superbis.

3 עַד־מָתַי רְשָׁעִים ׀ יְהוָה עַד־מָתַי רְשָׁעִים יַעֲלֹֽזוּ׃

Usquequo peccatores Domine: usquequo peccatores gloriabuntur:

4 יַבִּיעוּ יְדַבְּרוּ עָתָק יִֽתְאַמְּרוּ כָּל־פֹּעֲלֵי אָֽוֶן׃

Effabuntur, et loquentur iniquitatem: loquentur omnes, qui operantur iniustitiam?

5 עַמְּךָ יְהוָה יְדַכְּאוּ וְֽנַחֲלָתְךָ יְעַנּֽוּ׃

Populum tuum Domine humiliaverunt: et hereditatem tuam vexaverunt.

6 אַלְמָנָה וְגֵר יַהֲרֹגוּ וִֽיתוֹמִים יְרַצֵּֽחוּ׃

Viduam, et advenam interfecerunt: et pupillos occiderunt.

7 וַיֹּאמְרוּ לֹא יִרְאֶה־יָּהּ וְלֹא־יָבִין אֱלֹהֵי יַעֲקֹֽב׃

Et dixerunt: Non videbit Dominus, nec intelliget Deus Iacob.

8 בִּינוּ בֹּעֲרִים בָּעָם וּכְסִילִים מָתַי תַּשְׂכִּֽילוּ׃

Intelligite insipientes in populo: et stulti aliquando sapite.

9 הֲנֹטַֽע אֹזֶן הֲלֹא יִשְׁמָע אִֽם־יֹצֵֽר עַיִן הֲלֹא יַבִּֽיט׃

Qui plantavit aurem, non audiet? aut qui finxit oculum, non considerat?

10 הֲיֹסֵר גּוֹיִם הֲלֹא יוֹכִיחַ הַֽמְלַמֵּד אָדָם דָּֽעַת׃

Qui corripit gentes, non arguet: qui docet hominem scientiam?

11 יְֽהוָה יֹדֵעַ מַחְשְׁבוֹת אָדָם כִּי־הֵמָּה הָֽבֶל׃

Dominus scit cogitationes hominum, quoniam vanæ sunt.

12 אַשְׁרֵי ׀ הַגֶּבֶר אֲשֶׁר־תְּיַסְּרֶנּוּ יָּהּ וּֽמִתּוֹרָתְךָ תְלַמְּדֶֽנּוּ׃

Beatus homo, quem tu erudieris Domine: et de lege tua docueris eum.

13 לְהַשְׁקִיט לוֹ מִימֵי רָע עַד יִכָּרֶה לָרָשָׁע שָֽׁחַת׃

Ut mitiges ei a diebus malis: donec fodiatur peccatori fovea.

14 כִּי ׀ לֹא־יִטֹּשׁ יְהוָה עַמּוֹ וְנַחֲלָתוֹ לֹא יַעֲזֹֽב׃

Quia non repellet Dominus plebem suam: et hereditatem suam non derelinquet.

15 כִּֽי־עַד־צֶדֶק יָשׁוּב מִשְׁפָּט וְאַחֲרָיו כָּל־יִשְׁרֵי־לֵֽב׃

Quoadusque iustitia convertatur in iudicium: et qui iuxta illam omnes qui recto sunt corde.

16 מִֽי־יָקוּם לִי עִם־מְרֵעִים מִֽי־יִתְיַצֵּב לִי עִם־פֹּעֲלֵי אָֽוֶן׃

Quis consurget mihi adversus malignantes? aut quis stabit mecum adversus operantes iniquitatem?

17 לוּלֵי יְהוָה עֶזְרָתָה לִּי כִּמְעַט ׀ שָֽׁכְנָה דוּמָה נַפְשִֽׁי׃

Nisi quia Dominus adiuvit me: paulominus habitasset in inferno anima mea. (questioned)

18 אִם־אָמַרְתִּי מָטָה רַגְלִי חַסְדְּךָ יְהוָה יִסְעָדֵֽנִי׃

Si dicebam: Motus est pes meus: misericordia tua Domine adiuvabat me.

19 בְּרֹב שַׂרְעַפַּי בְּקִרְבִּי תַּנְחוּמֶיךָ יְֽשַׁעַשְׁעוּ נַפְשִֽׁי׃

Secundum multitudinem dolorum meorum in corde meo: consolationes tuæ lætificaverunt animam meam.

20 הַֽיְחָבְרְךָ כִּסֵּא הַוּוֹת יֹצֵר עָמָל עֲלֵי־חֹֽק׃

Numquid adhæret tibi sedes iniquitatis: qui fingis laborem in præcepto?

21 יָגוֹדּוּ עַל־נֶפֶשׁ צַדִּיק וְדָם נָקִי יַרְשִֽׁיעוּ׃

Captabunt in animam iusti: et sanguinem innocentem condemnabunt.

22 וַיְהִי יְהוָה לִי לְמִשְׂגָּב וֵאלֹהַי לְצוּר מַחְסִֽי׃

Et factus est mihi Dominus in refugium: et Deus meus in adiutorium spei meæ.

23 וַיָּשֶׁב עֲלֵיהֶם ׀ אֶת־אוֹנָם וּבְרָעָתָם יַצְמִיתֵם יַצְמִיתֵם יְהוָה אֱלֹהֵֽינוּ׃

Et reddet illis iniquitatem ipsorum: et in malitia eorum disperdet eos: disperdet illos Dominus Deus noster.