< תהילים 94 >

אֵל־נְקָמוֹת יְהוָה אֵל נְקָמוֹת הוֹפִֽיעַ׃ 1
HERRE du hævnens Gud, du Hævnens Gud, træd frem i Glans;
הִנָּשֵׂא שֹׁפֵט הָאָרֶץ הָשֵׁב גְּמוּל עַל־גֵּאִֽים׃ 2
stå op, du Jordens Dommer, øv Gengæld mod de hovmodige!
עַד־מָתַי רְשָׁעִים ׀ יְהוָה עַד־מָתַי רְשָׁעִים יַעֲלֹֽזוּ׃ 3
Hvor længe skal gudløse, HERRE, hvor længe skal gudløse juble?
יַבִּיעוּ יְדַבְּרוּ עָתָק יִֽתְאַמְּרוּ כָּל־פֹּעֲלֵי אָֽוֶן׃ 4
De fører tøjlesløs Tale, hver Udådsmand ter sig som Herre;
עַמְּךָ יְהוָה יְדַכְּאוּ וְֽנַחֲלָתְךָ יְעַנּֽוּ׃ 5
de underkuer, o HERRE, dit Folk og undertrykker din Arvelod;
אַלְמָנָה וְגֵר יַהֲרֹגוּ וִֽיתוֹמִים יְרַצֵּֽחוּ׃ 6
de myrder Enke og fremmed faderløse slår de ihjel;
וַיֹּאמְרוּ לֹא יִרְאֶה־יָּהּ וְלֹא־יָבִין אֱלֹהֵי יַעֲקֹֽב׃ 7
de siger: "HERREN kan ikke se, Jakobs Gud kan intet mærke!"
בִּינוּ בֹּעֲרִים בָּעָם וּכְסִילִים מָתַי תַּשְׂכִּֽילוּ׃ 8
Forstå dog, I Tåber blandt Folket! Når bliver I kloge, I Dårer?
הֲנֹטַֽע אֹזֶן הֲלֹא יִשְׁמָע אִֽם־יֹצֵֽר עַיִן הֲלֹא יַבִּֽיט׃ 9
Skulde han, som plantede Øret, ej høre, han, som dannede Øjet, ej se?
הֲיֹסֵר גּוֹיִם הֲלֹא יוֹכִיחַ הַֽמְלַמֵּד אָדָם דָּֽעַת׃ 10
Skulde Folkenes Tugtemester ej revse, han som lærer Mennesket indsigt?
יְֽהוָה יֹדֵעַ מַחְשְׁבוֹת אָדָם כִּי־הֵמָּה הָֽבֶל׃ 11
HERREN kender Menneskets Tanker, thi de er kun Tomhed.
אַשְׁרֵי ׀ הַגֶּבֶר אֲשֶׁר־תְּיַסְּרֶנּוּ יָּהּ וּֽמִתּוֹרָתְךָ תְלַמְּדֶֽנּוּ׃ 12
Salig den Mand, du tugter, HERRE, og vejleder ved din Lov
לְהַשְׁקִיט לוֹ מִימֵי רָע עַד יִכָּרֶה לָרָשָׁע שָֽׁחַת׃ 13
for at give ham Ro for onde Dage, indtil der graves en Grav til den gudløse;
כִּי ׀ לֹא־יִטֹּשׁ יְהוָה עַמּוֹ וְנַחֲלָתוֹ לֹא יַעֲזֹֽב׃ 14
thi HERREN bortstøder ikke sit Folk og svigter ikke sin Arvelod.
כִּֽי־עַד־צֶדֶק יָשׁוּב מִשְׁפָּט וְאַחֲרָיו כָּל־יִשְׁרֵי־לֵֽב׃ 15
Den retfærdige kommer igen til sin Ret, en Fremtid har hver oprigtig af Hjertet.
מִֽי־יָקוּם לִי עִם־מְרֵעִים מִֽי־יִתְיַצֵּב לִי עִם־פֹּעֲלֵי אָֽוֶן׃ 16
Hvo står mig bi mod Ugerningsmænd? hvo hjælper mig mod Udådsmænd?
לוּלֵי יְהוָה עֶזְרָתָה לִּי כִּמְעַט ׀ שָֽׁכְנָה דוּמָה נַפְשִֽׁי׃ 17
Var HERREN ikke min Hjælp, snart hviled min Sjæl i det stille.
אִם־אָמַרְתִּי מָטָה רַגְלִי חַסְדְּךָ יְהוָה יִסְעָדֵֽנִי׃ 18
Når jeg tænkte: "Nu vakler min Fod", støtted din Nåde mig, HERRE;
בְּרֹב שַׂרְעַפַּי בְּקִרְבִּי תַּנְחוּמֶיךָ יְֽשַׁעַשְׁעוּ נַפְשִֽׁי׃ 19
da mit Hjerte var fuldt af ængstede Tanker, husvaled din Trøst min Sjæl.
הַֽיְחָבְרְךָ כִּסֵּא הַוּוֹת יֹצֵר עָמָל עֲלֵי־חֹֽק׃ 20
står du i Pagt med Fordærvelsens Domstol, der skaber Uret i Lovens Navn?
יָגוֹדּוּ עַל־נֶפֶשׁ צַדִּיק וְדָם נָקִי יַרְשִֽׁיעוּ׃ 21
Jager de end den ret, færdiges Liv og dømmer uskyldigt Blod,
וַיְהִי יְהוָה לִי לְמִשְׂגָּב וֵאלֹהַי לְצוּר מַחְסִֽי׃ 22
HERREN er dog mit Bjærgested, min Gud er min Tilflugtsklippe;
וַיָּשֶׁב עֲלֵיהֶם ׀ אֶת־אוֹנָם וּבְרָעָתָם יַצְמִיתֵם יַצְמִיתֵם יְהוָה אֱלֹהֵֽינוּ׃ 23
han vender deres Uret imod dem selv, udsletter dem for deres Ondskab; dem udsletter HERREN vor Gud.

< תהילים 94 >